ב 22 באוגוסט 1948, פתח צה"ל במבצע "בצר" . המבצע אינו מוכר מאחר ולא היה באף חזית מלחמה אלא התבצע בתל אביב. מטרתו הייתה – תפיסת משתמטים ועריקים.
עפ"י משה נאור בספרו בחזית העורף: תל אביב והתגייסות היישוב במלחמת העצמאות (ירושלים, 2009) ההשתמטות נתפסה כאיום על הלכידות החברתית במלחמה והחלשתה של המדינה החדשה אל מול אויביה. כבר בינואר 1948 יצאה הוראה של "מרכז המפקד לשרות העם" האוסרת יציאה מן הארץ ללא אישור ממחלקת הוויזות של המרכז בערים הגדולות – חיפה, תל אביב וירושלים. ביוני 1948 הוקמה "משטרת החיול" לצורך איתור משתמטים ועריקים. מרכז המפקד לשרות העם הוקם בדצמבר 1947 וסימן את המעבר לגיוס חובה מההתנדבות הקודמת לארגוני המחתרת ותחילת הדרך להקמת צבא מגויס גדול. המרכז אחראי לכך שמתוך 650 אלף היהודים בארץ ישראל ב 1948, הצליחה המדינה הצעירה להקים צבא של כ 100 אלף חיילים שאליו התווספו עוד כ 15 אלף מתנדבי מח"ל וגח"ל.
ב 22 באוגוסט 1948, החל מבצע "בצר". המבצע נועד ללכידת משתמטים ועריקים. במבצע השתתפו חיילים מחטיבת "קרייתי" (חטיבה שחייליה היו מאזור תל אביב) וחיילים מחיל הים, חיל נשים, חיל משמר (חיילים מבוגרים יותר שהוצבו בתפקידי שמירה ברחבי הארץ), משטרת החיול והמשטרה הצבאית. כמו כן הצטרפו לחיילים מתנדבי המשמר האזרחי והגדנ"ע. על העיר תל אביב הוטל עוצר, הוקמו מחסומים שבדקו את תעודותיהם של הנכנסים והיוצאים. כל הגברים מגיל 17 – 50 והנשים בגילאים 16 – 35 נקראו להתייצב בתחנות זיהוי ברחבי העיר. יותר מ 150 חוליות סריקה עברו בעיר בחיפוש אחר משתמטים ועריקים.
במבצע נעצרו 2764 אזרחים מהם 1044 גברים ו 1720 נשים. 652 גברים ו 352 נשים נשלחו מיד לגיוס. 189 גברים ו 1365 נשים חויבו בגיוס, אך גיוסם נדחה. נלכדו גם 203 גברים ו 3 נשים שנחשבו עריקים. המבצע עורר ביקורת רבה בתל אביב משום שהוא הציג אותה כעיר של משתמטים וכי אופן ביצועה הזכיר את הסריקות הבריטיות בתקופת המנדט בעת מאבק המחתרות נגד השלטון הבריטי. גם הועלתה הטענה כי שימוש בצבא לפעולות כאלו יגרום לריחוק האוכלוסייה מהצבא (בן גוריון העלה טענה זו ביומן המלחמה שלו ב 5 ספטמבר 1948).
