חלוקת מזון במחנה העולים בבית ליד, 4.1.1950, צלם: זולטן קלוגר, לע”מ
השנים הראשונות של מדינת ישראל התאפיינו בגלי העלייה העצומים שהגיעו אל שעריה והביאו ליותר מהכפלת אוכלוסייתה בתוך שלוש שנים וחצי. העולים שוכנו תחילה בשכונות וכפרים ערבים שננטשו, וכשאלו מלאו שוכנו המוני העולים בשיכון ארעי במחנות עולים ואחר כך במעברות. תנאי החיים במחנות העולים ובמעברות היו קשים ואופיינו במצוקה גדולה, קשיי פרנסה, תנאי סניטציה ירודים וקשיים גדולים בקליטה תרבותית וחברתית, שהכבידו עוד יותר על מלחמת הקיום היומיומית.
הראשון שהעלה את הרעיון להביא הצגות ומופעים ליישובי עולים היה ישעיהו אברך, המזכיר הכללי של משרד החינוך והתרבות (ומשנת 1953 ראש המחלקה לספרות ולאמנות במרכז לתרבות ולחינוך של ההסתדרות). ביולי 1949, עוד בטרם נוסדו המעברות, הציע אברך לנחום לוין במחלקת התרבות “לבוא בדברים עם התיאטראות, התזמורת הפילהרמונית והאופרה בדבר מחזור הצגות סדיר במחנות העולים” (הצעה להצגות במחנות העולים).
באביב 1950 הוקמו המעברות הראשונות ביזמתו של ראש מחלקת ההתיישבות וגזבר הסוכנות היהודית, לוי אשכול. המעברות הביאו לשיפור ביכולת ההתפרנסות של העולים לעומת דפוסי החיים במחנות העולים, אולם גם במעברות רבו העדויות על מצוקה, עזובה וקשיי קליטה. במאמץ להביא לשיפור לפחות בכל הנוגע לקליטתם החברתית-תרבותית של העולים, שלח בראשית ספטמבר 1950 הפזמונאי והמחזאי חיים חפר מכתב לשר החינוך זלמן שזר. הוא כתב כי לאור קשיי הקליטה של העולים, הוא מציע: “להקים להקת תיאטרון שתסתובב במעברות וביישובי העולים”. הוא הציע שהלהקה תתבסס על יוצאי להקת “הצ’יזבטרון“ ושחקנים שיקצו לשם כך התיאטראות הקיימים, והיא תסייע לעולים בקליטה התרבותית ובלימוד השפה (חיים חפר לשר החינוך). חפר גייס לעניין את אהרון זאב, קצין חינוך ראשי בצה”ל, ואת המשורר, הפזמונאי והמחזאי נתן אלתרמן. בנובמבר 1950, שלח שר החינוך דוד רמז, מחליפו של זלמן שזר, מכתב אל התיאטראות “הבימה”, “הקאמרי”, “אהל” ו”המטאטא”. הוא כתב כי “אחת הבעיות התרבותיות החריפות שלנו היא: כיצד להביא אל הכפרים החדשים ואל מעברות ההתיישבות והקליטה תרומה מן האמנות, הספרות, הזמרה, הריקוד והציור”. הוא ביקש מהם להירתם להקמת להקת שחקנים נודדת שתופיע במעברות (רמז אל התיאטראות). תיאטרון הקאמרי, כמו התיאטראות האחרים, נענה לאתגר, וכבר בחודש דצמבר 1950 הודיע באופן רשמי לשר החינוך על נכונותו “לשחרר מספר אנשים מהתיאטרון הקאמרי לשם העמדתם לרשות מחלקת התרבות של המדינה.” (הקצאת שחקנים להופעות במעברות).
כן הודיע התיאטרון בחודש מרס 1951 על שחרור הבמאי גרשון פלוטקין מעבודתו השוטפת בתיאטרון לטובת “בימוי המחזה הראשון של להקת המעברות” (שחרור פלוטקין ללהקת המעברות) . יוסף מילוא, טרם יציאתו לחו”ל בחודש ספטמבר 1951, אף דחק באברך לזרז את הקמת להקת השחקנים כדי שזו תהיה מוכנה להופעות בקיץ הבא (בקשה להאצת הכשרת הלהקה). 
