"ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי" - עליית יהודי תימן לישראל עם קום המדינה

נוכח מצבם הקשה של היהודים בתימן ובעדן החלו זמן קצר לאחר קום המדינה דיונים על העלאתם של היהודים שנותרו שם. אמנם הייתה הסכמה כללית שיש להעלות באופן מידי את היהודים, שחיכו למעלה מ- 3 שנים בעדן, אך לא הייתה אחדות דעים באשר להעלאתם המידית של שאר יהודי תימן. ההיסוסים נבעו מ- 2 בעיות: התנגדות בריטניה, ששלטה בעדן, נמל היציאה העיקרי של יהודי תימן, לאפשר יציאה של גברים בגיל גיוס, ומצבם הגופני הקשה של עולי תימן נוכח יכולת הקליטה המוגבלת של מדינת ישראל הצעירה וגלי ההגירה הגדולים ממקומות אחרים. אולם דו"ח רפואי על מצבם הקשה של יהודי תימן, שהגיש ד"ר יוסף מאיר, שעמד בראש משלחת רפואית שביקרה בעדן, שכנע את המתנגדים ושינה באופן מהותי את הגישה להעלאתם של יהודי תימן. הדו"ח של ד"ר מאיר צוטט על ידי השר משה שפירא בישיבת הממשלה מ- 20 בספטמבר, 1949, בה דנו במצבה הקשה של גלות תימן ובצורך להעלותה לישראל. ב- 9 באוקטובר, 1949 הוחלט על העלאת 35,000 איש עד סוף השנה (דברי השר שפירא בישיבת הממשלה).

בעקבות נהירה של אלפים עלה צורך לבקש מהבריטים אישור לפתוח מחדש את המחנה בעדן, שנסגר בתום השלב הראשון של מבצע "על כנפי נשרים". תחילה התנגדו הבריטים לפתיחה מחודשת של המחנה, מחשש שהיענותם תתפרש כסיוע למדינת ישראל.  אולם לבסוף שוכנעו השלטונות הבריטים בעדן להסכים להקמת מחנה חדש. למחנה, שנועד לאכלס כ- 500 – 1000 עולים, הגיעו ראשוני העולים ביוני 1949. תוך מספר שבועות התמלא באלפי עולים ובחודש ספטמבר שהו בו יותר מ- 13,000 עולים. מטבע הדברים היה המצב במחנה קשה ביותר והתמותה בקרב העולים התשושים הייתה גבוהה.

במאי 1949 עלה לשלטון בתימן אימאם חדש שהתיר ליהודים במדינה לעלות לישראל. כמה גורמים תרמו לשינוי המדיניות: רעב קשה בתימן וההקלה הצפויה בעקבות עזיבתם של עשרות אלפי תושבים, ההכנסות הכספיות המשמעותיות שהכניסה עזיבת היהודים לקופת המדינה כתוצאה ממכירת רכושם של היהודים, גביית מסים, דמי חסות, דמי מעבר ושוחד, החשש שהפרעות נגד היהודים יתרחבו ויסכנו את יציבות השלטון, וגם ההתקדמות במשא ומתן ברודוס בין ישראל לשכנותיה הערביות  הגמיש את עמדת האימאם. הבריטים הסכימו לביצוע טיסות מעדן לישראל.  מדינת ישראל ארגנה מבצע הצלה שבמסגרתו הועברו רוב יהודי תימן לעדן ומשם הוטסו לישראל כ- 500- 600 איש מידי יום.

תחילה הוצע שהעולים יגיעו בדרך הים לאילת אבל בסופו של דבר הוחלט להטיס את העולים כנראה בשל דוחק הזמן, בשל החשש שמדינות ערב והבריטים ינסו שוב להערים קשיים על יציאת היהודים וכן בגלל מצבם הגופני של העולים. במסגרת המבצע, שהתנהל במהירות ובחשאיות,  עלו במהלך שנת 1949 כ- 50,000 מיהודי תימן. המבצע נקרא "על כנפי נשרים" בהשראת הפסוק מספר שמות, י"ט, ד': "ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי" אך מוכר גם בשם "מרבד הקסמים". מבצע נוסף התקיים בשנים 1952 – 1954 אז הועלו מתימן אלפי יהודים נוספים ובתום מבצע זה נותרו בתימן יהודים מעטים בלבד . בשנים 1948 – 1954 הייתה עליית יהודי תימן העלייה השנייה בגודלה בקרב העולים מאסיה.

מתוך מאמרו של דב לויתן, "על כנפי נשרים – העליה ההמונית מתימן ומעדן", מתוך בגלוי ובסתר – העליות הגדולות מארצות האסלאם, 1948 – 1967, (ערך: חיים סעדון, ירושלים, תש"ס)