להכשיר מבני הארץ, חבר ספנים ומכונאים –הקמת בית הספר לקציני ים עכו

א.1 | בית ספר ימי נולד

בית הספר לקציני ים עכו, נחנך ב-18 באוקטובר 1938 תחת השם “בית הספר הימי על-יד הטכניון העברי” (ובקיצור: “בסי”ם”) בית הספר הימי נועד לשמש כשלוחה הימית של “בית הספר המקצועי התיכוני שעל יד הטכניון” (ובקיצור בסמ”ת), תחת הנהלה משותפת ומוקם בצמוד לבית הספר במתחם הטכניון בהדר הכרמל  בחיפה.

בראש בית הספר הועמד ועד נאמנים שהורכב מנציגי הטכניון ושני המוסדות השותפים בהבטחת קיומו ותקציבו של בית הספר: הנהלת הסוכנות היהודית והאגודה להכשרה ימית – “החבל הימי לישראל” בהסכם נקבע כי הנהלת בית הספר תימסר לידי מנהל בסמ”ת וכי “ועד הנאמנים יתקשר בחוזה עם הוועד המנהל של הטכניון, אשר יקבע מצד אחד את אמצעי העבודה והלימוד אשר הטכניון מעמיד לרשות ביה”ס הימי ובאיזה תנאים, ומהצד השני את התחייבות ועד הנאמנים להעמיד לרשות הטכניון את האמצעים הדרושים לכיסוי כל ההוצאות הכרוכות בהקמת ביה”ס הימי והחזקתו מדי שנה בשנה, באופן שלא תצמח מזה שום הוצאה או התחייבות כספית לטכניון.” (ארכיון המדינה, תיק פ-936/4, עמ’ 366).

בשנת 1941 הצטרפה (באמצעות החי”ל), גם “הקרן האמריקנית למוסדות בארץ ישראל” (A.F.P.I) לנושאים בעול אחזקת בית הספר.

א.2 | רקע היסטורי

תכניתם של הוגי רעיון בית הספר (וביניהם שלמה ברדין, מנהל ביה”ס בסמ”ת, המהנדס הימי עמנואל טובים ורב חובל זאב הים) “להכשיר מבני הארץ, חבר ספנים, מכונאים ובעלי מקצוע אחרים לעבודות ים” וכן “להכשיר צעירים בישראל כחלוצים למפעל הלאומי הזה”, לא הייתה מנותקת מהמצב הביטחוני הקשה בו היה נתון היישוב היהודי באותה עת: ב-1936 פרץ המרד הערבי שנועד בעיקר כדי להביא להפסקת העלייה היהודית ולידי הקמת ממשלה ערבית. השביתה הכללית שהוכרזה על ידי הערבים, פגעה קשה בתחבורה לצורותיה ונמל יפו שותק. המשק עמד בפני הסכנה כי חברות הספנות הזרות שקיימו את הקשר הימי עם הארץ יבטלו או יצמצמו מאוד את פעילותן. הפתרון למצב היה בניית נמל מים חילופי בתל אביב שיתבסס על כוח אדם יהודי,  ו/או הקמת חברת ספנות יהודית שישחררו את היישוב מתלות בגורמים עוינים ו/או בחברות זרות. הסוכנות היהודית וההסתדרות נחלצו לעזרת המיזמים האלה ובדקו את אפשרות המימון שלהם.

תוך זמן קצר נבנו על חוף צפון תל אביב רציף ומזח ובסוף אותה שנה נחנך נמל תל אביב.

הסתדרות העובדים החליטה על הקמת חברת השיט “נחשון” ובחודש אפריל 1937, יצאה חברת מזכירות הוועד הפועל, גולדה מאירסון לארה”ב למסע גיוס הון באמצעות מניות. במסע זה הצליחה להלהיב את קהל שומעיה בחזון הספנות העברית העצמאית, נושאת דגל עברי ועל ספונה מלחים יהודים. לאחר פעילות מאומצת הצליחה מאירסון למכור כ-30,000 מניות בסכום של כ- 150,000$  שבעזרתם נרכשו כמה ספינות דיג ששימשו גם להכשרה וללימוד. (מתוך ספר ההנצחה לגולדה מאיר עמ’ 27-26).

ה”קוּטר” – אחת מסירות בית הספר

א.3 | תכניות לימודים

תכנית הלימודים הותאמה לדרישות משרד המסחר הבריטי וקיבלה את אישורו ומכאן גם את הכרת ממשלת המנדט בבית הספר.

עלון הסברה לבית הספר, 1944. ארכיון המדינה, ג-1744/5, עמ’ 560-559.

תכנית הלימודים בבית הספר הייתה בת ארבע שנים והיו בה ארבע מגמות: שיט, מכונאות ימית, הפעלת רדיו ובניית סירות. (ראו:  בחינת גמר שייט גל-1311-6 )

תכנית הלימודים הייתה גדושה וכללה פעילות במעבדות ובבתי המלאכה שהעמיד הטכניון לרשות בית הספר, וכן הפלגות רבות בספינות אימון שנרכשו במיוחד לצורך כך ועגנו בנמל חיפה. הקצינים הבריטיים שלִמדו בבית הספר היו האחראים על הנהגת “משמעת ימאים” קפדנית: מדים אחידים לפרטיהם, גינונים צבאיים, תרגילי סדר, מסדרים, טקסים יומיים של הנפת דגלים והקפדה רבה על הופעה חיצונית.

שנות מלחמת העולם היו שנים קשות עבור בית הספר: הקצינים האנגלים מבין המורים גויסו לצבא, הפעילות הימית שעיקרה הפלגות, נפסקה כמעט לחלוטין, המצב הכלכלי בארץ הקשה על ההורים לעמוד בתשלום שכר הלימוד, וכך עזבו תלמידים את בית הספר ומספר הנרשמים פחת.

עם תום המלחמה החלה התאוששות אטית אך לא מספקת שנמשכה עד קום המדינה. הקשיים הכספיים, היעדר התקצוב המספיק וההוצאות שנפלו על הטכניון הביאו את הנהלתו  עד כדי איום בהסרת החסות מבית הספר. בתקופה זו אף פנו ראשי ה”חבל ימי לישראל” אל המפעלים הגדולים באזור חיפה (כמו “אתא” ו”נשר”) בבקשה להרים תרומה לחיזוק בית הספר ולהבטחת המשך קיומו. החרפת היחסים בין היישוב היהודי לבין שלטונות המנדט על רקע הגבלת העלייה, הביא את בית הספר לפתוח בשנת 1945 קורסים בתנאי מחתרת בהם הוכשרו כ-100 ימאים משורות הפלי”ם למלא תפקידי פיקוד על ספינות מעפילים העושות דרכן לארץ ישראל.

בעשר שנותיו הראשונות של בית הספר, עברו בו 250 תלמידים. 83 מהם סיימו את חוק לימודיהם. רובם הגדול במגמות מכונאות ושיט.

א.4 | פנימיית בית הספר

אחד הגורמים המרכזיים שמנעו את התפתחות בית הספר היה היעדרה של פנימייה. מצב זה לא אפשר לתלמידים מחוץ לחיפה ללמוד בבית הספר. אמנם כבר בשנת 1944, ניסה מנהל בית הספר, גרשון אהרוני, לארגן “חילופי סטודנטים” בין תלמידים במוסדות לימוד בחיפה, תל אביב וירושלים, שאינם גרים בעיר בה הם לומדים, אולם הדבר לא עלה יפה. תלמידים ספורים, ממשפחות בעלות יכולת, שכרו חדרים בדירות בהדר הכרמל, אך לא היה בכך די. לאחר קום המדינה השקיע ועד הנאמנים מאמצים נוספים בעניין ולאחר השתדלות רבה אצל משרד העלייה ושלטונות הצבא שבקשו את השטח לעצמם, נפתחה בשנת הלימודים תש”ט פנימייה לתלמידי בית הספר הימי ליד מחנה העולים בשכונת בת גלים. הייתה בכך משום הקלה רבה אולם בכך פוזר בית הספר בין שלושה אתרים שונים, רחוקים זה מזה: בית הספר בשכונת הדר הכרמל, הפנימייה בשכונת בת גלים ומעגן סירות האמונים בנמל חיפה.

סמוך לפתיחת הפנימייה, בקרו בבית הספר מפקח כללי ומפקח מקצועי של משרד החינוך המתהווה. הם מסרו חוות דעת חיוביות על תכני הלימוד, על רמת ההוראה ועל העבודה המעשית במעבדות ובבתי המלאכה ועל מסירותם של אנשי הצוות החינוכי והמנהלתי. המפקח המקצועי התרשם גם מרמת אמוני השיט, אם כי ראשי בית הספר התבקשו להכניס אביזרי לימוד ובטיחות בספינת האימונים “ולדורה” (שנבנתה בסקוטלנד בשנת 1904 כספינת טיולים). מאידך, הביעו המפקחים ביקורת קשה כלפי הפנימייה: המבנה הלא ראוי, הצפיפות, סדרי החיים בה, טיב האוכל המוגש וכמותו, וכן על ריחוקה של הפנימייה מבית הספר – דבר המקשה מאוד על קיום מערכת חינוכית שלמה וטוטלית המקיפה את כלל חיי התלמיד. “סדרי הפנימייה, הזנת התלמידים וכן טיב המזון אינם מתאימים לנוער בגיל ההתפתחות הפיזית העובדים עבודה מאמצת רוחנית וגופנית”  (ארכיון המדינה, תיק ג-1744/5)  המפקחים המליצו באופן חד משמעי על קבלת בית הספר לפיקוח מחלקת החינוך (לימים, משרד החינוך) ואכן בחודש יוני 1949, הוגדר בית הספר הימי כבית ספר מוכר תחת פיקוח מחלקת החינוך בזרם הכללי  ובשנת 1952 הוגדר כ”בית ספר ימי תיכוני”.

כדי לפתור את בעיית הפנימייה הלא ראויה, רכשה הנהלת בית הספר בשנת 1950, מבנה גדול ברחוב ההר (לימים שד’ אום ואח”כ שדרות הציונות). המבנה ששימש בעברו כבית מלון ובתקופת מלחמת השחרור שיכן בתוכו ילדים שפונו מקיבוצי עמק הירדן, היה ממוקם במרחק הליכה סביר מבית הספר ובשלב מסוים אף הועלתה ההצעה לנצל אותו ואת השטחים הסמוכים אליו כדי להעביר אליו את בית הספר עצמו שכן התפתחות הטכניון ובית הספר בסמ”ת, דחקו את רגלי בית ספר הימי והמקום נעשה צר מלהכיל.

א.5 | מממשלת המנדט למדינת ישראל - השתלבות צה"ל בקו החינוכי של בית הספר

הקמת מדינת ישראל ותקופת המעבר בין ממשלת המנדט, חוקיה ותקנותיה אל מדינת ישראל הריבונית, הביאה את הנהלת בית הספר הימי לפנות אל משרדי הממשלה המתהווים בעניינים גדולים וקטנים כמו בקשה להכיר בתקופת ההכשרה של החניכים כחלק מהתקופה הנדרשת לקבלת תעודת חובל שני או מכונאי שני, מינוי בוחנים וסמכויותיהם, או התכתבות עם מחלקת החינוך על הכתוב בתעודת הגמר  (ראו: תעודת גמר ג-1744-2 תעודת גמר שינוי ג-1744-2 )

בסוף שנת 1951, מונה רב החובל אנריקו לוי למנהל בית הספר, וביזמתו העיקשת עבר בית הספר הימי לשטח פנוי על שפת הים בעכו, מדרום-מזרח לחומת העיר העתיקה. בית הספר נפתח מחדש בעכו בשנת 1954 כמכלול חינוכי-כוללני המכיל בית ספר, פנימיית מגורים ומעגן ספינות אימונים. בית הספר בניהולו של אנריקו לוי (ששימש כמנהל עד 1960) נודע כמוסד יוקרתי ואליטיסטי. הדרישות הגבוהות בתחום הלימודים, האמונים הגופניים המפרכים ביבשה ובים, המשמעת הקפדנית, והמתח נלווה להם הביאו לנשירה בשיעור גבוה. מאידך, רבים ממסיימי בית הספר השתלבו בתפקידי קצונה בכירים בצי הסוחר או בחיל הים.

הקמת מדינת ישראל הביאה גם לאחד השינויים המשמעותיים ביותר בתולדות בית הספר, אם לא המשמעותי מכולם והוא שילוב צבא הגנה לישראל ומרכיב ביטחון ישראל במהותו ובכוונו החינוכי של בית הספר: בחודש יוני 1952, הגישה ועדה משותפת לנציגי חיל הים (בראשות קצין ההדרכה, סא”ל שלמה אראל, לימים מפקד חיל הים) ולבית הספר (בראשות המנהל, רב חובל אנריקו לוי), את תכניתה לשלב את ההכשרה הצבאית בפעילות בית הספר. הוועדה ביקשה לבדוק את מוכנות בית הספר ליצור את טיפוס הקצין הימי הישראלי אשר יהיה (בין היתר): “מוכשר ומאומן לתפקידי הקצין בצי המסחרי ובחיל הים כאחד, חדור רגש אחריות, כבוד עצמי ואהבת המולדת והעם, בעל כושר מנהיגות, פקוד וניהול אדמיניסטרטיבי, בעל התנהגות מופתית, הדר ונימוסין כיאות לקצין צה”ל ומייצג את העם ברחבי העולם…” (ארכיון המדינה, גל-1311-6, עמ’ 169-166).

הוועדה הגישה הצעה לתכנית לימוד בת חמש שנים, כשהשנה האחרונה נלמדת במסגרת שירות החובה, ומשלבת בתוכה מקצועות אזרחיים וצבאיים, הציעה כי כל החניכים יעברו קורס קצינים בסיסי במסגרת בית הספר ויוכלו להשתמש במתקני חיל הים לצורכי אימונים.

באותו זמן פנה מנהל הטכניון, הרמטכ”ל לשעבר, יעקב דורי, אל ראש הממשלה, דוד בן גוריון וחזר במשנה תוקף על דרישת הטכניון שהועלתה כבר בעבר, להסיר את חסותו ואחריותו מבית הספר. דורי הציע כי לשם קיום סדרי מנהל תקינים ולניהול תקציבי נכון יש להעביר את בית הספר מניהולו של ועד הנאמנים לניהול ותקצוב ממשלתי של משרד החינוך, משרד התחבורה ומשרד הביטחון. ב-24 לאוקטובר, קיבל ראש הממשלה את עיקרי דבריו של דורי וכן את המלצת הוועדה לאחד את מסלולי ההכשרה לפיקוד בצי הסוחר ובחיל הים, ובכך ניתן האישור הרשמי להפיכת בית הספר הימי לבית ספר צבאי תחת חסותם ופיקוחם של משרד החינוך, משרד התחבורה ומשרד הביטחון – צה”ל – חיל הים (ראו:  בן גוריון לדורי גל-1311-6 )

בעקבות החלטה זו, פורק ועד הנאמנים הישן והוקם ועד מפקח שהורכב מנציגי משרד החינוך, משרד הביטחון, צה”ל, משרד התחבורה ו”החבל הימי לישראל”.

בשנת 1954, עם המעבר לעכו מחד, וקבלת החסות הצבאית מאידך, שונה שמו של בית הספר והוא נקרא “בית הספר לקציני ים עכו”.

א.6 | המשך והתפתחות - מאז ועד היום

סמל בית הספר – ויקיפדיה

החל משנת 1968 נושא בית הספר את זכר כ”ג יורדי הסירה – זכר ל-23 לוחמי הפלמ”ח שיצאו בפיקודו של קצין בריטי לבצע פעולת חבלה בלבנון ונעלמו בלב ים ב-18 במאי 1941. שמו הרשמי עודכן  ל”כ”ג יורדי הסירה, בית הספר לקציני ים עכו”.

בית הספר הכשיר דורות של אנשי ים ורבים מסגל הפיקוד הבכיר בחיל הים ובצי הסוחר נמנו על תלמידיו.

סגן אלוף (מיל’) זאב אלמוג, איש חיל הים הוותיק, מפקד צוללת ומפקד  טרפדת, שימש כמנהל בית הספר במשך 23 שנים (1996-1973). בתקופת כהונתו הארוכה נוספו לתכנית הלימודים מגמות חדשות ובית הספר התאים עצמו לשינויים העצומים בעולם הידע. לראשונה בתולדותיו נקלטו בו, בשנת 1987, גם בנות. אלמוג דאג לפתח את מקצועות החינוך הימי במידה שווה לאלה העיוניים, דאג לפתח את מחלקת השיט ולרכישת ציוד וספינות אמון חדשות. זאב אלמוג נרצח ב-4 באוקטובר 2003, עם ארבעה מבני משפחתו ואזרחים נוספים בפיגוע טרור במסעדת “מקסים” במבואות חיפה.

ב-1996 עבר ניהול בית הספר לידי אלי רגב, ובשנת 2016 עבר שרביט הניהול לידי ד”ר עפרה שטיין.

במרוצת השנים עבר בית הספר שינויים רבים מבחינת תכני הלימוד, הרכב אוכלוסיית התלמידים, אופי הקשר עם צה”ל בכלל ועם חיל הים בפרט ופיזור תעסוקתי של הבוגרים. בית הספר עבר טלטלה ארגונית משמעותי בשנת 1996, אז החליט משרד החינוך להעביר את בית הספר, כמו גם את בתי הספר הימיים האחרים, לפיקוח ולהדרכת המנהל לחינוך התיישבותי. במקביל הפסיק משרד הביטחון את התמיכה הכספית בבית הספר וזה נשען מאותה עת ואילך על תקציבו ותמיכתו של משרד החינוך בלבד. משנת 1999 פועלים בתי הספר הימיים בישראל במסגרת עמותת “החברה לחינוך ימי בישראל (בתיה”ס הימיים)”.

בשנת 2014 הודיעה עיריית עכו כי בכוונתה להפקיע חלקים מבית הספר לטובת פיתוח שטחי תיירות. משמעותה של תכנית זו הייתה חסימת הגישה של בית הספר  אל חוף הים ועצירת תכנית הפיתוח והשיפוץ של המבנים הישנים. הנהלת בית הספר בשיתוף קבוצת בוגרים, התגייסה למאבק בתכנית שכן הפקעת השטחים וסגירת הגישה אל הים עלולה הייתה להביא, לדבריהם, לידי סגירת בית הספר. הפעילות הציבורית התגלתה כיעילה והתכנית להפקעת שטחים הוסרה מעל הפרק. עם זאת, נכון לזמן זה (דצמבר 2018), מאיימת עדיין על בית הספר תכנית לבניית טיילת שתחבר את חוף ארגמן במזרח עם שער העיר העתיקה. טיילת שמשמעותה הפרדת חוף הים מבית הספר.