אב תימני צעיר שהגיע עד בן גוריון

יוסף אברהם עלה לישראל עם אשתו קציה (קציעה) וילדיו מזל וטוב (שהיה בן שבוע) ב-16 בספטמבר 1949. הם נחתו בנמל התעופה לוד ונשלחו למחנה העולים פרדסיה (בית ליד), שם נבדקו ואושפזו וכל בני המשפחה אושפזו. כעבור שבוע הבריא יוסף אברהם – אך לא מצא את אשתו וילדיו. בעזרת בני משפחתו הוא הצליח למצוא את בתו מזל – אך אשתו ובנו לא נמצאו.

ביקשתי מהשוטרים לדבר עם בן-גוריון

“הפניתי את בעייתי לאחד השוטרים שנמצאו במחנה העולים בפרדסיה והוא אמר לי: ‘אף אחד לא יעזור לך פה. כולם יצחקו עליך’. השוטר נתן לי פתק ובפתק הייתה כתובת של משרד ראש הממשלה בתל אביב. השוטר המליץ לי לנסוע למשרד ראש הממשלה ולספר את בעייתי לפני בן-גוריון”.

קטע ממכתבו של יוסף אברהם לוועדת כהן-קדמי, 7.7.1995. ג-9709/8, עמ’ 9

מר אברהם נסע לתל אביב וביקש להיפגש עם בן-גוריון. למרבה הפליאה הוא הצליח: “ביקשתי מהשוטרים לאפשר לי להיכנס ולדבר עם בן-גוריון על הבעיה. לאחר מסע שכנועים הסכימו להכניס אותי למשרד ולדבר עם בן-גוריון. סיפרתי לו את בעייתי והיכן אני גר וביקשתי את עזרתו למצוא את אשתי והילד טוב אברהם. בנוכחותי התקשר למספר גורמים וביקש מהם באופן דחוף לבדוק איפה אשתי ובני”.

יוסף אברהם חזר לפרדסיה (לאחר שבן-גוריון נתן לו כסף לתחבורה) ולמחרת התייצבו אצלו שני שוטרים ושוטרת עם ג’יפ. הם ערכו אתו חיפושים מקיפים בבתי חולים שונים – אך לשווא, בנו ואשתו לא נמצאו.

לסיפור המלא של הפרשה ראו תיק קציעה אשת יוסף אברהם, עמ’ 11-8.

סוף החקירה והמסקנות

יוסף אברהם המשיך לחפש את בני משפחתו ופנה אל הוועדות השונות שחקרו את פרשת ילדי תימן. ועדת קדמי הגיעה למסקנה שבנו טוב נפטר ב-29 בספטמבר 1949 לאחר שאושפז כתינוק ללא שם ב-18 לחודש. טוב אברהם מופיע בדוח הוועדה כמספר 109/95.

הוועדה לא חקרה בעניינה של אשתו קציעה כי הייתה מבוגרת – “לא רלוונטית” בלשון הוועדה, אך מחומר החקירה שמופיע בתיק עולה שהיא נפטרה ב-20 בספטמבר 1949, אלא שהיא זוהתה בשם שגוי ולכן הדבר לא נמסר לבעלה שהיה מאושפז בעצמו באותה עת.

למידע נוסף עיינו בתיק הנעדרת קציעה אברהם, בתיק החקירה של משטרת ישראל, ציונה בת סלם גיאת ובתיק הנעדר טוב אברהם.