שנה ללכתו של שמעון פרס |

אשנה ללכתו של שמעון פרס

חייו של שמעון פרס ז”ל שזורים כמעט בכל העשייה הציבורית במדינת ישראל מראשיתה. מאות אלפי מסמכים בארכיון המדינה מתארים את פועלו. חלק גדול מהם עדיין נותר עלום מעיני הציבור, הן בשל היקפם הרחב שמחייב עבודת חשיפה רבה, והן בשל תוכנם שקשור בביטחון המדינה. לרגל מלאת שנה לפטירתו של שמעון פרס בחרנו להציג מבחר מצומצם מתוך התיעוד שקשור לפועלו. בעתיד בכוונתנו להביא פרסומים נוספים ורחבים יותר על אודות שמעון פרס.

א.1 | במשרד הביטחון, 1965-1948

במלחמת העצמאות מינה לוי אשכול, אז המנכ”ל בפועל של משרד הביטחון, את פרס, אותו הכיר מפעילותו ב”נוער העובד”, לעוזרו. זו הייתה ראשיתה של הקריירה הביטחונית הארוכה של פרס.

אחד התחומים בהם עסק פרס היה הרכש הביטחוני מצ’כוסלובקיה, ספקית הנשק החשובה ביותר לצה”ל באותה המלחמה . ב-23 בדצמבר 1948 דיווח פרס לשר האוצר קפלן על הרכש מ”עופרי” – כינויה של צ’כוסלובקיה. הוא הסביר לקפלן שנוצרה חריגה בחוב בסך 721,000 דולר בעקבות רכישת “יורקים” – מטוסי ספיטפייר – וצירף את רשימת הרכש המלאה (תעודה 1, תיק “חוזה 1949”, ג-5622/15, עמ’ 180-178):

בשנים 1953 – 1959 כיהן פרס כמנכ”ל משרד הביטחון והיה לשותף בכיר בהתוויית המדיניות הביטחונית. בין השאר עסק ברכש ביטחוני מצרפת. אחד הרגעים הקשים של פרס בתפקיד כפי שהוא מתאר בפני ידידו ד”ר יעקב הרצוג שהיה באותה עת בשליחות דיפלומטית בוושינגטון, היה כאשר הוא נכנס לחדרו של אל”מ נחמיה ארגוב, המזכיר הצבאי של שר הביטחון, ומצא אותו ללא רוח חיים (תעודה 2, 11.11.1957, תיק “יעקב הרצוג – התכתבות”, פ-4066/2):

” המראה שראיתי בפתחי את דלתו של נחמיה אינו מש …”

ב-16 ביולי 1959 הודיע בן-גוריון במכתב לחברי הממשלה על התפטרותו של פרס מתפקיד מנכ”ל משרד הביטחון (תעודה 3, תיק “עובדי משרד הביטחון”, ג-5469/5, עמ’ 10). פרס התפטר כדי שיוכל להתמודד ברשימת מפא”י לכנסת הרביעית. הוא נבחר לכנסת ולאחר מכן מונה על ידי הממשלה לתפקיד סגן שר הביטחון.

אחת המשימות החשובות של פרס בתפקידו החדש הייתה לחזק את קשריה הביטחוניים של ישראל עם ארצות הברית. במאי 1962 יצא פרס לביקור בוושינגטון, בהמשך לביקורו של ראש הממשלה ושר הביטחון בן-גוריון ופגישתו עם הנשיא ג’ון קנדי ב-1961. פרס דיווח לבן-גוריון, לשרת החוץ גולדה מאיר ולנספח צה”ל בארצות הברית אל”מ יהודה פריהר, על תוצאות ביקורו בוושינגטון (תעודה 4, תיק “מרדכי גזית – ביקור סגן השר שמעון פרס בוושינגטון”, חצ-5983/1):

“בסיכום אפשר לומר .. האמריקאים יצרו את ההזדמנות הטובה ביותר לשמוע את טיעוננו …התרשמנו שעם כל החשיבות לדעת קהל אוהדת …אין תמורה לדו שיח ישיר … עלינו לשכנעם הגיונית בצדקת עמדתנו …”

א.2 | שר הביטחון, 1977-1974

בממשלת רבין הראשונה, 1977-1974, כיהן פרס כשר הביטחון. על תקופה זו העלה ארכיון המדינה שלושה פרסומים שבהם מתועד גם פועלו של פרס:

“הפיגוע במלון סבוי, ליל 6-5 במרס 1975: בין תיעוד ממלכתי לנקודת מבט אישית”.

“נקודת מפנה בדרך לשלום: ממשלת רבין והסכם הביניים עם מצרים, 4 בספטמבר 1975”, חלק א, חלק ב.

“40 לפרשת אנטבה”, חלק א, חלק ב, חלק ג.

פתק שכתב שמעון פרס אל יצחק רבין ב-30 ביוני 1976 בשעה 17:30, תיק א-7046/6, עמ’ 91-89

א.3 | ראש ממשלת האחדות, 1986-1984

לאחר הבחירות ב-1984 הוקמה ממשלת אחדות הלאומית בה כיהנו תחילה פרס ואחר כך יצחק שמיר ברוטציה בתפקיד ראש הממשלה. ההסכם הקואליציוני כלל חלוקה שווה של מספר השרים בממשלה והקמת קבינט בן עשרה חברים להכרעות מדיניות וביטחוניות. ראו את ההסכם הקואליציוני מ-13 בספטמבר 1984 (תעודה 5, תיק “רה”מ פרס – קואליציה”, א-4403/3). על הקמת הקבינט וסמכויותיו ראו תעודה 8, תיק רה”מ פרס – קואליציה.

הממשלה בראשות פרס התמודדה עם משימות קשות ביותר בתחום הביטחוני והכלכלי, כתוצאה ממבצע “שלום הגליל” (מלחמת לבנון הראשונה). לאחר מאבק ציבורי ואבדות קשות בלבנון הוביל פרס מדיניות לפיה צה”ל יוציא את כוחותיו מלבנון בשלושה שלבים – למעט רצועת הביטחון בסמוך לגבול עם ישראל. ב-14 בינואר 1985 החליטה הממשלה על יציאה מלבנון בשלבים ועל ביצוע השלב הראשון שלה (תעודה 6, תיק חצ-6838/10) וב-21 באפריל 1985 קיבלה הממשלה את ההחלטה לבצע את השלב השלישי והאחרון (תעודה 7, תיק חצ-6838/10).

אף בתחום הכלכלי נקלעה ישראל למשבר של ממש בשל היפר-אינפלציה שהלכה וגדלה עד קרוב ל-400 אחוזים בשנה. פרס הביא לקבלת תכנית לייצוב המשק בישיבת ממשלה שנמשכה 22 שעות , ועל כך ראו פרסום שלנו: “30 ביוני 1985: תכנית חירום להצלת המשק ולעצירת האינפלציה”.

לצד עיסוקיו הציבוריים, הרבה פרס במפגשים חברתיים ובקשרים עם אנשי תרבות ורוח. במאי 1986 הוא הוזמן להשתתף בחגיגת יום הולדת סמלית שערך פעיל השלום אייבי נתן לכבודה של אסירת ציון אידה נודל. אולם לא התאפשר לו להגיע לשם והוא כתב לאייבי נתן (תעודה 9, תיק “רה”מ שמעון פרס – התכתבות”, ג-7571/14).

תפקיד הקיבוצים

באותו חודש כתבה לפרס רות גפן-דותן, בת למשפחת דיין, תושבת קיבוץ איילת השחר ופעילה ותיקה במפא”י ולשעבר ברפ”י. היא הביעה את שמחתה על הצלחתו הציבורית של פרס בראשות הממשלה, הביעה תקווה שלא תהיה רוטציה בראשות הממשלה, הדגישה את חשיבות ההתיישבות בגליל והתלוננה על המצב הפנימי בתק”ם (התנועה הקיבוצית המאוחדת). לדבריה היא חשה שאנשי רפ”י לשעבר נדחקים מהנהגתה בעקבות המיזוג בין התנועות הקיבוציות.

בתשובתו פרס פרס בפניה את דעתו בעניין מקומה של התנועה הקיבוצית בחברה הישראלית. לא פעם הותקפו הקיבוצים ונטען כלפיהם שהם משדרים הסתגרות ואליטיזם, ואינם תורמים לחברה כפי שעשו בעבר. על הקיבוצים לעשות הכול כדי להשתלב בחברה הישראלית, טען פרס: “לא אליטיזם, לא סגרגציה. הקיבוצים חייבים להתקרב למרכז המדינה ולליבה” (תעודה 10, תיק רה”מ שמעון פרס – התכתבות: דעות, התיישבות, השקעות, סוכנות, עיתונות יהודית עולמית, ברכות וניחומים):

א.4 | משרד החוץ, 1988-1986

בניגוד לרצונה של רות גפן-דותן ואחרים, כיבד פרס את ההסכם הקואליציוני. ב-1986 תפס יצחק שמיר את מקומו כראש הממשלה, והעביר לפרס את תפקיד שר החוץ וממלא מקום ראש הממשלה.

בתפקיד שר החוץ שאף פרס להגיע להסכם עם ממלכת ירדן. ב-11 באפריל 1987 חתם בלונדון על הסכם עם המלך חוסיין – “הסכם לונדון”. אולם הסכם זה לא אושר על ידי ממשלת ישראל. לעיון בהסכם ראו תעודה 7א בפרסום שהכנו על יצחק שמיר. כמו כן ראו תעודות 7-3 באותו פרסום.

אחת ההתכתבויות המעניינות של פרס באותה תקופה הייתה עם הסופר א”ב יהושע שכיהן גם כמרצה לספרות באוניברסיטת חיפה. בנובמבר 1986 הזמין א”ב יהושע את בני הזוג פרס להשתתף בכנס מדעי לכבוד הסופר חתן פרס נובל לספרות סול בלו באפריל 1987. פרס בחיוב על ההזמנה (תעודה 12, תיק, “שר החוץ פרס – התכתבות”, חצ-6976/9).

במאי 1987 כתב פרס לא”ב יהושע בעקבות השתתפותו בכנס, הביקור ב”שוויצריה הקטנה” בכרמל והקשיים בהשגת השלום עם ירדן (תעודה 13, תיק “שר החוץ שמעון פרס – שוטף”. חצ-6993/6):

א.5 | במשרד האוצר, 1990-1988

בבחירות לכנסת ה-12 ירדה מפלגת העבודה בכוחה ופרס כיהן כשר אוצר וממלא מקום ראש הממשלה בממשלת האחדות בראשות שמיר. מתקופה זאת אנו מפרסמים תיק “דוברות והסברה” של משרד האוצר ב-1989, גל-41948/1. אחד הנאומים המעניינים של פרס עסק במדיניות הרווחה (תעודה 14, 17.5.1989, עמ’ 324-322). הוא טען ש”יש לדבר על מדיניות של צמיחה ולא על חלוקה […] מי שרוצה לחלק כסוציאליסט צריך תנאים להרוויח כקפיטליסט”:

“מדינה לא יכולה לעסוק רק בחלוקה [של משאבים]. מוכרחים להיות מאמצים לצמיחה”

א.6 | פרס כנואם בעת כהונתו השנייה כראש ממשלה

ביוני 1992 ניצחה מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין בבחירות לכנסת ה-13. לאחר הבחירות הקים רבין ממשלה בראשותו והטיל על פרס לכהן כשר החוץ. שתי המשימות הראשיות של משרד החוץ בתקופה זאת היו השגת הסכם עם הפלסטינים (“הסכם אוסלו”) ב-1993 וחוזה שלום עם ממלכת ירדן ב-1994. על חלקם בהשגת הסכם אוסלו זכו יצחק רבין, שמעון פרס ויאסר ערפאת בפרס נובל לשלום ב-1994.

ב-4 בנובמבר 1995 נרצח יצחק רבין. פרס הקים ממשלה בראשותו והחזיק גם בתפקיד שר הביטחון. מתקופה זאת אנו מפרסמים תיק “נאומים (שמעון פרס)” ג-13387/5. ישראל נאלצה להתמודד עם גל של פיגועים, בעיקר באמצעות מחבלים מתאבדים שהתפוצצו במקומות ציבוריים. אחד הפיגועים הקשים התרחש באוטובוס מס’ 18 בירושלים ב-25 בפברואר 1996. בפיגוע זה נהרגו 26 אנשים ונפצעו עשרות . בעקבות זאת נשא פרס נאום בכנסת (עמ’ 33-3):

ביוני 1996 התקיימו בחירות ישירות לראשות הממשלה בהן ניצח בנימין נתניהו מועמד הליכוד את שמעון פרס. כמו כן התקיימו בחירות לכנסת ה-14 בהן ניצח גוש הליכוד את גוש מפלגת העבודה.