.1 | ועידת הפסגה נפתחת בטונים צורמים
קרטר, סאדאת ובגין בקמפ דייוויד, 6 בספטמבר 1978, אתר ה-CIA. מקור התמונה: ספריית קרטר, NARA
קמפ דייוויד, מעון הנופש של נשיאי ארצות הברית, שוכן בהרי מרילנד מצפון לוושינגטון. הנשיא רוזוולט בחר בו כמקום מנוחה בטבע במהלך מלחמת העולם השנייה. לאחר מכן נקרא המחנה על שם נכדו של הנשיא אייזנהאואר, דייוויד. המחנה נמצא באחריותו של חיל הים האמריקני ובניהולו של צוות אנשי חיל הים ויחידת המארינס. הוא כולל מערכת של בקתות כפריות, שנקראות על שמות עצים אופייניים לארצות הברית, מתקני ספורט, שבילים פסטורליים, חדר ביליארד ובית קולנוע, ונמצא במרחק שלושים וחמש דקות מוושינגטון בטיסת מסוק.
בני הזוג קרטר אהבו מאוד את קמפ דיוויד. לדברי הנשיא קרטר, הרעיון להזמין לשם את בגין ואת סאדאת היה של אשתו, רוזלין. קרטר ידע שיהיה קל להרחיק משם את אמצעי התקשורת, ולסאדאת יהיה קשה לקום ולקטוע את השיחות, כפי שעשה בעבר. חברי המשלחת הישראלית כנראה פחות אהבו את המקום. הוא היה צפוף והם נאלצו להתחלק בבקתות העץ הקטנות. עזר ויצמן, שקיווה לנהל את השיחות באל עריש, כתב בספרו 'המאבק על השלום': "המחנה כמו נעול באזור ששום מראה-נוף אינו נשקף ממנו. הוא יוצר תחושה מסוימת של קלאוסטרופוביה. עצים גבוהים יוצרים אפלולית מדכאה שמאלצת את העיניים לשוטט בין הצמרות כדי לגלות פיסה כחולה של שמיים. רק סנאים שמקפצים בין העצים והבקתות מוסיפים למקום חן שובבני".
את הצוות האמריקני לשיחות הוביל הנשיא קרטר ולצדו סיירוס ואנס והיועץ לביטחון לאומי, זביגנייב בז'ז'ינסקי. סאדאת עמד בראש הצוות המצרי ולצדו שר החוץ מוחמד אבראהים כמאל, בוטרוס ע'אלי ואוסמה אל באז, סגן שר החוץ והיועץ המדיני של סגן הנשיא מובארכ. קרטר מעיר בזיכרונותיו, שסאדאת השאיר בקהיר את האנשים הקרובים לו ביותר, מובראכ וח'ליל, כדי לדאוג לנעשה במצרים. הוא לא סמך על עוזריו הקיצוניים וביקש לקבל את ההכרעות לבדו. בגין, לעומתו, היה תלוי מאוד בשרים ובצוות יועציו, שהיו גמישים ממנו.
בפרקים אלו מוצג התיעוד של דיוני ועידת קמפ דייוויד ובו מבחר מן הפרוטוקולים של שיחות המשלחת הישראלית עם המצרים ועם האמריקנים, שנמצאו באוספי ארכיון המדינה. חמישה רישומי שיחות של חברי המשלחת הישראלית עם האמריקנים פוענחו והוקלדו בעזרתו האדיבה של פרופ' ברק, שרשם את השיחות בכתב ידו, ושלושה מהם מובאים כאן לעיון הציבור. את פרוטוקולי ההתייעצויות הפנימיות של משלחת ישראל רשם אליקים רובינשטיין, מנהל לשכתו של דיין ולימים יועץ משפטי לממשלה ושופט בית המשפט העליון. מתוכם אנו מציגים את המעניינים ביותר. למרבה הצער, לא נרשמו תמלילי השיחות המשולשות בין קרטר, בגין וסאדאת ולכן הם אינם מוצגים. המידע לגביהם נלקח מדיווחי בגין למשלחת הישראלית.
ראו גם את התיעוד האמריקני שפורסם בסדרה Foreign Relations of the United States 1977-1980, כרך 9.
תרשים קמפ דייוויד, כפי שנשמר על ידי שמחה דיניץ. ביתני המשלחת הישראלית מסומנים בצהוב. ראש הממשלה בגין היה בביתן BIRCH (לבנה). תיק חצ 10329/18, ארכיון המדינה
ג'ימי קרטר ומנחם בגין פוסעים בשבילי קמפ דייוויד בלווית נשותיהם, רוזלין קרטר ועליזה בגין. ספטמבר 1978. צלם: משה מילנר, אוסף לע"מ
בתחילת הוועידה, לקראת הפגישות המשולשות, נפגש קרטר ביחידות עם בגין ועם סאדאת. הוא קיווה שעל אף החשדנות וחוסר ההערכה שפיתחו השניים זה כלפי זה, הוא יצליח לייצור יחסים של אמון ביניהם.
מטרה נוספת שלו הייתה ללחוץ על בגין לעשות ויתורים ביהודה ושומרון ובסיני. הוא ביקש להביא להתחייבות ישראלית לנסיגה מיהודה ושומרון ועזה בתום תקופת המעבר של האוטונומיה. לצורך זה פתח שוב בדיון שהתנהל באביב 1978 על החלטת מועצת הביטחון 242 של האו"ם, שחייבה נסיגה ישראלית, והחלתה על שטחים אלו. אולם לא היה סיכוי לשינוי בעמדת בגין בנושא זה. ויצמן ודיין תמכו בעמדתו.
המצב היה שונה בעניין הדרישה הישראלית להשארת היישובים הישראלים בסיני, שהיה מכשול נוסף להסכם עם מצרים. כמפקד חיל האוויר לשעבר, ויצמן ייחס חשיבות לשדות התעופה בסיני, אולם הוא וטמיר לא האמינו בערך הביטחוני של יישובי סיני ופתחת רפיח. דיין, שהיה חבר בממשלת המערך שהקימה את היישובים, התקשה לוותר עליהם ורצה שישמשו עמדות קדמיות במקרה של התקפה מצרית. אבל גם הוא כבר רמז בשיחות קודמות, שללא שדות התעופה וכוחות ישראלים שיגנו עליהם, אין ליישובים זכות קיום.
בלילה הראשון של הוועידה, ב-5 בספטמבר, נפגש קרטר ביחידות עם בגין. לאחר מכן דיווח בגין למשלחת הישראלית על השיחה, וסיפר שחזר על עמדתו המסורתית בעניין השארת היישובים בסיני ועל טענתו שהסעיף העוסק באי-קבילות רכישת שטחים במלחמה בהחלטה 242 אינו מתייחס למלחמת הגנה כמו מלחמת ששת הימים. קרטר כתב בזיכרונותיו על אכזבתו מכך שבגין לא הביא עמו הצעות חדשות.
למחרת בבוקר נפגש עם סאדאת, וגם זה הציג עמדה קשוחה והגיש לו הצעת שלום נוקשה ביותר, שבין סעיפיה היו דרישה מישראל לסגת לקווי 1967 בכל הגזרות, גם בגולן ובירושלים, פירוק היישובים, החזרת הפליטים, תביעה לפיצויים על השימוש באדמתה של מצרים, חתימה על האמנה נגד הפצת נשק גרעיני ודרישה שהפלסטינים יורשו להקים ישות משלהם.
אולם בצד דברים קיצוניים אלו, מסר סאדאת שהוא מוכן לכמה ויתורים שיוכלו להקל מאוד את המשא ומתן, ובהם נכונות לכינון יחסים דיפלומטיים מלאים עם ישראל והסדר בשאלה הפלסטינית במסגרת שלטון עצמי, עם תיקונים קלים בגבולות ונוכחות ישראלית בנקודות מוגדרות בתקופת המעבר ואולי אף מעבר לה. להערכתו של קרטר, סאדאת הכין הצעה קיצונית למקרה שהשיחות יעלו על שרטון. במהלך הוועידה הוא יהיה מוכן לוויתורים, אולם לא על אדמה וריבונות בסיני.
בינתיים ערכה המשלחת הישראלית התייעצות בה התעורר ויכוח בין דיין, שגרס שצריך לדון על סיני כיוון שאי-אפשר להתקדם בעניין יהודה ושומרון, לבין וויצמן שאמר: "נקודת המחלוקת העיקרית [היא] יהודה ושומרון, על כך צריך לנהל משא ומתן". אם אפשר להגיע להסכם על יהודה ושומרון, יהיה קל לסכם את הדיונים בנוגע לסיני, ובעניין זה טען שהוא "מוכן ללכת דרך ארוכה משחשבנו אי-פעם". בגין עדיין ראה בשאלת היישובים בסיני אבן נגף רצינית להסכם.
(תעודה 19) התייעצות של המשלחת הישראלית; קמפ דייוויד, 6 בספטמבר 1978 בבוקר. תיק חצ-6913/7. ארכיון המדינה
אחר צהריים נועד ויצמן לפגישה קצרה עם סאדאת, שהזמין אותו לבקתתו. ויצמן, שלא נפגש עמו מאז פגישתם בזלצבורג, התנצל על הדלפת הפגישה וביקש מסאדאת שייפגש עם דיין. הנשיא המצרי, שעד כה סירב לדבר עם שר החוץ, נענה לבקשתו. סאדאת אישר שיהיה מוכן להמשיך את המשא ומתן על הגדה המערבית ועזה גם אם המלך חוסיין לא יצטרף לשיחות, ובלבד שייחתם הסכם מסגרת בקמפ דיוויד.
(תעודה 20) פגישת הנשיא סאדאת עם שר הביטחון עזר ויצמן. קמפ דיוויד, 6 בספטמבר 1978. תיק א-4314/1. ארכיון המדינה
בפגישה המשולשת הראשונה עם הנשיא, חזר סאדאת על דברים אלו והבטיח לנהל בו-זמנית משא ומתן על סיני. אולם הוא לא יחתום על הסכם שלום עם ישראל עד שיסוכם הסדר בגדה. לאחר מכן קרא סאדאת את הצעתו כפי שהגישה לקרטר. בגין, שקרטר הזהירו מראש שסאדאת 'יביא הצעה שלא תוכל לקבלה', הסכים שלא להגיב במקום. קרטר, שהיה מודאג מהשפעת המסמך, אמר לבגין שאין זו עמדתה הסופית של מצרים.
בישיבת המשלחת הישראלית קרא בגין את המסמך המצרי ואמר שאם אין מדובר במדינה פלסטינית "אני קוגלגר, תסלחו לי על הביטוי הספרותי". הוא הוסיף שאין צורך אפילו לנתח את המסמך המצרי, כי זהו המסמך הקיצוני ביותר שהגישו המצרים מאז נובמבר 1977. בפגישה הקרובה עם קרטר וסאדאת יאמר שמדובר במרשם להשמדת ישראל וידרוש כי סאדאת ימשוך את המסמך.
בגין ביקש מהמשפטנים במשלחת להכין מסמך תשובה לצורכי הסברה. נראה שבגין חש הקלה מסוימת עם הצגת המסמך המצרי. הוא לא יתקשה להצדיק כישלון של הוועידה נוכח דרישות מצרים. דיין התנגד להכנת מסמך חדש ואמר שיש להודיע שהמסמך המצרי אינו קביל כבסיס לדיון. יש לנהל משא ומתן על תכנית השלום הישראלית או על כל שאלה לחוד, וכל עניין לגופו. לדעתו, האמריקנים הזמינו מסמך קיצוני כדי שיוכלו לבוא בהצעות שלהם.
(תעודה 21) התייעצות המשלחת הישראלית; קמפ דיוויד, 6 בספטמבר 1978 בשעה 18:00. תיק חצ-6913/7. ארכיון המדינה
ההצעה הקיצונית של מצרים קובעת את אופי הדיונים בשלושת הימים הראשונים. חילוקי הדעות והטונים הצורמים מביאים את הצדדים למבוי סתום
