בסוף 1936 מונה הרב הרצוג למשרת הרב הראשי של יהודי ארץ-ישראל. במכתב לחותנו הרב שמואל יצחק הילמן הוא התייחס לתחושת ה’דחילו ורחימו’ שליוותה אותו עם הצגת מועמדותו לתפקיד (תעודה מס’ 20). אם בתעודות מתקופת המדינה ניכרים חילוקי דעות בין הרב הרצוג למנהיגי המדינה בסוגיות של דת ומדינה, הרי שבתעודות מתקופת המנדט, שקדמה להקמת המדינה, יש מקום נכבד לסוגיות ציבוריות שהרב הרצוג וההנהגה הציונית ראו עין בעין את דרכי הפעולה הראויות באשר להן. בסוגיות אלה נכללים הן ענייני הניהול הפנימי של חיי ‘היישוב’ והן דרכי המאבק בשלטון הבריטי למען חופש עלייה ולמען הקמת מדינה יהודית. להלן מבחר מתעודות אלה:
ב.1 ‘הבלגה או תגובה’: הרב הרצוג וארגוני הפורשים
הרב הרצוג נכנס לתפקידו בעיצומו של ‘המרד הערבי’, שהחל באפריל 1936 ונמשך לסירוגין עד שלהי 1939. האירועים הקשים והנפגעים הרבים בקרב האוכלוסייה היהודית הביאו את ארגון האצ”ל לפתוח בסתיו 1937 בשורה של פעולות טרור נגדי כלפי האוכלוסייה הערבית. מעשי האצ”ל נעשו תוך הפרת המרות של הנהגת ‘היישוב’, שדגלה במדיניות של הבלגה ונקיטת פעולות הגנתיות בלבד, והנחתה את ארגון ה’הגנה’ להימנע בכל דרך מפגיעה בחפים מפשע. הפולמוס ‘הבלגה או תגובה’ הסעיר את היישוב והרבנים הראשיים הביעו תמיכה במדיניות ההבלגה וחתמו על כרוז ציבורי שהוכתר בשם ‘לא תרצח’ וגינה במילים חריפות את פעולות הנקמה של האצ”ל. בכינוס של הנהגת הוועד הלאומי ונציגי רשויות מקומיות ביולי 1938 הביע הרב הרצוג התנגדות אישית חריפה לפעולות האצ”ל, הגדיר אותן ‘דרך רשעי הגויים’ ותיאר אותן כמעשי רצח של חפים מפשע, הפסולים מבחינה מוסרית ודתית (תעודה מס’ 21).
גם בשנות הארבעים החזיק הרב הרצוג באותה עמדה והתנגד למעשי הטרור של ‘ארגוני הפורשים’, האצ”ל והלח”י נגד השלטון הבריטי. הוא חבר אל הראשון לציון, הרב הראשי הספרדי בן-ציון מאיר חי עוזיאל ויחד פרסמו כרוז הפונה ‘לארגונים הפורשים’ שבו הביעו התנגדות חריפה לפעולותיהם וקראו להם לחדול מהן: ‘הדרך אשר אתם הולכים בה פסולה היא, אסורה היא באיסור חמור מאוד מדין תורתנו הקדושה, פיגול היא מבחינת מוסר היהדות, מבאישה היא את ריחנו, משמיצה היא את יהדותנו בין העמים, והיא מוליכה את ישובנו להרס ולאבדון…”, כתבו הרבנים (תעודה מס’ 22).
עם זאת, בינואר 1945שלחו שני הרבנים הראשיים מכתב לרב הראשי למצרים, ובו ביקשו ממנו לפעול למען חנינה לאנשי לח”י אליהו חכים ואליהו בית-צורי, שנידונו למוות במצרים על רצח הלורד מוין, אם כי את מעשה התנקשות עצמו כינו ‘תועבה’ (תעודה מס’ 23). מכתב זה נותן ביטוי לפעולות שנקט הרב הרצוג כדי לסייע לאסירי המחתרות מטעמים הומניטריים למרות התנגדותו לפעולותיהם.
ב.2 יחסים עם השלטון הבריטי והמערכה המדינית למען הקמת מדינה עברית
בתקופת המנדט גילה הרב הרצוג מעורבות בקשרים שבין הנהגת היישוב לבין ממשלת המנדט. למעורבות זו היו שתי פנים: בתקופת מלחמת העולם השנייה עודד הרב את התגייסותם של חיילים יהודים מארץ-ישראל לצבא הבריטי ושלח מכתבי עידוד ותמיכה למנהיגי בעלות הברית ומפקדים בכירים בצבא הבריטי. למשל ביוני 1942, ערב המערכה הגורלית במדבר המערבי שהסתיימה בקרב אל-עלמיין, שלח מכתב אל מפקד הכוחות הבריטיים בארץ-ישראל ובו הביע את אמונתו בניצחון הבריטים בקרב שאותו תיאר כקרב בין ‘בני אור’ ל’בני חושך’ (תעודה מס’ 24).
מאידך גיסא היה הרב הרצוג שותף למאבק הציבורי שניהלו היישוב היהודי והתנועה הציונית נגד הגבלת העלייה ומדיניות ‘הספר הלבן’ של שלטונות המנדט בזמן המלחמה ולאחריה. פעילותו באה לידי ביטוי בהעתק של מכתב להנהלת הסוכנות שקיבל הרב הרצוג מרבני העיר חיפה המתייחס לגירושם מהארץ של מעפילי האנייה ‘יציאת אירופה תש”ז’ (‘אקסודוס’) ולפנייה של הרבנים אל המעפילים בבקשה שיסכימו לרדת מהאנייה על אדמת צרפת (תעודה מס’ 25).
הרב הרצוג היה שותף גם במערכה המדינית שניהלה התנועה הציונית למען הקמת מדינה יהודית. בתוקף תפקידו הוא הופיע והעיד לפני ועדת החקירה אנגלו-אמריקאית לענייני ארץ-ישראל במארס 1946 . בדבריו הציג את התביעה להקמת מדינה יהודית מנקודת ראותו הדתית (תעודה מס’ 26) (לתרגום מרבית עדותו לעברית ראו: יחיד בדורו – מגילת חייו של הגאון רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג, ראש רבני ישראל, הרב שמואל אבידור הכהן, ירושלים, כתר, 1980, עמודים 211-207). כשנה וחצי מאוחר יותר הופיע הרב הרצוג גם לפני ועדת אונסקו”פ – הוועדה המיוחדת של האו”ם לענייני ארץ ישראל (לתרגום עדותו ראו: “יחיד בדורו”, עמודים 233 – 240). לאחר שעצרת האו”ם קיבלה את המלצת הוועדה להקמת מדינה יהודית ומדינה ערבית בארץ-ישראל (החלטת החלוקה), ובעת שהתעוררו קשיים רבים במערכה הצבאית שנפתחה וקשיים מדינים שהעמידו בספק את יישום החלטות האו”ם, פנו הרב הרצוג ועמיתו הרב עוזיאל בפברואר 1948 במברק לנשיא ארצות הברית הארי טרומן. הם ביקשו ממנו שיפעל במלוא סמכותו ליישום החלטת האו”ם ולמניעת התוקפנות הערבית כלפי היישוב היהודי (תעודה מס’ 27).
ב.3 עצמאות ומלחמה
ב-14 במאי 1948 (ה’ באייר תש”ח), מייד אחרי ההכרזה על הקמת המדינה, שלח הרב הרצוג מברק לראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון ולשרי ממשלתו ובו בירך אותם במילים נרגשות לרגל הקמת המדינה (תעודה מס’ 28).
ההכרזה על הקמת המדינה התרחשה בשעה שקרבות קשים בין יהודים לערבים ניטשו במקומות שונים בארץ-ישראל. בחודשים הראשונים למערכה סבל הכוח היהודי מקשיים רבים. כמה יישובים יהודיים מבודדים נותקו והיו שרויים במצור חלקי והתחבורה אליהם ומהם התנהלה רק בשיירות משוריינות, שהיו נתונות להתקפות מצד הכוח הערבי. כזה היה גורלם של יישובי גוש עציון. לנוכח מצבם הביטחוני הקשה של יישובי הגוש שלח מזכיר כפר עציון דב קנוהל בפברואר 1948מכתב לרבנים הראשיים ובו שאלות הלכתיות בדבר התרת פעולות ביטחוניות בשבת מטעמי ‘פיקוח נפש’. הרב הרצוג שלח לו במענה תשובה הלכתית מפורטת המתירה חלק ניכר מהפעולות (תעודה מס’ 29). מכתב זה הוא חלק מהתכתבות ענפה של הרב הרצוג עם רבנים ואנשים אחרים בעניינים הלכתיים השייכת לסוגת השו”ת (שאלות ותשובות). התחשבותו של הרב בצרכים הביטחוניים של המדינה הצעירה באה לידי ביטוי בהיתרים הלכתיים נוספים שנתן לפעולות של כוחות הביטחון בשבת.
על האוסף
התעודות מארכיון הרב הרצוג המוצגות לעיל אינן אלא דוגמאות ספורות מתוך אלפי מסמכים העוסקים בעניינים שונים ומגוונים שנמצאים באוסף. חלק הארי של החומר כולל תיקי מסמכים מפעילותו הציבורית והתורנית של הרב מתקופת כהונתו בתפקיד הרב הראשי לארץ-ישראל ולמדינת ישראל. כמו כן יש באוסף מעט מסמכים מתקופת כהונתו כרב באירלנד (1936-1916) ומתקופות שקדמו לה. יש בו גם תיקים שעניינם חייו האישיים של הרב, הפעולות שנעשו להנצחתו ולשימור מורשתו אחרי מותו, ותיקים מהפעילות הציבורית והאישית של רעייתו הרבנית שרה הרצוג ושל בני משפחה נוספים. סוגי החומרים העיקריים הקיימים באוסף הם התכתבויות של הרב הרצוג עם גורמים שונים, שאלות ותשובות שלו ושל אחרים בעניינים הלכתיים, מאמרים שלו ושל אחרים, תדפיסים וכתבי יד של דרשות, נאומים ושיעורים שלו, רשימות בכתב ידו וקטעי עיתונות.
המסמכים עוסקים במגוון רחב של ענייני דת, ציבור וחברה. חלקם מוצג בפרסום זה. עניינים אחרים הם: הצלת יהודים בזמן השואה, סיוע לניצולי השואה, הקשרים של הרב עם גורמים בממשלת המנדט לפני הקמת המדינה ועם משרדי ממשלת ישראל לאחריה, המשמעות הדתית של הקמת המדינה, קשריו של הרב הרצוג עם קהילות בגולה, ענייני דת ומדע, התמודדותו של הרב עם שאלות הלכתיות במגוון עניינים דתיים (כגון: בית הכנסת, תפילות, שבת, חגים, כשרות, טהרת המשפחה, נישואים וגירושים ודיני ממונות) ועוד.
עורכים ותודות
ערך והקדים מבואות: יאיר פרץ
עריכה לשונית: יהודית שמש
עריכה אנגלית: לואיז פישר
סריקות: מאיה רביניאן ושלמה מארק
תרגום: תרגומי איכות
