ההרכב הדמוגרפי של העלייה ההמונית בשנות ה-50 היה שונה מהעליות שקדמו לה בימי טרום מדינה. אם בתקופת היישוב היו רוב העולים צעירים, הרי שב”עלייה הגדולה” הגיעו גם ילדים וקשישים רבים, דבר שחייב טיפול שונה בצעירים וטיפול שונה לאוכלוסייה המבוגרת יותר. לאור קשיי העלייה נערכו מבצעים אחדים קצרי טווח ומוגבלים בזמן לטיפול בעולים. כזה היה ‘מבצע קורת גג’ שיזמה מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית. בשנים 1951-1949, ובמיוחד ב-1950, פקדו את הארץ חורפים קשים ומשקעים רבים. מזג האוויר הקשה הסב נזק רב למעברות והפך את החיים בהם, הקשים ממילא, לקשים מנשוא. לאור זאת הוחלט לפנות כ-10,000 ילדים בגילאים 6-12 מהמעברות ולשכנם בבתיהם של התושבים הוותיקים בערים. מחלקת הקליטה של הסוכנות יצאה במסע פרסום נרחב באמצעות כרזות, מודעות ושידורי רדיו בהם נקראה האוכלוסייה הוותיקה לארח ילדי עולים בבתיה.
מבצע ‘קורת גג’ התקיים מדצמבר 1949 ועד מארס 1952 ןנועד לעודד משפחות ותיקות לארח בביתם ילדי עולים חדשים כדי להקל עליהם ועל משפחותיהם את ההתמודדות עם תנאי החיים הקשים שיצרו החורפים הקרים והגשומים. הילדים צוידו בכרטיסי מזון ובבגדים והמשפחות הקולטות ארחו אותם לתקופה של ארבעה חודשים ונהגו בהם כבילדיהם שלהם.
https://www.youtube.com/watch?v=QRKktC3WDDc
מתוך אתר היוטיוב של ארכיון המדינה
לא הרבה דובר על ‘מבצע קורת גג’ ,ולא הרבה יודעים כי היה קיים ופרטים עליו נחשפו בפנינו בעת העבודה על חשיפת התיקים בפרוייקט ילדי תימן. כך למשל, בפרוטוקול ישיבת הממשלה ח/ש”י, ט”ז בחשון תש”י, 8 בנובמבר 1949 דיווח שר החוץ משה שרת בישיבת הממשלה על מצב חמור בקליטת העלייה, ועל הצורך בהטלת עול על היישוב בתחום השיכון, דיור, קבלת ילדים לבתים – שאם לא כן, מצב העלייה ילך ויחמיר. הוא המשיך וטען כי אנשים יצטרכו לקבל לבתיהם ולתוך משפחותיהם ילדים. (עמ’ 6).
בתיעוד ששימש את ועדות החקירה לעניין ילדי תימן, מתוארים גם מקרים יוצא דופן על ילדים שאומצו לאחר ששהו בבתי הוותיקים. עדות לכך נמצא בתיק ועדת החקירה הראשונה (בהלול-מינקובסקי) ב-1967 עדותה של אם מאמצת שלקחה את הילדה (אסופית) במסגרת מבצע ‘קורת גג’. הפעוטה שהייתה חולה מאד (כך מתיאור התיק) נלקחה בהסכמת הרופאים והסוכנות לביתה של האם המאמצת. בעקבות טיפול ביתי מסור וכן טיפול רפואי, הילדה ניצלה והבריאה. ההורים המאמצים נקשרו לילדה, ובתום שנתיים, ביקשו לאמצה דרך בית המשפט באמצעות משרד הסעד. (עמ’ 3).
עמ’ 3
גם פרופ’ סמי סמוחה מעיד על עצמו שהוצא מהבית במסגרת המבצע, וכך הוא מספר: החיים בארץ החלו במעברת קריית אונו באוהל למשפחה בת 9 נפשות. אבי הפך לשוטר זוטר, אימי נשארה כל חייה עקרת בית שלא ידעה עברית, בעוד שאחיו בני העשרה יצאו לעבודות כפיים. בעקבות השיטפונות במעברות הוציאו אותי מהבית, במסגרת “מבצע קורת גג, בחסות הצבא. אלה היו שמונה חודשים שבהם עברתי ‘חינוך מחדש’ בישראליות עברית שהוטבעה בי ובעבודתי המדעית במשך שנים”. [סמי סמוחה, ויקיפדיה]
מבצע זה פורסם גם בעיתונות, זאת על מנת להגיע להיענות רבה מצד הציבור. כך למשל, פורסם בעיתון ‘קול העם’ מה-30 בדצמבר 1949, כי “…קרוב ל-2,000 משפחות בכל רחבי הארץ נרשמו לקבלת ילדים של משפחות עולים שסבלו מגשמי הזעף..כל תחנות מפעל ‘קורת גג לילדי עולים’ עובדות ללא הפסק…”.
גם עיתון ‘דבר’ התייחס לנושא. וב-6 בנובמבר 1950 בקריאה לציבור כתב: “אזרחי ישראל! פיתחו את דלתות בתיכם לפני הילד העולה! אל תשאירוהו הפקר לגשמי הזעף ולרוחות החורף’. מפעל ‘קורת גג לילדי עולים’ פונה אל כל בית בישראל לאכסן ילד מילדי המחנות והמעברות, עד שיעברו ימי הגשמים המסכנים את בריאותם ואף את חייהם בשבתם באוהלים”.
אולם בסופו של דבר הסתבר כי ההיענות הייתה מועטה, בשל חששם של שירותי הבריאות מפני העברת מחלות, וכן בשל התנגדות המפלגות הדתיות לשיכונם של ילדים ממשפחות דתיות בבתי משפחות חילוניות. שנה לאחר תחילת המבצע ויתרה מחלקת הקליטה מטעמים רפואיים וכספיים על עזרת הציבור בערים.
לקישורים ולתיקים נוספים העוסקים במבצע זה, חפשו “קורת גג” תחת אתר “ילדי תימן ואחרים”.
