בגין, סאדאת וקרטר נפגשים בקמפ דיוויד וחותמים על הסכם מסגרת

.1 | ועידת הפסגה נפתחת בטונים צורמים

קרטר, סאדאת ובגין בקמפ דייוויד, 6 בספטמבר 1978, אתר ה-CIA. מקור התמונה: ספריית קרטר, NARA

קמפ דייוויד, מעון הנופש של נשיאי ארצות הברית, שוכן בהרי מרילנד מצפון לוושינגטון. הנשיא רוזוולט בחר בו כמקום מנוחה בטבע במהלך מלחמת העולם השנייה. לאחר מכן נקרא המחנה על שם נכדו של הנשיא אייזנהאואר, דייוויד. המחנה נמצא באחריותו של חיל הים האמריקני ובניהולו של צוות אנשי חיל הים ויחידת המארינס. הוא כולל מערכת של בקתות כפריות, שנקראות על שמות עצים אופייניים לארצות הברית, מתקני ספורט, שבילים פסטורליים, חדר ביליארד ובית קולנוע, ונמצא במרחק שלושים וחמש דקות מוושינגטון בטיסת מסוק.

בני הזוג קרטר אהבו מאוד את קמפ דיוויד. לדברי הנשיא קרטר, הרעיון להזמין לשם את בגין ואת סאדאת היה של אשתו, רוזלין. קרטר ידע שיהיה קל להרחיק משם את אמצעי התקשורת, ולסאדאת יהיה קשה לקום ולקטוע את השיחות, כפי שעשה בעבר. חברי המשלחת הישראלית כנראה פחות אהבו את המקום. הוא היה צפוף והם נאלצו להתחלק בבקתות העץ הקטנות. עזר ויצמן, שקיווה לנהל את השיחות באל עריש, כתב בספרו 'המאבק על השלום': "המחנה כמו נעול באזור ששום מראה-נוף אינו נשקף ממנו. הוא יוצר תחושה מסוימת של קלאוסטרופוביה. עצים גבוהים יוצרים אפלולית מדכאה שמאלצת את העיניים לשוטט בין הצמרות כדי לגלות פיסה כחולה של שמיים. רק סנאים שמקפצים בין העצים והבקתות מוסיפים למקום חן שובבני".

 

את הצוות האמריקני לשיחות הוביל הנשיא קרטר ולצדו סיירוס ואנס והיועץ לביטחון לאומי, זביגנייב בז'ז'ינסקי. סאדאת עמד בראש הצוות המצרי ולצדו שר החוץ מוחמד אבראהים כמאל, בוטרוס ע'אלי ואוסמה אל באז, סגן שר החוץ והיועץ המדיני של סגן הנשיא מובארכ. קרטר מעיר בזיכרונותיו, שסאדאת השאיר בקהיר את האנשים הקרובים לו ביותר, מובראכ וח'ליל, כדי לדאוג לנעשה במצרים. הוא לא סמך על עוזריו הקיצוניים וביקש לקבל את ההכרעות לבדו. בגין, לעומתו, היה תלוי מאוד בשרים ובצוות יועציו, שהיו גמישים ממנו.

בפרקים אלו מוצג התיעוד של דיוני ועידת קמפ דייוויד ובו מבחר מן הפרוטוקולים של שיחות המשלחת הישראלית עם המצרים ועם האמריקנים, שנמצאו באוספי ארכיון המדינה. חמישה רישומי שיחות של חברי המשלחת הישראלית עם האמריקנים פוענחו והוקלדו בעזרתו האדיבה של פרופ' ברק, שרשם את השיחות בכתב ידו, ושלושה מהם מובאים כאן לעיון הציבור. את פרוטוקולי ההתייעצויות הפנימיות של משלחת ישראל רשם אליקים רובינשטיין, מנהל לשכתו של דיין ולימים יועץ משפטי לממשלה ושופט בית המשפט העליון. מתוכם אנו מציגים את המעניינים ביותר. למרבה הצער, לא נרשמו תמלילי השיחות המשולשות בין קרטר, בגין וסאדאת ולכן הם אינם מוצגים. המידע לגביהם נלקח מדיווחי בגין למשלחת הישראלית.

ראו גם את התיעוד האמריקני שפורסם בסדרה Foreign Relations of the United States 1977-1980, כרך 9.

תרשים קמפ דייוויד, כפי שנשמר על ידי שמחה דיניץ. ביתני המשלחת הישראלית מסומנים בצהוב. ראש הממשלה בגין היה בביתן BIRCH (לבנה). תיק חצ 10329/18, ארכיון המדינה

 

ג'ימי קרטר ומנחם בגין פוסעים בשבילי קמפ דייוויד בלווית נשותיהם, רוזלין קרטר ועליזה בגין. ספטמבר 1978. צלם: משה מילנר, אוסף לע"מ

בתחילת הוועידה, לקראת הפגישות המשולשות, נפגש קרטר ביחידות עם בגין ועם סאדאת. הוא קיווה שעל אף החשדנות וחוסר ההערכה שפיתחו השניים זה כלפי זה, הוא יצליח לייצור יחסים של אמון ביניהם.

מטרה נוספת שלו הייתה ללחוץ על בגין לעשות ויתורים ביהודה ושומרון ובסיני. הוא ביקש להביא להתחייבות ישראלית לנסיגה מיהודה ושומרון ועזה בתום תקופת המעבר של האוטונומיה. לצורך זה פתח שוב בדיון שהתנהל באביב 1978 על החלטת מועצת הביטחון 242 של האו"ם, שחייבה נסיגה ישראלית, והחלתה על שטחים אלו. אולם לא היה סיכוי לשינוי בעמדת בגין בנושא זה. ויצמן ודיין תמכו בעמדתו.

המצב היה שונה בעניין הדרישה הישראלית להשארת היישובים הישראלים בסיני, שהיה מכשול נוסף להסכם עם מצרים. כמפקד חיל האוויר לשעבר, ויצמן ייחס חשיבות לשדות התעופה בסיני, אולם הוא וטמיר לא האמינו בערך הביטחוני של יישובי סיני ופתחת רפיח. דיין, שהיה חבר בממשלת המערך שהקימה את היישובים, התקשה לוותר עליהם ורצה שישמשו עמדות קדמיות במקרה של התקפה מצרית. אבל גם הוא כבר רמז בשיחות קודמות, שללא שדות התעופה וכוחות ישראלים שיגנו עליהם, אין ליישובים זכות קיום.

בלילה הראשון של הוועידה, ב-5 בספטמבר, נפגש קרטר ביחידות עם בגין. לאחר מכן דיווח בגין למשלחת הישראלית על השיחה, וסיפר שחזר על עמדתו המסורתית בעניין השארת היישובים בסיני ועל טענתו שהסעיף העוסק באי-קבילות רכישת שטחים במלחמה בהחלטה 242 אינו מתייחס למלחמת הגנה כמו מלחמת ששת הימים. קרטר כתב בזיכרונותיו על אכזבתו מכך שבגין לא הביא עמו הצעות חדשות.

למחרת בבוקר נפגש עם סאדאת, וגם זה הציג עמדה קשוחה והגיש לו הצעת שלום נוקשה ביותר, שבין סעיפיה היו דרישה מישראל לסגת לקווי 1967 בכל הגזרות, גם בגולן ובירושלים, פירוק היישובים, החזרת הפליטים, תביעה לפיצויים על השימוש באדמתה של מצרים, חתימה על האמנה נגד הפצת נשק גרעיני ודרישה שהפלסטינים יורשו להקים ישות משלהם.

אולם בצד דברים קיצוניים אלו, מסר סאדאת שהוא מוכן לכמה ויתורים שיוכלו להקל מאוד את המשא ומתן, ובהם נכונות לכינון יחסים דיפלומטיים מלאים עם ישראל והסדר בשאלה הפלסטינית במסגרת שלטון עצמי, עם תיקונים קלים בגבולות ונוכחות ישראלית בנקודות מוגדרות בתקופת המעבר ואולי אף מעבר לה. להערכתו של קרטר, סאדאת הכין הצעה קיצונית למקרה שהשיחות יעלו על שרטון. במהלך הוועידה הוא יהיה מוכן לוויתורים, אולם לא על אדמה וריבונות בסיני.

בינתיים ערכה המשלחת הישראלית התייעצות בה  התעורר ויכוח בין דיין, שגרס שצריך לדון על סיני כיוון שאי-אפשר להתקדם בעניין יהודה ושומרון, לבין וויצמן שאמר: "נקודת המחלוקת העיקרית [היא] יהודה ושומרון, על כך צריך לנהל משא ומתן". אם אפשר להגיע להסכם על יהודה ושומרון, יהיה קל לסכם את הדיונים בנוגע לסיני, ובעניין זה טען שהוא "מוכן ללכת דרך ארוכה משחשבנו אי-פעם". בגין עדיין ראה בשאלת היישובים בסיני אבן נגף רצינית להסכם.

(תעודה 19) התייעצות של המשלחת הישראלית; קמפ דייוויד, 6 בספטמבר 1978 בבוקר. תיק חצ-6913/7. ארכיון המדינה

אחר צהריים נועד ויצמן לפגישה קצרה עם סאדאת, שהזמין אותו לבקתתו. ויצמן, שלא נפגש עמו מאז פגישתם בזלצבורג, התנצל על הדלפת הפגישה וביקש מסאדאת שייפגש עם דיין. הנשיא המצרי, שעד כה סירב לדבר עם שר החוץ, נענה לבקשתו. סאדאת אישר שיהיה מוכן להמשיך את המשא ומתן על הגדה המערבית ועזה גם אם המלך חוסיין לא יצטרף לשיחות, ובלבד שייחתם הסכם מסגרת בקמפ דיוויד.

(תעודה 20) פגישת הנשיא סאדאת עם שר הביטחון עזר ויצמן. קמפ דיוויד, 6 בספטמבר 1978. תיק א-4314/1. ארכיון המדינה

בפגישה המשולשת הראשונה עם הנשיא, חזר סאדאת על דברים אלו והבטיח לנהל בו-זמנית משא ומתן על סיני. אולם הוא לא יחתום על הסכם שלום עם ישראל עד שיסוכם הסדר בגדה. לאחר מכן קרא סאדאת את הצעתו כפי שהגישה לקרטר. בגין, שקרטר הזהירו מראש שסאדאת 'יביא הצעה שלא תוכל לקבלה', הסכים שלא להגיב במקום. קרטר, שהיה מודאג מהשפעת המסמך, אמר לבגין שאין זו עמדתה הסופית של מצרים.

בישיבת המשלחת הישראלית קרא בגין את המסמך המצרי ואמר שאם אין מדובר במדינה פלסטינית "אני קוגלגר, תסלחו לי על הביטוי הספרותי". הוא הוסיף שאין צורך אפילו לנתח את המסמך המצרי, כי זהו המסמך הקיצוני ביותר שהגישו המצרים מאז נובמבר 1977. בפגישה הקרובה עם קרטר וסאדאת יאמר שמדובר במרשם להשמדת ישראל וידרוש כי סאדאת ימשוך את המסמך.

בגין ביקש מהמשפטנים במשלחת להכין מסמך תשובה לצורכי הסברה. נראה שבגין חש הקלה מסוימת עם הצגת המסמך המצרי. הוא לא יתקשה להצדיק כישלון של הוועידה נוכח דרישות מצרים. דיין התנגד להכנת מסמך חדש ואמר שיש להודיע שהמסמך המצרי אינו קביל כבסיס לדיון. יש לנהל משא ומתן על תכנית השלום הישראלית או על כל שאלה לחוד, וכל עניין לגופו. לדעתו, האמריקנים הזמינו מסמך קיצוני כדי שיוכלו לבוא בהצעות שלהם.

(תעודה 21) התייעצות המשלחת הישראלית; קמפ דיוויד, 6 בספטמבר 1978 בשעה 18:00. תיק חצ-6913/7. ארכיון המדינה

ההצעה הקיצונית של מצרים קובעת את אופי הדיונים בשלושת הימים הראשונים. חילוקי הדעות והטונים הצורמים מביאים את הצדדים למבוי סתום

שר הביטחון ויצמן היה היחיד במשלחת הישראלית שחש בנוח בחברת המשלחת המצרית. כאן הוא מתלוצץ עם שר החוץ המצרי כמאל, סגנו ע'אלי ואשרף גורבאל, שגריר מצרים בארצות הברית, בחדר הביליארד. 7 בספטמבר 1978. צלם: משה מילנר, לע"מ

ב-7 בספטמבר בבוקר נפגשו בגין, דיין וויצמן עם קרטר, ואנס ובז'ז'ינסקי. בגין תקף בחריפות את ההצעה המצרית ועמד על כך שהיישובים בסיני חייבים להישאר. הוא התחמק מתשובה בקשר לנסיגה ישראלית בגדה.

קרטר טען שיוכל לקבל מסאדאת הבטחות שישמרו על האינטרסים של ישראל בגדה, בתנאי שהוא וסאדאת ישתכנעו שאין מדובר בכיסוי להמשך השליטה הישראלית בפלסטינים. הוא אמר שאינו מאמין לישראלים, האשים אותם שאינם גלויי לב עמו וטען שאינו מבין מה הם רוצים בגדה. לדברי קרטר, הצעת השלום המצרית באה לרצות את העולם הערבי. אחר כך יתגמש סאדאת ויאמר שהוא הלך לקראת האמריקנים, למען כבוד הנשיא. קרטר הבהיר שלא יתמוך בדרישת בגין שסאדאת ימשוך את הצעתו.

בגין וסאדאת נפגשו עם קרטר פעמיים באותו יום, ובגין דיווח על הפגישות בהרחבה לצוות הישראלי. בפגישה הראשונה תקף שוב את ההצעה המצרית. פרצו מחלוקות בינו לבין סאדאת בקשר ליישובים בסיני ואפילו בקשר לסיוע של ישראל לנוצרים בלבנון. הוויכוח עלה לטונים גבוהים, ולדברי ראש הממשלה, סאדאת צעק שבגין אינו רוצה שלום אלא אדמה. לפני שנפרדו, ביקש קרטר להכין רשימת נושאים שיש לדון בהם, אולם היה ברור שאין שום דו-שיח בין שני המנהיגים וכל דיון ביניהם מידרדר לחזרה על טענות ותלונות מן העבר.

בישיבה השנייה הציע בגין שיחודשו השיחות בין ויצמן לגמסי על ההסדרים הצבאיים בסיני. התפתח דיון על דרישת מצרים לפנות את שדות התעופה והיישובים. בגין הסביר את הצורך באזור חיץ בין סיני לרצועת עזה, והציע לנסח בכתב את ההסכמות בסיני. קרטר הציע שאם כל המחלוקות ייושבו ותישאר רק בעיית היישובים, ילך בגין לכנסת וימליץ על פירוק היישובים. בגין טען שלא יקבל רוב וייאלץ לפרוש. קרטר הודיע שתוגש הצעה אמריקנית. על פי תכניתו הוא יקיים למחרת, ב-8 בספטמבר, התייעצות עם המצרים; בשבת יהיה יום מנוחה, ולקראת תחילת השבוע תוגש ההצעה האמריקנית.

(תעודה 23) דיווח ראש הממשלה בהתייעצות המשלחת הישראלית; קמפ דייוויד, 7 בספטמבר 1978 בשעה 19:00. תיק חצ-6913/7.  ארכיון המדינה

צצו ועלו גם מחלוקות עם האמריקנים. בשיחות השרים וברק עם האמריקנים וגם למחרת, בשיחה עם בז'ז'ינסקי, עלתה הדרישה להקפאת ההתנחלויות ביהודה ושומרון במשך תקופת המעבר, כדי להרגיע את חששות הערבים מהשתלטות ישראלית. דיין הבהיר שישראל לא תסכים להקפאה וביקש לכרוך את תכנית ההתיישבות הישראלית עם האפשרות להתיר כניסת פליטים ערבים לשטחי האוטונומיה, ויישוב הפליטים בעזה. בהתייעצות המשלחת, אמר דיין שהכנַסת נושא זה לדיון מסוכנת מאוד, "כי דבר ראשון יאמרו הערבים, להפסיק בנייה במזרח ירושלים". ויצמן היה מוכן לתמוך בהקפאה בתנאי שיהיה אפשר להוסיף אנשים לישובים קיימים (עיבוי). בגין טען שלנוכח ההצעה הקיצונית של מצרים אין סיבה להסכים להקפאת ההתנחלויות. ויתור זה לא יבטיח הסכם עם סאדאת. אין להעלות על הדעת הריסת היישובים בסיני.

(תעודה 24) התייעצות המשלחת הישראלית; קמפ דייוויד, 8 בספטמבר 1978 בשעה 11:45. תיק חצ-6913/7. ארכיון המדינה

באותו יום (8 בספטמבר) נפגש קרטר שוב עם בגין ועם סאדאת. בעוד בגין מביע התנגדות לכוונת קרטר להגיש תכנית אמריקנית, הבטיח סאדאת לתמוך בכל הצעה סבירה שתביא ארצות הברית. קרטר הבטיח להראות  תחילה את התכנית לישראלים, ולימים טען שרק אז התחיל בגין להבין שאם יגיע להסכמה מראש עם קרטר בעניין מסוים, יקשה מאוד על סאדאת לסרב. דיין הציע לוואנס להשאיר את עניין היישובים לסוף הוועידה. בהתייעצות המשלחת, העיר ויצמן שבתנאי שלום אפשר להעביר את שדה התעופה עציון שליד אילת לתוך שטח ישראל. טמיר הציע ויתורים בסיני תמורת הישגים ביהודה ושומרון, ודיין ובגין התנגדו.

(תעודה 24א) התייעצות המשלחת הישראלית; קמפ דיוויד, 8 בספטמבר 1978 בשעה 17:00. תיק חצ-6913/7. ארכיון המדינה

בערב הוזמן קרטר לארוחת ליל שבת אצל המשלחת הישראלית והתרשם משירת הזמירות.

הנשיא קרטר בארוחת ליל שבת שארגן ראש הממשלה בגין, 8 בספטמבר 1978. צלם: משה מילנר, אוסף לע"מ

קרטר מציג את ההצעה האמריקנית, שעיקרה נסיגה מסיני, כינון יחסים מלאים בין שתי המדינות והכרה בזכויות הלגיטימיות של הפלסטינים. הישראלים נדרשים לגלות גמישות

קרטר והצוות האמריקני ניצלו את השבת לעיבוד וליטוש ההצעה האמריקנית על בסיס טיוטה שהכינו מומחי מחלקת המדינה והמועצה לביטחון לאומי עוד לפני פתיחת הוועידה. הם ידעו שיהיה קשה מאוד לשנות את עמדותיו של בגין. מטרתם הייתה להציג הצעה שתהיה מקובלת על סאדאת וגם על רוב חברי המשלחת הישראלית במידה כזאת, שהם ילחצו על בגין לעשות ויתורים.

במוצאי שבת, 9 בספטמבר, התקיימה שיחה מוקדמת של דיין עם ואנס לקראת הגשת ההצעה האמריקנית.  דיין ביקש לדחות את שאלת היישובים בסיני לשיחות על סידורי הביטחון עם מצרים ועמד על החשש הישראלי, שהתביעה לנסיגה מסיני תשמש תקדים גם לפינוי יישובים בגולן.

(תעודה 25) שיחה בין שר החוץ דיין, היועץ המשפטי ברק, שגריר ישראל בוושינגטון דיניץ, היועץ המשפטי של משרד החוץ רוזן, מנהל לשכת שר החוץ רובינשטיין, עם המזכיר ואנס ושגריר ארצות הברית בישראל, לואיס; קמפ דייוויד, מוצאי שבת, 9 בספטמבר 1978. תיק חצ-6913/7. ארכיון המדינה

ראש הממשלה בגין והיועץ לביטחון לאומי בז'ז'ינסקי משחקים שחמט. אפרים "פרויקה" פורן ודן פתיר צופים במשחק. 10 בספטמבר 1978. צלם: משה מילנר, אוסף לע"מ

לקראת הגשת הצעתם, נקטו האמריקנים שורה של צעדים לשיפור האווירה. בז'ז'ינסקי שיחק שחמט עם בגין וביום ראשון, 10

מנחם בגין, אנוואר סאדאת וג'ימי קרטר ליד האנדרטה בגטיסבורג, 10 בספטמבר 1978. צלם: משה מילנר, אוסף לע"מ

בספטמבר, בשעות אחר הצהרים נסעו ראשי המשלחות עם קרטר לאתר הקרב מימי מלחמת האזרחים בגטיסבורג. כפי שתכנן קרטר המנהיגים התרשמו ממקום הקרב העקוב מדם ומבית הקברות שבו נשא אברהם לינקולן את נאומו המפורסם על מהות הדמוקרטיה.

עם שובם הציג קרטר למשלחת הישראלית את הצעתו. הוכנסו בה יסודות חיוביים רבים כדי לרכוש את תמיכתה של ישראל:

  • סיום מצב המלחמה
  • מעבר אניות ישראליות במצרי טיראן ובכל מעברי המים הבין-לאומיים
  • גבולות בטוחים ומוכרים
  • יחסים מלאים ונורמליים בין שתי המדינות
  • נסיגה מסיני בשלבים, שתתפרס על פני שלוש שנים
  • פירוז סיני ותחנות התראה
  • סיום החרם הערבי

עוד נקבע, שיש להגיע להסכם בין ישראל למצרים בתוך שלושה חודשים. ביהודה, שומרון ועזה יקבלו הערבים אוטונומיה מלאה, ולאחר תקופת מעבר של חמש שנים ייקבע מעמד הקבע של האזור. יחידות צה"ל ייסוגו לנקודות ביטחון מוגדרות.

בתכנית היו גם יסודות שקרטר ידע שייקשה על בגין לקבלם:

  • עיקרון אי-קבילות של רכישת שטחים בכוח, ויסודות אחרים מהחלטה 242, כולל הקביעה שהיא חלה 'בכל החזיתות', כלומר גם בגדה המערבית, בעזה ובגולן.
  • הכרה בזכויות הלגיטימיות של הפלסטינים וזכותם להשתתף בקביעת עתידם.
  • קביעות הנוגעות להסדר הקבע שיכלול נסיגה ישראלית לגבולות 1967 עם תיקונים קלים.

סעיפים נוספים דנו בפתרון לבעיית הפליטים, כולל הפליטים היהודים (ממדינות ערב) ובמעמדה של ירושלים. נקבע ששאלת ירושלים צריכה להידון בשיחות על הסכם הקבע בגדה המערבית ובעזה. בעבר התנגדה ישראל לכל דיון על ירושלים, שבה החילה את החוק הישראלי. אולם ירושלים הייתה חשובה מאוד לסעודים, ותמיכתם הייתה חשובה מאד לסאדאת.

בפגישה הזהיר קרטר מפני התוצאות של כישלון הוועידה והפציר בישראלים לגלות גמישות. הוא סיפר שסאדאת קיבל מכתב מחוסיין באותו יום, ובו מעיד מלך ירדן שהוא יהיה מוכן להצטרף לשיחות אם הן יצליחו. קרטר הוסיף שנושאים מסוימים יידונו בנפרד: בעיית הריבונות בגדה המערבית, שלא תעלה בקמפ דיוויד, ובעיות ההתנחלויות בגדה וההסכם בסיני. לדבריו, יגיש את המסמך לסאדאת באותו ערב, לאחר קבלת הערות ישראל, ויש להמעיט ככל האפשר בשינויים.

בגין ביקש פסק זמן כדי ללמוד את ההצעה, כיוון שמדובר בהחלטה גורלית ויש לבדוק כל מילה. קרטר הדגיש שפרטי ההסכם אינם מעניינים אותו, אלא עצם החתימה עליו – ארצות הברית תסכים לכל מה שיוסכם בין ישראל לירדן או בין ישראל למצרים. בגין הבטיח לתת את תשובתו עד השעה עשר בלילה ומיד התחיל להביע התנגדות להכנסת סעיף על אי-רכישת שטחים בכוח למבוא, שבו דובר על כוונות הצדדים לחתום על הסכם שלום על בסיס החלטה 242. קרטר הזהיר: "אין סיכוי שסאדאת יחתום על מסמך שאינו מתייחס להחלטה זו".

(תעודה 26רישום פגישה (הקלדה) בהשתתפות הנשיא קרטר, סגן הנשיא מונדייל, המזכיר ואנס, היועץ לביטחון לאומי, בז'ז'ינסקי, ראש הממשלה בגין, שר החוץ דיין, שר הביטחון ויצמן והיועץ המשפטי ברק; קמפ דייוויד, 10 בספטמבר 1978. הפרוטוקול המקורי בתיק א-4314/1. ארכיון המדינה

נספח: ההצעה האמריקנית להסכם מסגרת לשלום במזרח התיכון

הדרמה שהתחוללה בקמפ דייוויד משתקפת היטב בפתקאות בכתב ידם של אלוף אברהם טמיר ושר הביטחון. ויצמן: "אם לפני מלחמת ששת הימים היו אומרים לנו: צה"ל יישב בגדה, ירושלים מאוחדת… היו רוקדים ברחובות"

(תעודה 22) פתקאות בכתב ידם של אלוף אברהם טמיר ושל שר הביטחון עזר ויצמן; קמפ דיוויד, ספטמבר 1978. הפתקאות נמצאו בין הניירות של אהרון ברק בתיק ג-14537/7 ארכיון המדינה

.2 | בגין דורש תיקונים להצעה האמריקנית. דיין חש שבגין כופה את דעתו: "נוצר מצב שיש קושי להביע דעות שונות משלך".

ראש הממשלה מנחם בגין וחברי המשלחת הישראלית בקמפ דייוויד. מימין לשמאל: אברהם תמיר, אליקים רובינשטיין, משה דיין, מנחם בגין, עזר וייצמן ואהרון ברק. 6 בספטמבר 1978. צלם: משה מילנר, אוסף לע"מ

לאחר הפסקה שבו המשלחות ונפגשו, וברק הציג את התיקונים שהציעה ישראל ובהם מחיקת ההתייחסות להחלטה 242 'על כל חלקיה' ועקרון 'אי-רכישת שטחים במלחמה'. קרטר טען שלא היה מכנס את הוועידה אילולא התחייבה ישראל לקבל את ההחלטה. ניסוח זה חשוב לסאדאת כדי לשכנע את חוסיין להיכנס למשא ומתן.

דיין הבהיר שעיקר הדאגה הישראלית היא שפרשנות זו תחייב אותה לנסיגה לקווי 1967 בכל החזיתות, כולל בגדה המערבית ובגולן. כהרגלו, ניסה דיין להסיט את הדיון מעקרונות וניסוחים לקווים מעשיים. לדבריו, במשא ומתן הנוכחי השאלה העקרונית של נסיגה בכל החזיתות אינה עולה. בסיני הסכימה ישראל לנסיגה מלאה ובגדה אין היא מתכוונת לסגת בשלב זה, אלא רק לבטל את הממשל הצבאי. היא תדון עם ירדן על הסכם שלום. קרטר הבהיר שסאדאת אינו מתעניין במשא ומתן של ישראל עם ירדן או עם סוריה, והוא צריך מסמך בסיסי שיבהיר שזה הסכם כולל. לאחר מכן עברו המשתתפים בפרוטרוט על כל הסעיפים שבהם הציעה ישראל תיקונים. בחלק מהסעיפים הסכימו האמריקנים לשנות את לשון ההצעה, באחרים עמדו על הנוסח הקיים ואמרו שיציגו למצרים את ההסתייגות הישראלית.

רק בשלוש לפנות בוקר נפרדו חברי המשלחות. דיין הלך עם קרטר לבקתתו של הנשיא לשיחה אישית. הנשיא טען בה שבגין הוא מכשול לשלום וביקש את עזרתו של דיין. דיין דחה את טענתו והשיב שבגין רוצה באמת בהסכם.

בבוקר הציג קרטר את התכנית לסאדאת, עם חלק מהתיקונים שהציעו הישראלים. עבודתם הצמודה של האמריקנים עם הישראלים הלחיצה את המצרים והם חששו מקנוניה. סאדאת שוב סירב להשאיר את היישובים ושדות התעופה בסיני ואף דחה את בקשת קרטר לכלול בהצעה כינון יחסים דיפלומטיים וחילופי שגרירים. הוא לא דרש כמעט שום שינויים במסמך האמריקני, להוציא הצבת כוחות מצריים וירדניים בגדה המערבית ובעזה כדי לאזן את המשך הנוכחות הישראלית. לאחר מכן העביר את ההצעה לעוזריו.

בהתייעצות של המשלחת הישראלית ביקשו חבריו של בגין לשכנעו שישראל תוכל להסכים לנוסחה שההסכם יתבסס על החלטה 242 'על כל חלקיה' בקשר לבעיה הפלסטינית. בגין לחץ על רוזן בטענה שמדובר בנוסחה ערבית-אמריקנית, ודיין מחה וטען שבגין כופה את דעתו: "נוצר מצב שיש קושי להביע דעות שונות משלך". בגין מחה: "מאז ההתשה של תעלת סואץ לא התנהלה מלחמת התשה קשה יותר על אדם אחד!". בסוף הסכים לנוסחה שגם רוזן וברק תמכו בה. "הכול יהיה על ראשי. אבקש שעזר יגן עליי מפני גאולה כהן".

בפגישה עם קרטר הסבירו ויצמן וטמיר את החשיבות של השליטה ביהודה, שומרון ועזה ושל חופש הפעולה של צה"ל בשטחים אלו להתגוננות מפני החזית המזרחית ואיומי הטרור. טמיר הציג את הסדרי הביטחון בסיני שגובשו עם המצרים, וקרטר הופתע ללמוד כי כבר קיימת הבנה בקשר לאזורי הדילול והפירוז ושלבי הנסיגה. למחרת אישר סאדאת את הדברים.

טמיר וויצמן התנגדו לנוכחות מצרית או ירדנית בגדה ובעזה, אולם טמיר הציע פטרולים משותפים ישראליים-ירדניים לאורך הירדן ובאזור ים המלח עד אילת. ויצמן היה משוכנע שהוועידה תיכשל והיה טרוד במציאת דרך לשמור על קשר אחרי הכישלון.

בערב שוחח קרטר עם דיין וברק. לאחר שיחתו עם ויצמן, גם הוא היה פסימי בעניין הסכם על סיני. הוא סיפר שסאדאת טען שבמקרה של אי-הסכמה הוא מבקש לחתום על מסמך מצרי-אמריקני, אפשרות שכמובן לא הייתה רצויה לישראל.

ברק הציע לנסח מסמך משותף שיחולק לשלושה חלקים: נושאים המוסכמים בין הצדדים, נושאים שהמשלחת הישראלית לא מוסמכת להחליט עליהם אך תמליץ בחיוב, ונושאים שאין היא נוקטת עמדה לגביהם, אלא תביא את הבעיה לממשלה ולכנסת. דיין וברק הסבירו לקרטר את הנימוקים העומדים מאחורי התיקונים של ישראל. נדמה היה שקרטר השתכנע, לפחות בחלק מן הנקודות. לאחר מכן עברו על התיקונים של סאדאת; גם ברק ודיין התנגדו לדרישתו לנוכחות צבאית מצרית וירדנית בגדה ובעזה. כל עוד מעמד האזור לא נקבע לא ייתכן להכניס לתוכו צבא זר.

(תעודה 27) סיכום שיחה (הקלדה) בין הנשיא קרטר לבין שר החוץ דיין והיועץ המשפטי ברק; קמפ דייוויד, 11 בספטמבר 1978. תיק חצ-6913/7. ארכיון המדינה

.3 | יום של משברים בקמפ דיוויד

ב-12 בספטמבר נקלעו השיחות למשבר, והמשלחת הישראלית איימה לעזוב. דיין לוואנס: בגין ייסע לוושינגטון ויסביר את כישלון הוועידה, ברק יחזור לישראל, להשבעה בבית המשפט העליון, וגם אני הזמנתי כרטיס טיסה

ראש הממשלה בגין מתדרך את החברים במשלחת הישראלית בקמפ דייוויד. ספטמבר 1978. צלם: משה מילנר, אוסף לע"מ

עם בואו של סאדאת לשיחה עם קרטר, חש הנשיא האמריקני שהוא עומד להודיע על סיום השיחות. קרטר פתח בשיחה על הנושא האהוב על סאדאת – חדירת ההשפעה הסובייטית למזרח התיכון, ואמר שמצרים צריכה לסיים את הסכסוך עם ישראל כדי לשחרר את כוחותיה להגנה על האזור. לאחר שסאדאת טען שלא יוכל להסכים לניסוחים בעניין ירושלים ובעניין הפלסטינים, נקט קרטר עמדה תקיפה ואמר שכבר הודיע לישראלים על ניסוחים אלו ולא יוכל לחזור בו. סאדאת חשש מתגובת סעודיה, וקרטר הבטיח לסייע ברכישת תמיכתה.

גם במשלחת הישראלית הייתה האווירה פסימית. ברק ודיין סיפרו על פגישתם עם הנשיא בלילה הקודם ואמרו שנראה שהוא יכין הצעה משלו להסדר בסיני שיתבסס על תקופת מעבר של שלוש שנים ופינוי שדות התעופה והיישובים. דיין אמר שהאמריקנים מבקשים להכין הצעות מתוקנות להסכם המסגרת, ואם ישראל לא תסכים להן, יפנו לדעת הקהל ויאמרו שמצרים צודקת.

בגין שוב טען שאי-אפשר לקבל את עיקרון האי-קבילות (inadmissibility) של רכישת שטחים במלחמה, בעיקר באשר לגולן, ואיש בישראל לא יסכים לכך, "יהיה הדורש אשר יהיה, עם כל הכבוד לנשיא ארה"ב ועם כל החשדות לנשיא מצרים". הוא הציע להכין מסמך כללי שייאמר בו שהצדדים ימשיכו את המשא ומתן במשך שלושה חודשים, עד לחתימת הסכם. ויצמן אמר שאם היישובים בסיני יעמדו בין ישראל להסכם עם מצרים, הוא בעד שלום, "ואפילו היישובים צריכים להיעלם… אם אני יכול להגיע היום להסכם שלום עם המצרים על ירושלים מאוחדת, גבול פתוח, דיפלומטיה, שארם פתוחה, אני מוכן לבוא לפתחת רפיח ולומר להם לעזוב". תשובת בגין הייתה "הבנתי, ולא מוסכם. על כך תכריע הממשלה והכנסת". דיין הסביר את ההצעה של ברק להסכם חלקי. לדעתו, הצעה זו תאפשר לסאדאת לקבל חלק גדול מסיני ולא לצאת מן הוועידה בידיים ריקות.

התעקשות האמריקנים בעניין סעיף ה'אי-קבילות' הרגיזה מאוד את דיין, שבנוסף, גם סבל מכאבים עקב פציעות ישנות בעין ובגב, ומבעיות בריאות אחרות. לאחר שוואנס הגיש עוד תזכיר בעניין, דיין סיפר לשגריר לואיס שהמשלחת הישראלית עומדת להתפזר: ברק יחזור ארצה למחרת, ובגין ייסע לוושינגטון ויסביר את כישלון הוועידה. דיין טען שהוועידה תתפוצץ על שאלה שאינה רלוונטית כלל למשא ומתן על סיני והגדה, כיוון שזה רצונם של המצרים. "אתם אמריקה הגדולה והמצרים רוצים".

.4 | בגין לקרטר: כבוד הוא לי לכרות את ימיני למען ארץ ישראל.

 

ראיון עם משה דיין, באדיבות ארכיון הטלוויזיה הישראלית

דיין סיפר לחבריו שלואיס נבהל מן האיום. ייתכן שהאמריקנים רוצים בעימות עם ישראל, אך ייתכן שהם רוצים הסכם באמת ובתמים וסיני הוא המפתח. לואיס הציע פתרונות שונים לבעיית החלטה 242, בין השאר הצעת מונדייל לצטט את כל ההחלטה (בלשונו "the whole bloody thing"). דיין ביקש פתרונות מהיועצים המשפטיים בתקווה שבגין ישתכנע שהדבר אינו מסכן את עמדת ישראל, אך בגין סירב לקבל את הצעתם.

(תעודה 28) התייעצות של המשלחת הישראלית; קמפ דיוויד, 12 בספטמבר 1978. תיק חצ-6866/11. ארכיון המדינה. 

בערב סיפר דיין לחברי המשלחת על המשך פרשת איום העזיבה. בגין, שישב עמו בחדר האוכל, שמח לשמוע שהאמריקנים נרתעו מדברי דיין. ואנס נכנס וביקש מהם לגלות סבלנות. דיין אמר שלאחר ששמעו מהנשיא על התנאים באשר לסיני הגיעו למסקנה שזה סוף הוועידה. בגין החליט ללכת לראות את הנשיא. הוחלט שברק ילך לקרטר למחרת כדי לעבור על ההצעות המתוקנות שהאמריקנים עמדו להגיש.

עם שובו מן הפגישה עם קרטר, סיפר בגין שגם הנשיא הציע לכלול את כל החלטה 242 בהסכם. בגין אמר לקרטר שכבוד הוא לו לכרות את ימִינו למען ארץ-ישראל. לפי התיאור של קרטר בזיכרונותיו, ראש הממשלה אמר שזו אחת השיחות החשובות ביותר בחייו. הוא התרגש ואמר שלא יוכל לחתום על ההצעה בעניין 242 כי הוא מייצג את רצונו של העם בישראל. לדברי קרטר, הוא אמר שלפי סקרי דעת קהל רוב הציבור בישראל תומך בהסדר הכולל הפסקת ההתנחלות, פינוי המתיישבים בסיני, ופשרה טריטוריאלית בגדה והאשים אותו בנכונות לוותר על שלום, על הכרה של מצרים בישראל ועל יחסים עם מצרים ובלבד שכמה יישובים בלתי חוקיים בסיני לא יפונו.

למחרת בבוקר התחיל קרטר לדון עם ברק ואוסמה אל באז על המסמך האמריקני לאחר שנתקבלו התיקונים המצריים.

.5 | הידעת ?!

ג'ימי קרטר, הנשיא ה-39 של ארצות הברית, זכה בפרס נובל לשלום אבל לא בשנת 1978…

  • קרטר יושב על ספסל בקמפ דייוויד/ מתוך אתר Central Intelligence Agency , מקור התמונה: ספריית קרטר, NARA

עם סיום תפקידו, הפך ג'ימי קרטר לאחד מהנשיאים היותר פעילים בהיסטוריה האמריקנית. הוא זכה בפרס נובל לשלום לשנת 2002, על "עשורים של מאמץ בלתי נלאה למציאת פתרונות של שלום לסכסוכים בינלאומיים, לקידום הדמוקרטיה וזכויות האדם, ולעידוד פיתוח כלכלי וחברתי".

.6 | לכל אחד קמפ דייוויד משלו

אהרון ברק לא רק שותף בכיר בדיוני הוועידה. הוא מתעד כמה מהפגישות החשובות ביותר. כיוון שבדיונים לא נוכח רושם פרוטוקול, ברק רושם את הדברים בכתב ידו, תוך השתתפות פעילה בוויכוחים

בקמפ דייוויד מילא ברק תפקיד מרכזי. לדברי קרטר, הייתה לו השפעה רבה על בגין והוא מצא שפה משותפת עם אל באז, שהיה בוגר הרווארד, על אף עמדותיו הקיצוניות.

בריאיון עמו, הסביר פרופ' ברק את קשריו הקרובים עם בגין על רקע מעורבותו בעבודת הממשלה מראשית ימי כהונתו של בגין. ראש הממשלה נזקק לסיוע של היועץ המשפטי בשל חוסר ניסיונו. ברק השתתף בניסוח נאומיו של בגין, חיווה את דעתו על ההיבטים המשפטיים של ההסכמים הקואליציוניים וישב בכל ישיבות הממשלה. בגין ראה בו דמות ממלכתית, וברק העריך מאוד את יחסו של בגין לשלטון החוק. כיוון שכבר התמנה לבית המשפט העליון ונאלץ לקבל רשות לנסוע לקמפ דיוויד מהנשיא, השופט יואל זוסמן, הרחיק ברק את עצמו מהדיונים בשאלה של פינוי היישובים בסיני, שכן ראה בה עניין פוליטי.

ברק רשם את הדיונים בכתב ידו, בעברית, אף שהתנהלו באנגלית, תוך כדי השתתפות פעילה בוויכוחים. לפרוטוקולים אלו חשיבות רבה, כיוון שכמעט לא התפרסמו מסמכים מקוריים מוועידת קמפ דיוויד. הישראלים והמצרים היו משוכנעים שהאמריקנים מקליטים את הדיונים ומצותתים לשיחותיהם, אך משתתפי הדיונים האמריקנים מכחישים שהייתה הקלטה וטוענים שלא היה זמן לרשום פרוטוקול. גם קרטר רשם רשימות משלו תוך כדי הדיונים, ויומנו הוא המקור האמריקני החשוב ביותר להם. היומן התפרסם בחלקו, ונמצאו כמה הבדלים בין גרסה זו לבין הדברים המופיעים בתעודות הישראליות.

הפרוטוקולים שרשם ברק השתמרו בארכיון המדינה, לצד כמה פרוטוקולים שרשמו חברי משלחת אחרים. בשל הנסיבות, הם היו קשים מאוד לקריאה. בשנת 2013 נאות פרופ' ברק לפענח עבורנו את הפרוטוקולים, וכמה מהם מוגשים בגרסה מוקלדת בפרסום זה, בתקווה שחשיפתם תתרום להבנת התהליכים שהביאו להסכמי קמפ דיוויד ולחתימת חוזה השלום.

אף שעברו שלושים וחמש שנים מאז הוועידה, זכר פרופ' ברק היטב את נסיבות כתיבת הפרוטוקולים ואף חלק עמנו חוויות מן השיחות. הוא נזכר במיוחד בפגישותיו עם הנשיא קרטר לצורך עיבוד הסכם המסגרת, שהתחילו ב-13 בספטמבר. בשעה חמש לפנות בוקר היה נפגש ביחידות עם הנשיא, שנהג לקום מוקדם מאוד ולהתפלל. הם אכלו יחדיו ארוחת בוקר והתחילו לעבוד. לאחר מכן הצטרף אל באז, שהיה מנסח מיומן. לעתים קרובות קרטר התווכח עמו בשל נוקשותו, אך במקרה הצורך היה פונה אל סאדאת ומצפה להכרעתו.

מזכיר המדינה, סיירוס ואנס (במרכז) בישיבה עם היועץ המשפטי של המשלחת הישראלית אהרון ברק ועם מקבילו המצרי בקמפ דייוויד. ספטמבר 1978. צלם: משה מילנר, אוסף לע"מ

לדברי ברק, הוא הכיר היטב את דרך מחשבתו של בגין ואת העמדות הישראליות שהוא היה שותף לעיצובן, וידע "לנסח את הדברים בצורה כזאת שיוכלו להסכים". לאחר מכן היה מביא את התיקונים לבגין ולמשלחת, ובגין אכן הסכים לרוב השינויים. כך הצליחו קרטר, ברק ואל באז להתגבר על חלק מן הבעיות בניסוח הסכם המסגרת. למשל, בשאלת אזכור החלטה 242 הוחלט למחוק את הביטוי 'אי-קבילות', שבגין כל כך התנגד לו, לצרף את כל נוסח ההחלטה למסמך כנספח, ולציין ששני הצדדים מסכימים שההסכם יתבסס על החלטה 242 'על כל חלקיה' כפי שכבר הסכים בגין.

התקבל סעיף על ירושלים, ובו הוסכם שהעיר לא תחולק עוד ושהמקומות הקדושים יתנהלו בחסות נציגי הדתות. הוחלט להשתמש בביטוי Palestinian people, ושקרטר יכתוב מכתב לבגין בדבר עמדת ישראל שמדובר ב-.Palestinian Arabs בגין היה מרוצה מהוצאת ה'אי-קבילות' מנוסח ההסכם ואמר שזה 'שכרה של עמידה על עניין צודק'.

.7 | קרטר מציע טיוטה חדשה להסכם. בגין מבקש מברק לערוך בה שינויים נוספים. סאדאת: "איך אעשה הסכם עם אנשים שאינני בוטח בהם?"

 

ראיון עם אהרון ברק, מהשותפים הבכירים למשא ומתן עם מצרים – 10 במרס 2013

ב-13 בספטמבר בערב כתב קרטר לבגין שהשיחות התקדמו וברצונו להמשיך לשבת עם "מר ברק" ועם "מר אוסמה". עד אז יגיש לישראלים גם את טיוטת המסמך שהכין בעניין סיני, שכבר הוגש למצרים.

מזכר מהנשיא ג'ימי קרטר אל ראש הממשלה בגין על שיחותיו עם אהרן ברק ואלבז באדיבות מרכז בגין.

בעשר ורבע הביא ואנס את הטיוטה לדיין, אך דיין דחה אותה מיד כיוון שנקבע בה כי יש לפנות את היישובים ואת שדות התעופה אחרי שלוש שנים. דיין ביקש לברר אם אפשר לחתום על חלק מן הדברים ולהמשיך במשא ומתן אחר כך. באחת עשרה וחצי התקיימה התייעצות נוספת, ובה סוכמו רוב הסעיפים בהסכם חוץ מעניין היישובים ושדות התעופה, עם הצעות לתיקונים. בינתיים, שוב קיבל ברק טקסט חדש, והתחיל סבב מחודש של תיקונים.

בבוקר ה-14 בספטמבר ביקש בגין מברק לעשות ניסיון אחרון למנוע הכנסה של הביטוי 'הזכויות הלגיטימיות' של הפלסטינים, ואם לא יצליח, ישלים עם קיומו. רוזן וטמיר הכינו נוסחה מתוקנת להצעה בעניין סיני. רוזן טען שהמצרים רוצים מאוד הסכם, ויסכימו לסעיפים שהיו דוחים שבמסגרת אחרת. באותו יום עלתה דרישה חדשה של סאדאת, שדגל מוסלמי יונף מעל הר הבית בירושלים. דיין הסביר שלא מדובר בדגל של מדינה, אלא בדגל דתי, אך בגין התנגד נחרצות כיוון שאפילו דגל דתי במקום המקודש של העם היהודי "פירושו שהר הבית שייך למוסלמים". ייתכן שיוכל להסכים בדיעבד לתליית דגל דתי על המסגד עצמו, אך לא יכתוב על כך במסמך.

(תעודה 29א) קטע בנושא ירושלים, מתוך התייעצות המשלחת הישראלית; קמפ דייוויד, 14 בספטמבר 1978 בשעה 12:20. תיק חצ-6913/7. ארכיון המדינה

ב-14 בספטמבר אחר הצהריים הלך דיין לשתות תה אצל סאדאת, לאחר שקרטר נכשל שוב בניסיון לשכנעו בשאלת היישובים. דיין ניסה, לדבריו, לשכנע את הנשיא לדחות את ההחלטה בעניין. הוא הסביר את נסיבות הקמתם של היישובים וטען שמדובר בשריד מתקופת נאצר. סאדאת חזר וטען שישראל רוצה את אדמתו. הוא לא יחתום על ההסכמים האחרים אם סוגיית היישובים לא תיושב. "איך אעשה הסכם עם אנשים שאינני בוטח בהם?", שאל נשיא מצרים.

(תעודה 29) דיווח של שר החוץ משה דיין על שיחותיו עם הנשיא ג'ימי קרטר ונשיא מצרים אנוואר סאדאת; קמפ דיוויד, 14 בספטמבר 1978. תיק חצ-6866/11. ארכיון המדינה

המצב החמיר כשוואנס מסר לישראלים גרסה חדשה של הטיוטה בעניין יהודה, שומרון ועזה, עם יסודות חדשים, בהם התייחסות לממשלה פלסטינית, שינויים בנוסחה המוסכמת על זכותם של הפלסטינים לקבוע את עתידם והחזרת עניין משאל העם לקביעת גורל השטח, שאותו דחתה ישראל בעבר. ואנס הסביר שהמצרים סירבו לקבל את הניסוחים שסוכמו עם ברק. מזכיר המדינה, שבדרך כלל היה רגוע וענייני, התרגז ואמר שארצות הברית אינה יכולה להתחשב רק בעמדת ישראל. בתגובה, אמר בגין, שישראל עשתה ויתורים רבים והמשלחת קיבלה ניסוחים שלא עלו על דעתה לפני הוועידה. בסוף אמר ואנס שהוא יעשה מאמץ אחרון לפתור את הבעיות.

באותו ערב רשם עוזרו של בז'ז'ינסקי וויליאם קוואנדט, את הנימוקים בעד ונגד שתי האפשרויות: סיום הוועידה בחתימה של ישראל ושל מצרים על מסמך משותף, גם אם תוכנו אינו משמעותי, או חתימה של ארצות הברית ושל מצרים בלבד על מסמך אחר. האפשרות השנייה תביא לעימות עם ישראל. לדעתו של קוואנדט, קרטר החליט בשלב זה שאי-אפשר להגיע להסכם רציני בעניין סיני ובעניין הפלסטיני. אם יתעקש, יש סכנה שלא יהיה הסכם כלל. האפשרות המעשית ביותר הייתה להשיג עבור סאדאת את מה שרצה – פינוי היישובים ושדות התעופה מסיני – במחיר צמצום ההתחייבויות של ישראל בנוגע לעתיד יהודה, שומרון ועזה. האמריקנים ידעו כי עניין זה קרוב ביותר ללבו של בגין, ושיקל עליו לוותר על היישובים בסיני אם תימצא נוסחה המקובלת עליו בעניין יהודה, שומרון ועזה. אבל רק כעבור יומיים הגיעו הצדדים להכרעה.

.8 | למרות האווירה הפסימית: מסתמנת פריצת דרך

לאחר אחד עשר ימי דיונים במחנה הסגור, חברי המשלחות מותשים ומאבדים את סבלנותם. המשלחת המצרית אורזת מזוודות וסאדאת מבקש מוואנס להזמין מסוק לוושינגטון. ברגע האחרון קרטר משכנע את סאדאת להישאר

לפי זיכרונות קרטר, בפגישה אישית שהתקיימה ביום ו', 15 בספטמבר, הוא הצליח לשכנע את סאדאת לא לפרוש. הוא הסביר שאם יפסיק את השיחות באופן חד-צדדי, הוא יפגע ביחסים בין מצרים לארצות הברית ויפר את הבטחתו האישית לנשיא. סאדאת טען שדיין אמר, שלא יחתום על שום הסכם. אם מצרים תחתום על הסכם עם ארצות הברית, הוא ישמש בסיס למשא ומתן עתידי ויחליש את עמדתה. קרטר הבטיח שאם לא יהיה הסכם, כל ההצעות תהיינה בטלות ומבוטלות.

בינתיים, נפגשו דיין וויצמן לטכס עצה בעניין היישובים כדי למנוע את כישלון הוועידה. דיין הציע הסכמה לפינוי הכוחות הצבאיים, ודחיית סיכום עניין האזרחים לסוף השנה השנייה להסכם. בינתיים ייערכו בחירות בישראל ואולי תיבחר ממשלה אחרת… אם הצעה זו לא תתקבל, יוכנס סעיף שפינוי האזרחים יידון ויוסכם בין הצדדים. ויצמן אמר שלמען שלום הוא מוכן לפנות את כל סיני.

(תעודה 30) התייעצות בהשתתפות שר החוץ משה דיין, שר הביטחון עזר ויצמן, היועץ המשפטי אהרן ברק, היועץ המשפטי של משרד החוץ מאיר רוזן, האלוף אברהם טמיר ואחרים; קמפ דייוויד, 15 בספטמבר 1978. תיק חצ-6866/11. ארכיון המדינה

המסמכים שבידי ארכיון המדינה אינם מבהירים עד תום את מהלך הדברים ביום שבו חל המפנה בוועידה. בהתייעצות נוספת, בהשתתפות ראש הממשלה, הזכיר ויצמן כבדרך אגב שפנה ללואיס והציע שהאמריקנים יבנו שדות תעופה בישראל במקום השדות בסיני. כאמור, ויצמן החשיב מאוד את תפקידם של שדות התעופה, אך חשש מקרע בין ישראל לארצות הברית. הוא החליט ליזום ויתור בעניין זה. לדברי קוואנדט, שנתבקש להכין לקרטר נאום על כישלון הוועידה ובו תוטל האחריות על בגין בגלל התעקשותו, הסכים קרטר במהלך היום להצעתו של ויצמן.

בפגישה שנערכה בצהריים בין ברק, ויצמן ודיין לאמריקנים, התברר שכבר הוסכם כי ארצות הברית תבנה את שדות התעופה בנגב וישראל תוציא את כל המתקנים הצבאיים מסיני לאחר שתסתיים הבנייה, שתיקח לפחות שלוש שנים. דיין עדיין עמד על כך שעניין היישובים יוחלט רק בסוף התקופה. ואנס הזהיר שסאדאת לא יקבל את הנוסחה הזאת, ובז'ז'ינסקי אמר: "זה עניין אמוציונלי הן לסאדאת, הן לבגין, והעולם יתמוך בסאדאת". דיין השיב: "לסאדאת תהיה התמיכה ואנחנו נישאר בסיני. אינני מתרגש מזה".

כדי להגביר את הלחץ על בגין ועל סאדאת, הודיע קרטר על סיום הוועידה ביום א', 17 בספטמבר. החלטה זו נמסרה להם במכתבים בכתב ידו, וקרטר ביקש משני המנהיגים למסור לו את הצעותיהם האחרונות.

.9 | בגין חושש מהתגובות להסכם במפלגתו וה"בליסטראות" שיקבל מחבריו. דיין: יש בהסכם הישגים רבים, בגין יזכה לשבחים

שר החקלאות, אריאל שרון, פונה למפגינים באספת המחאה של המתיישבים במושב שדות, פתחת רפיח. 1 בינואר 1978. צלם: משה מילנר, אוסף לע"מ

טמיר פונה לוויצמן עם רעיון חדש: לבקש מאריק שרון שיתקשר לבגין וייתן את אישורו לפינוי היישובים. שרון אכן טלפן לבגין, ולדעת ויצמן דבריו השפיעו מאוד על ראש הממשלה, אולם הוא עדיין לא הבהיר לקרטר את עמדתו. בערב נמסרה כנראה לקרטר ולסאדאת טיוטה ישראלית נוספת להסכם על יהודה ושומרון. למחרת ציין קרטר שעם קבלתה, חש סאדאת בפעם הראשונה שישראל באמת רוצה להגיע להסכם.

בשבת, 16 בספטמבר, ניסה קרטר לקבל מסאדאת ויתורים נוספים בעניין היישובים, אך ללא הצלחה. אחר צהריים נפגש עם אל באז ומנה את כל היתרונות של ההסכם עבור המצרים והפלסטינים. בפעם הראשונה הם יזכו בממשל עצמי ובהכרה ישראלית בזכויותיהם. לדבריו הסכם עם ישראל יחזק את מנהיגותה של מצרים בעולם הערבי ואת המחויבות של ארצות הברית כלפי מצרים.

במהלך היום המשיכו השיחות בין המשלחת הישראלית לאמריקנים על ההסכם בעניין הפלסטיני. ברק טען שאי-אפשר לנסח הסכם מפורט בדבר האוטונומיה ויש לקבל ניסוח מעורפל, שכל צד יוכל לפרשו כרצונו. בהתייעצות בערב הסתמן הפתרון לנושאים הבעייתיים ביותר – הוצאתם מהסכם המסגרת וכתיבת מכתבים המסדירים את התחייבויות הצדדים. לקראת הישיבה המכרעת עם האמריקנים, הסכים בגין בפעם הראשונה לנסח עמדת מינימום בעניין היישובים בסיני. אם אי-אפשר לשכנע את סאדאת להמשיך במשא ומתן בשלב מאוחר יותר, הוא יסכים להביא את הנושא לכנסת. הוא עדיין חשש מן התגובה הציבורית: "מה שלושתנו צריכים לקבל אחריות, שינקרו לנו את העיניים כשנשוב הביתה? גם פרס התחייב בעניין זה שהיישובים יישארו".

שמעון פרס נפגש עם מתיישבי הבקעה המודאגים מן המהלכים המדיניים. באדיבות ארכיון הטלוויזיה הישראלית

כפי שנהג עם המצרים, נהג קרטר גם בישיבה עם בגין, דיין וברק. הוא מנה את כל היתרונות שיצמחו לישראל אם תחתום על ההסכם. היא תיהנה משלום מלא עם מצרים, כולל יחסים דיפלומטיים, הסדרי ביטחון בסיני, מעבר חופשי בכל נתיבי המים באזור והסדר בגדה הקרוב מאוד לדרישותיה, עם נוכחות צבאית וזכות להטיל וטו על ההסדר הסופי. ישראל תוכל לסיים את הכיבוש הצבאי, ויחסיה עם ארצות הברית והעולם ישתפרו. בגין הסכים שבמאמץ קטן אפשר להגיע לחתימה על הסכם המסגרת. הוא עדיין לא רצה להתחייב בעניין היישובים בסיני והציע משא ומתן נוסף. אולם, אם הוא לא יצליח, הוא יקרא לכנסת בתוך שבועיים ויציג לפני חבריה את השאלה: האם יצביעו בעד פינוי היישובים בסיני בתנאי שכל הבעיות האחרות בין ישראל למצרים ייפתרו. בגין הבטיח לתת לחברי הכנסת הצבעה חופשית. קרטר השיב שמדובר בהצעה הוגנת.

ילדים ביישוב ימית מקבלים את פניו של ראש הממשלה מנחם בגין בעת ביקורו בימית. 29 בספטמבר 1977. צלם: משה מילנר, אוסף לע"מ

.10 | הפגישה הלילית מסתיימת בהסכמה. המצרים: נכונן יחסים דיפלומטיים עם ישראל בתום השלב הראשון של הנסיגה בסיני

פתק מאת הנשיא ג'ימי קרטר על ההסכמות עם ישראל ומצרים בעניין היישובים הישראליים בסיני. הפתק הוכנס למעטפה עם לוגו הבית הלבן, בכתב ידו של קרטר

לאחר דיון על פרטים נוספים בהסכם על סיני, בהם תפקיד כוח האו"ם והבטחה שלא יהיה אפשר להוציאו ללא הסכמת מועצת הביטחון, פנו המשתתפים לעניין הרגיש של ההתנחלויות ביהודה ושומרון, שהושאר לסוף הוועידה. קרטר רצה לקבל התחייבות שישראל תימנע מכל התנחלויות נוספות. בגין סירב אפילו להקפאה זמנית, אך הסכים "לנהוג בזהירות" כל עוד מתנהל המשא ומתן עם מצרים, שנקבע למשך זמן של שלושה חודשים. לדבריו, בכוונת ישראל להקים עוד שלושה היאחזויות נח"ל, ורק אחת מהן אמורה לקום בבקעת הירדן, שבאזור יהודה ושומרון.

דיין העלה שאלה בקשר לתקופת ההקפאה והכניס לוויכוח תקופות נוספות: זמן המשא ומתן על סידורי האוטונומיה (שגם הוא היה אמור להסתיים בתוך שלושה חודשים) ותקופת המעבר של חמש שנים. לדבריו, יש לנהל משא ומתן על שאלת ההתנחלות במסגרת הדיונים על סידורי האוטונומיה. הוא הציע שישראל תסכים לכניסת מספר מוגדר של פליטים תמורת הסכמת הפלסטינים להתנחלויות. בסיום הישיבה, בשעה מאוחרת מאוד, הציע קרטר ניסוח להקפאת ההתנחלויות 'בזמן המשא ומתן'. לא היה ברור לאיזו תקופה הוא התייחס. הוא ביקש מכתב התחייבות מבגין. לקרטר היה ברור שמדובר בתקופת המעבר, אך בגין לא העלה על דעתו הקפאה לחמש שנים, כפי שמוכיחים דיונים קודמים של המשלחת. הוא אמר שיחשוב על בקשת הנשיא, ויודיע לו למחרת.

(תעודה 31, הקלדה) פגישה בין הנשיא ג'ימי קרטר ומזכיר המדינה, סיירוס וואנס, לבין ראש הממשלה מנחם בגין, שר החוץ משה דיין והיועץ המשפטי, אהרון ברק; קמפ דייוויד, 16 בספטמבר 1978. תיק חצ-6913/7. ארכיון המדינה

(ראו גם תעודה 36 להלן)

לאחר הפגישה, בשעה אחת לפנות בוקר, סיכמו דיין ובגין את הדברים עבור שר הביטחון, שלא נוכח בה. בגין סיפר על הסיכומים בעניין סיני ועל התכניות להמשך השיחות על חוזה השלום. בגין גם סיפר שהוחלט שנסיגת הביניים לקו אל עריש–ראס מוחמד תתבצע שלושה עד תשעה חודשים לאחר החתימה על חוזה השלום, והמצרים הסכימו לכינון יחסים דיפלומטיים אחרי ביצוע השלב הראשון של הנסיגה. דיין סיפר על שיחת הטלפון של שרון עם בגין בעניין היישובים.

(תעודה 31א) התייעצות אחרי השיחה עם הנשיא קרטר; קמפ דייוויד, 17 בספטמבר 1978. תיק חצ-6913/7. ארכיון המדינה

.11 | משבר אחרון בדרך לחתימה

סאדאת מחליט לחתום על ההסכם. בתגובה: שר החוץ כמאל מודיע על התפטרותו. ברגע האחרון: משבר בעניין ירושלים. כשנפתר המשבר, גם בגין נותן לקרטר את הסכמתו

ירושלים במבט מלמעלה. צלם: משה מילנר, אוסף לע"מ

בבוקר ה-17 בספטמבר קיבל קרטר אישור מסאדאת לרוב הסעיפים שסוכמו עם ישראל והצעות לשינויים קלים בלבד.

סאדאת הסכים להשמיט את הקטע הנוגע לירושלים מהסכם המסגרת, וקרטר הבטיח לכתוב מכתב על עמדת ארצות הברית בנושא. קרטר גם סיפר לסאדאת על התחייבותו של בגין, כפי שהבין אותה, להימנע מהקמת יישובים חדשים. בעקבות החלטת סאדאת לחתום על ההסכם, התפטר שר החוץ כמאל. ואנס סיפר שסאדאת היה במצב רוח קשה בשל תגובת עוזריו. המזכיר הציע תיקונים חדשים במסמך בדבר הממשל העצמי, אך הישראלים דחו אותם.

בצהריים פרץ משבר בגלל המכתב שעמדו האמריקנים לשגר לסאדאת בעניין ירושלים, ובו הביעו את עמדתם המסורתית, שמזרח ירושלים הוא שטח כבוש. דיניץ הבהיר למונדייל שבגין לא יחתום על ההסכם אם יתלווה אליו מכתב זה. דיניץ טען שזהו מהלך מסוכן וחסר הגיון, כי ארצות הברית קבעה פעמים רבות שירושלים לא תחולק עוד. לאחר מכן נפגש דיין עם קרטר וטען שאיש במשלחת הישראלית לא הבין שזו כוונתו של הנשיא. קרטר אמר שאינו יכול לחזור בו מהבטחתו, אך גם סאדאת אינו מצפה שישראל תחזיר את כל מה שנלקח ב-1967. ישראל לא תוכל למנוע מארצות הברית להבהיר את עמדתה ההיסטורית או לומר לה מתי לעשות זאת. דיין הציע שוואנס וברק ימצאו פתרון. ואנס הציע שבמכתב ייאמר שארצות הברית תומכת בעמדה שהביעו שגריריה באו"ם, בלי לפרט את תוכנה.

(תעודה 32) שיחת דיניץ-מונדייל בנושא ירושלים; קמפ דייוויד, 17 בספטמבר 1978, בשעה 13:30. תיק חצ-6867/1. ארכיון המדינה.

(תעודה 33שיחת דיין-קרטר בנושא ירושלים; קמפ דייוויד, 17 בספטמבר 1978, בשעה 14:00. תיק חצ-6867/1. ארכיון המדינה.

לאחר שברק וקרטר סיכמו ניסוח ברוח זו, הלך קרטר לבקתה של בגין במחווה של רצון טוב, שהרי הוא היה ראש מדינה ובגין – ראש ממשלה בלבד. הוא הביא עמו תמונות של שלושת המנהיגים עם הקדשה אישית עבור נכדיו של בגין. לדברי קרטר, בגין התרגש והזיל דמעה. הוא הסביר לקרטר שלצערו לא יוכל לחתום על דבר בעניין ירושלים. קרטר ביקש ממנו שיקרא את הנוסח שהציעו ואנס וברק. לאחר שקרא, אמר בגין שיכתוב מכתב ובו יחזור על עמדת ישראל, שירושלים המאוחדת היא בירת ישראל. הוא צלצל לקרטר וסיפר לו על הסכמתו. בכך הוסר המכשול האחרון לחתימה על ההסכם.

לאחר מכן, הביא ברק לנשיא מכתב שבו כתב בגין על הסכמתו להקפאת ההתנחלויות לשלושה חודשים, וקרטר, שהיה עסוק בהכנת נאום לקונגרס, דחה את המכתב בטענה שאינו מתאים לנוסח שהוסכם. הוחלט לדחות את הטיפול בעניין.

.12 | כך עושים שלום: לפני הטיסה לטקס החתימה בוושינגטון, מחליפים בגין וסאדאת ביקורים וחיוכים. טקס החתימה נערך בבית הלבן עוד באותו ערב

מתוך הספר "דרישת שלום" מאת זאב (יעקב פרקש). באדיבות בנותיו דורית פרקש-שוקי ונעמי פרקש-פינק

 

קרטר חולק שבחים לבגין ולסאדאת. בגין וסאדאת משבחים את אומץ הלב, הנחישות והמסירות של הנשיא קרטר. בגין בעברית: "הבאנו שלום עליכם"

סאדאת ובגין בישיבה משותפת של שני בתי הקונגרס. 18 בספטמבר 1978. אתר ה- Central Intelligence Agency, מקור התמונה: ספריית קרטר, NARA

קרטר חלק שבחים לבגין ולסאדאת, והציג את תוכן שני ההסכמים: מסגרת למשא ומתן בין ישראל למצרים על חוזה שלום ומסגרת למשא ומתן על הסכם כולל ופתרון הבעיה הפלסטינית.

בגין וסאדאת שיבחו את אומץ הלב שגילה הנשיא קרטר בכנסו את הוועידה, ואת עבודתו הקשה ומסירותו האישית שהביאו להצלחתה. בגין הוסיף כמה משפטים בעברית, ובהם הביע תקווה שיוכלו לחזור ארצה ולבשר "הבאנו שלום עליכם". למחרת הופיעו בגין וסאדאת בישיבה משותפת של שני בתי הקונגרס, שבה הציג קרטר את ההסכמים, וזכו לתשואות רמות.

(תעודה 34) טופס מקורי חתום של הסכמי המסגרת לשלום במזרח התיכון שהוסכם עליהם בקמפ דייוויד. 17 בספטמבר 1978. תיק א-320/3. ארכיון המדינה

לנוסח הסכמי המסגרת בעברית

 מבחר מכתבים של מנחם בגין, אנואר סאדאת וג'ימי קרטר הנלווים להסכמי המסגרת

טקס החתימה סרטי cia

.13 | ישראל מתעוררת לוויכוח ציבורי על ההסכמות בקמפ דיוויד

ראש הממשלה בגין וחברי המשלחת לקמפ דיוויד חוזרים לישראל כשבידיהם הסכם חתום עם המצרים. בארץ מתחיל ויכוח על פינוי סיני והיישובים, ואישור ההסכמים בכנסת

"יש מחיר לשלום", דברי ראש הממשלה בגין בכנסת, בעד ההסכם עם מצרים

בארצות הברית ההסכמים התקבלו בהתרגשות רבה, אולם קרטר כעס על בגין בעקבות כמה נאומים שנשא, ובהם הבהיר את הפרשנות שנתן להסכם האוטונומיה, שהיא הפרשנות הצרה ביותר. קרטר מסר פרשנות משלו, שנועדה לרכוש את תמיכתם של סעודיה, ירדן והפלסטינים, והרגיזה את הישראלים. גם שאלת מכתב ההתחייבות בעניין הקפאת ההתנחלויות יצרה מתח בין ישראל לארצות הברית. קרטר היה משוכנע שהרישום שלו בעניין דברי המשתתפים בישיבה הלילית ב-16 בספטמבר על הקפאת ההתנחלות מדויק וטען שהיה 'ברור ומובן מאליו' שנושא השיחה הוא שטחי האוטונומיה ולא ההסכם עם מצרים. הוא האמין שבגין נתן את הסכמתו, ולאחר מכן חזר בו. ב-20 בספטמבר פנה איש מחלקת המדינה הרולד סונדרס לציר ישראל בוושינגטון וביקש לקבל מכתב מתוקן.

(תעודה 35) חנן בר און, ציר ישראל בוושינגטון, אל משה דיין, שר החוץ, ירושלים; 20 בספטמבר 1978. תיק א-4314/3. ארכיון המדינה

בגין פנה לברק, שבדק את רשימותיו ושלח לו מברק התומך בגרסתו.

(תעודה 36) אהרן ברק, היועץ המשפטי, ירושלים, אל ראש הממשלה מנחם בגין, ניו יורק; 20 בספטמבר 1978. תיק א-4314/4. ארכיון המדינה

האמריקנים לא השתכנעו והמשיכו לדרוש מכתב שיבטיח הקפאת ההתנחלויות בזמן המשא ומתן על האוטונומיה.

ישראל נחלקת לתומכי ההסכם ולמתנגדיו. בגין: "נלחמנו למען ההתנחלויות האלה את כל המלחמה האפשרית… אנו משרתים את עם ישראל". הממשלה מאשרת את ההסכם ברוב גדול

מנהיגים מהקהילה הדרוזית מקבלים את פני מנחם בגין עם שובו מקמפ דייוויד, 22 בספטמבר 1978. צלם: משה מילנר, אוסף לע"מ

הפגנת תמיכה בכיכר מלכי ישראל בתל אביב לקראת שובו של ראש הממשלה מקמפ דייוויד, 21 בספטמבר 1978. צלם: יעקב סער, אוסף לע"מ

מפגינים באספת תמיכה בשלום לקראת שובו של ראש הממשלה מקמפ דייוויד, 21 בספטמבר 1978. צלם: יעקב סער, אוסף לע"מ

ראש הממשלה, מנחם בגין, חזר לישראל, שבה רחשה קלחת של ויכוחים פנימיים סביב ההסכם והמחיר הכבד של פינוי היישובים.

ב-21 בספטמבר ערכו תומכי ההסכם הפגנה גדולה בתל אביב. בשדה התעופה נערכה לבגין קבלת פנים ובכניסה לירושלים קיבלו אותו רבני העיר בלחם וביין. אולם בשדה התעופה הופיעו גם מפגינים עם מטריות שחורות, שקראו לעברו קריאות "מינכן!", רמז להסכם הכניעה של בריטניה וצרפת לגרמניה הנאצית. בגין נפגע מאוד מדברים אלו ומהפגנת 'גוש אמונים', שהעלה התנחלות של אנשי גרעין אלון מורה לאתר בכפר רוג'ייב במחאה על ההסכם. שר הביטחון הכריז על האזור שטח צבאי סגור ופינה את המתנחלים בכוח.

בישיבת הממשלה ב-24 בספטמבר הציג בגין את ההסכם לממשלה והדגיש את המאבק הקשה שניהלה המשלחת בעניין היישובים בסיני. בסוף ביקש את אישור הממשלה להסכם במילים אלו: "ואני בלב כואב, אך בראש מורם, מציע הצעה זו. ולמה בלב כואב? כי נלחמנו למען ההתנחלויות האלה את כל המלחמה האפשרית, וכל מה שנותר לנו עתה זה רק דבר אחד, לוותר תמורתן על עצם החוזה על מצרים… הגעתי למסקנה שמוטב כך, מאשר להשאיר את המתנחלים, עם כל כאב הלב ועם כל הצער העמוק, אך הכרתי היא, שכך אנו משרתים את עם ישראל". הממשלה אישרה את ההסכם ברוב גדול.

בגין מביא את ההסכמים לאישור הכנסת. ראש האופוזיציה, שמעון פרס, מודיע על תמיכתו. חברת הכנסת גאולה כהן מוצאת מן האולם. 84 מצביעים בעד – 19 נגד

ח"כ גאולה כהן ניצבת בראש המתנגדים להסכם השלום עם מצרים. זאב (יעקב פרקש), 27 בספטמבר 1978. באדיבות בנותיו, דורית פרקש–שוקי ונעמי פרקש–פינק

בגין מוביל את ישראל לשלום, על אף מחאות המתנגדים. איור: שמואל כ"ץ, באדיבות משפחת כ"ץ

ב-27 בחודש הביא בגין את ההסכמים לכנסת, לאחר שסירב לערוך דיונים בתוך מפלגתו או בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת. אישור ההסכם וההצעה על פינוי היישובים, אם יושג חוזה שלום עם מצרים, הובאו לכנסת כמקשה אחד.

בניגוד לכוונתו המקורית, נאבק בגין למען ההצעה, כי "ההסכם טוב לישראל ולארצות הברית", כפי שהסביר בפגישה עם השגריר לואיס בכנסת באותו יום. נאומו של בגין לווה בקריאות ביניים מספסלי האופוזיציה ואף מחברי מפלגתו. חברת הכנסת גאולה כהן הוצאה מן האולם. ראש האופוזיציה פרס הודיע שהמערך החליט לתמוך בהסכם על אף הביקורת שלו על דרך ניהול המשא ומתן. דיין ענה לו וטען שכל הממשלות הקודמות ניהלו משא ומתן עם עצמן. איש אינו יכול להבטיח שבעתיד יוצע לישראל הסכם טוב יותר. בסוף סיכם בגין את הדיון ונערכה הצבעה שמית. 84 חברי כנסת הצביעו בעד אישור ההסכמים, 19 – נגד, רובם מחרות, בהם משה ארנס, יושב ראש ועדת חוץ וביטחון. 17 נמנעו, בהם יגאל אלון ושלמה הלל מהמערך, זבולון המר מהמפד"ל ויושב ראש הכנסת יצחק שמיר. השר יגאל הורביץ נמנע והתפטר מן הממשלה.

(תעודה 37) קטעים מדברי דברי שר החוץ, משה דיין, ודברי תשובה של ראש הממשלה, מנחם בגין, בדיון בכנסת על אישור הסכמי קמפ דיוויד. ירושלים, 27 בספטמבר 1978. תיק חצ-6913/3. ארכיון המדינה

בגין נסער מהמפגינים נגדו: אם לא יהיה רוב להסכם מתוך חברי הקואליציה, אלך לנשיא ואגיש את התפטרותי. אינני מוכן להסתמך על קולות האופוזיציה

מפגינים נגד הסכמי קמפ דייוויד מחוץ לכנסת במהלך הדיונים, 27 בספטמבר 1978. צלם: משה מילנר, אוסף לע"מ

בשיחת בגין עם לואיס, היה ראש הממשלה נסער נוכח ההתנגדות וההאשמה בבגידה שהטיחו בו המפגינים. הוא אמר שאם לא יהיה רוב להסכם מתוך חברי הקואליציה, ילך לנשיא ויגיש את התפטרותו. באותו מעמד ביקש להעביר מכתב לנשיא קרטר שבו חזר על עמדת ישראל בעניין הקפאת ההתנחלויות. לואיס חשש שצעד זה יביא להתנגשות נוספת עם הנשיא, שרואה בעניין מבחן לאמינותו הוא. הוא ביקש לקבל מבגין אישור שאחרי שלושה חודשים תידון שאלת המשך ההתנחלויות עם הפלסטינים, אך בגין סירב. הוחלט להעביר את המכתב כמסר בעל פה.

מפגינים נגד הסכמי קמפ דייוויד מחוץ לכנסת במהלך הדיונים, 25 בספטמבר 1978. צלם: משה מילנר, אוסף לע"מ

(תעודה 38) פגישה בין ראש הממשלה, מנחם בגין, לשגריר ארצות הברית סמואל לואיס; משרד ראש הממשלה בבניין הכנסת, ירושלים, 27 בספטמבר 1978 (באנגלית). תיק חצ-6913/7. ארכיון המדינה

(תעודה 39) מסר בעל פה מראש הממשלה, מנחם בגין, לנשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר; ירושלים, 27 בספטמבר 1978 (באנגלית). תיק חצ-6913/3. ארכיון המדינה

האמריקנים החליטו לסיים את הוויכוח בעניין לעת עתה. קרטר שלח לבגין מכתב ברכה על העברת ההסכם בכנסת והציע לפתוח בשיחות על נוסח חוזה השלום בוושינגטון באוקטובר 1978.