התרחבות מעבר לגבולות המדינה והעלאת הצגות בחו"ל

למרות הקשיים ולמרות הגירעון הכספי החריף, דאגה הנהלת התיאטרון להתמקצעות מתמדת של צוות השחקנים ועובדי התיאטרון: שחקנים בכירים כיוסף מילוא (בשנת 1950) ועודד תאומי (בשנת 1962) נשלחו לחו"ל לצרכי השתלמות, ונדרשו בשנים הראשונות לאישור האוצר ומשרד העלייה לעצם היציאה מהארץ ולצורך הקצאת מטבע זר. "הקאמרי" אף ביקש להעניק מלגת לימודים בת 1,000$ לעודד תאומי ונדרש לקבל אישור גם על כך (בקשת מלגה במט"ח).  בקשות אלו נענו בתחילה במשורה ובאופן חלקי (אישור חלקי למילוא).  במשך הזמן החל יוסף מילוא להיות נודע ומוערך גם בתיאטרונים בחו"ל ואף הוזמן להשתלמויות ולביום הצגות באירופה. באוגוסט 1951 כתבה הנהלת "הקאמרי" למחלקה להיתרי יציאה במשרד העליה כי מילוא הוזמן לביים בתיאטרון בציריך, ובקשה לאשר את יציאתו משום: ש"על-ידי פעולתו הברוכה בחו"ל מחזק מר מילוא את קשרי התרבות והידידות בינינו לבין העמים" (המלצה ליציאה לחו"ל עבור מילוא).

הקשרים שקשר מילוא בחו"ל התבטאו גם בהזמנת אנשי תיאטרון זרים, ובהם במאים וציירי תפאורות, כדי שיתרמו ממומחיותם לקידום התיאטרון הקאמרי. ביוני 1951 כתב מילוא אל משרד החינוך וביקש לאשר את בואם של אמנים כאלו משוויץ ומאנגליה "כי אמנים אלו חיוניים לתיאטרוננו" (בקשה להבאת אמנים מחו"ל) . גם בנובמבר 1965, ביקש תיאטרון הקאמרי מ"הוועדה לאישור הבאת אמנים מחו"ל" אישור להבאת במאים ולהקציב עבורם מטבע זר (בקשת אישור לבמאים מחו"ל).  בנוסף רכש "הקאמרי" את זכויות היוצרים על מחזות שנכתבו בחו"ל, בין היתר בידי סטפן צוויג, ברנרד שאו, טנסי וויליאמס ואחרים, כפי שכתב מילוא למשרד החינוך בבקשה לאשר מטבע זר לצורך התשלום (דרישה לתמלוגים) .

אסתר מרגלית עם בעלה אברהם בן יוסף במחזה "אהבתה של יובל אור" מאת הסינג, תיאטרון הקאמרי, 18.5.1952. אלבום אברהם בן-יוסף ואסתר לבית מרגלית. אתר ישראל נגלית לעין

 

 

 

 

בשנות ה-70 לא נדרשו עוד אישורים בתחום המטבע הזר כדי לייבא במאים מחו"ל , והעניין הפך למאבק של הבמאים הישראלים מול מה שנתפס בעיניהם כחוסר פרופורציה בין העסקת במאים מקומיים לבין העסקת במאים זרים – דבר הפוגע בפרנסתם ובהתפתחותם האמנותית. גם מועצת הנאמנים של התיאטרון, שהתמנתה לתפקידה עם הפיכת "הקאמרי" לתיאטרון העירוני של תל אביב (ראו להלן), נדרשה להתערב בנושא אך היו"ר, אפרים בן ארצי ביקש להימנע מהתערבות של מועצת הנאמנות בשיקולים אמנותיים. באפריל 1975 פנו שורה של במאים ישראלים ובהם: יוסי יזרעאלי, חנוך ודוד לוין, עמרי ניצן, עודד קוטלר ואחרים, אל הנהלת הקאמרי וכתבו ש"חוסר הפרופורציה בין העסקת בימאים מקומיים לבימאים זרים הגיע לממדים שערורייתיים….מוזר הדבר שדווקא בתקופה של מיתון, אבטלה וחוסר במטבע זר, נחלץ תיאטרונה של תל אביב לשיקומה של כלכלת לונדון". (נגד ייבוא במאים זרים).

.1 | סיורים מעבר לים

אט אט יצא שמעו של תיאטרון הקאמרי גם מעבר לגבולות ישראל. בשנת 1966 הוזמן תיאטרון הקאמרי למונטריאול, להציג את המחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" באירוע תרבות בין-לאומי שהתקיים במסגרת התערוכה העולמית שהתקיימה בעיר. משרד החוץ תמך תקציבית בנסיעה אולם התיאטרון נדרש לשלם לאוצר את מס הנסיעות שהיה נהוג אז לגבי כל נסיעה לחו"ל. בצר לו פנה ישעיהו וינברג, מנהל התיאטרון, אל משרד החוץ וביקש כי ימליץ בפני האוצר על הענקת פטור מהמס.  (בקשת המלצה ממשרד החוץ לפטור ממס נסיעות) העניין הגיע גם אל לשכת ראש הממשלה ובעצה אחת פנה סמנכ"ל משרד החוץ אל מנהל המכס והבלו בבקשת הפטור המבוקש "…מדובר בהופעה בעלת ערך הסברתי-תרבותי ולאומי לאין שיעור, אשר תגדיל ותאדיר שם ישראל בגויים, ואשר לה השלכות מדיניות מרובות." (בקשה מהמכס לפטור ממס נסיעות)

במאי 2001 יצא התיאטרון למסע הופעות בפולין . בוורשה העלה את המחזה "אשכבה" מאת חנוך לוין. ההצגה זכתה להצלחה רבה ולביקורות מחמיאות מאוד. העיתון הנפוץ בפולין הגדיר את ההצגה "אשכבה" כמאורע של השנה, וציין כי "לתיאטרון שכזה  אדם מחכה במשך שנים ולעתים גם כל החיים". שגרירות ישראל בוורשה ציינה כי "ההצגה הייתה מדהימה….. הקהל עמד על רגליו בהתלהבות רבה ובמשך דקות ארוכות הריע לשחקנים על משחקם המקורי והמקצועי", נכתב במברק של  אגף קשתו"ם (קשרי תרבות ומדע) במשרד החוץ אל נציגויות ישראל בחו"ל. הביקור של "הקאמרי" בפולין היה הראשון לאחר חידוש היחסים הדיפלומטיים בין ישראל לפולין, והמשמעויות של ביקור כזה בפולין עמוסת  זיכרונות השואה והטענות על אנטישמיות מובנית, לא נעלם מעיני אנשי השגרירות. "אין ספק ש"הקאמרי" הצליח להעביר בפולין מסר של ישראל מודרנית, עם תרבות איכותית, השונה מהשקפתם של הרבה פולנים הרואים את מיטב התרבות הישראלית במוסיקת הכלייזמר", נכתב בהמשך (דוח משרד החוץ על הצגת אשכבה בפולין). עם תום המסע המרגש  שלחה המנהלת האדמיניסטרטיבית של "הקאמרי", יפה ענטבי, מכתב אל שגריר ישראל בפולין שבח וייס. היא כתבה שהשחקנים שביקרו קודם להעלאת ההצגות במחנות ההשמדה והתייחדו עם זכר הקורבנות, "עמדו על הבמה נרגשים מאוד וידעו כי ההצגה הזו איננה ככל ההצגות. אי אפשר להפריד את החוויה אותה עברו מההצגה המדברת על חיים ומוות", כתבה (הקאמרי אל שגריר ישראל בפולין).

לפרק הבא: מתיאטרון קואופרטיבי לתיאטרון העירוני של תל אביב