עורכים: ארנון למפרום ואמיר קוגן
עם סיום מערכת הבחירות לכנסת ה-19, הטיל הנשיא פרס על ראש הממשלה נתניהו, את מלאכת הרכבת הממשלה הבאה, ה-33 במספר. לאור זאת בחר ארכיון המדינה לפרסם מבחר של תעודות שמציגות את אחד מן הסיפורים המעניינים ביותר מבין תהליכי הרכבתן של 32 הממשלות הקודמות של ישראל – הקמתה של הממשלה העשירית ב-1961.
שר האוצר לוי אשכול מסביר לנשיא יצחק בן צבי על הממשלה שהקים
ב-15 באוגוסט 1961 נערכו הבחירות לכנסת החמישית. קרן מפא”י ירדה בעקבות אירועי פרשת לבון והיא איבדה חמישה מנדטים, שהקטינו את סיעתה בכנסת לכדי 42 חברים בלבד. יחד עם שותפותיה הערביות, עלה המספר לכדי 46 מושבים. לקראת המשא ומתן על הקמת הקואליציה, קם בכנסת גוש של ארבע מפלגות: הליברלית, המפד”ל, מפ”ם, ואחדות העבודה. גוש זה, שכונה ‘המועדון’ או ‘מועדון הארבע’ מנה 46 מושבים גם כן, וחבריו דרשו ממפא”י להעניק להם שוויון מלא במספר השרים בממשלה ובמשקל התיקים כתנאי להצטרפותם לקואליציה. היה זה שינוי מהותי בהרכב הממשלות שכן בתשע הממשלות הקודמות שמרה מפא”י תמיד על רוב במליאת הממשלה. רק בממשלה הזמנית שהתקיימה במלחמת העצמאות לא היה למפא”י רוב.
ב-5 בספטמבר, החל הנשיא יצחק בן-צבי את מפגשיו עם הסיעות השונות, על מנת לקבל המלצתן למועמד מתאים להרכבת הממשלה. בהתאם לנוהל המקובל נפגש בן-צבי תחילה עם המפלגות הגדולות: מפא”י, חרות, ליברלים והמפד”ל. לכל אחת מהמפלגות: חרות וליברלים, היו 17 מנדטים, אך חרות קיבלה מהציבור אלף קולות יותר ולכן בן-צבי התייעץ עמה לפני שהתייעץ עם הליברלים. מפא”י המליצה על דוד בן-גוריון, חרות מצידה בקשה כי הנשיא לא יאפשר שיהוי בהתנהלות בן-גוריון. באם יתעכב, ביקשו להעביר אליהם את התפקיד הנכסף (תעודה 1, ארכיון המדינה, נ-56/1). לכאורה יכלו חברות מועדון הארבע לפנות אל תנועת החרות ולהקים אתה קואליציה בת 63 חברי כנסת – אך לא היה סיכוי למהלך כזה. בגין, שהבין היטב את כוחן של ארבעת המפלגות המרכיבות את הגוש החוסם, הביע את דעתו בדבר המפה הפוליטית המתגבשת, במכתב שהעביר בשלב מאוחר יותר בתקופה זו (תעודה 5, ארכיון זאב ז’בוטינסקי, פ- 72/9/20).
ב-6 בספטמבר התייעץ הנשיא עם נציגי מפ”ם, אחדות העבודה, הקומוניסטים, אגודת ישראל, הסיעות הערביות ופועלי אגודת ישראל (תעודה 2, ארכיון המדינה, נ-56/1). לאחר סיום ההתייעצויות בבית הנשיא, ביקש בן-צבי להטיל את תפקיד הקמת הממשלה על בן-גוריון. בן-גוריון חש היטב את המלכוד בו הוא מצוי, והחליט למחרת להשיב את המנדט אל נשיא המדינה. הוא הודה על רגשי האמון שנתן בו וסיכם, “לצערי הרב איני מוכן לקבל על עצמי בתנאים הקיימים הרכבת הממשלה” (תעודה 3, נ-55/28). עתה, עבר השרביט לשר האוצר לוי אשכול, שהפך לדמות המרכזית במפא”י, במיוחד מאז פרשת לבון.
הצגת הממשלה העשירית בפני הנשיא יצחק בן-צבי, 2.11.61 , צילם: משה פרידן, לע”מ
ב-14 בספטמבר התייעץ הנשיא בן-צבי שוב עם נציגי מפא”י שהמליצו בפניו להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על אשכול (תעודה 4, ארכיון המדינה, נ-56/1). לאחר מכן הטיל הנשיא את הקמת הממשלה על אשכול. במשך קרוב לשישה שבועות עמל אשכול במאמץ רב, להרכבת ממשלה על פי עקרונותיו. אחד מעקרונות אלו, היה הבטחת רוב למפא”י בממשלה, דבר שעורר את התנגדות חברי המועדון. בפעילות שנשאה פרי הצליח אשכול לצרף לקואליציה את פועלי אגודת ישראל שמנו שני חברי כנסת, ולאחר מכן לפרק את מרכיבי המועדון, ולצרף לממשלה רק חלק מן המפלגות החברות בו. בן-גוריון לא היה שותף מלא לגישת אשכול כי רצה שהליברלים ישתתפו בממשלה ולא ראה הכרח בשמירת הרוב של שרי מפא”י בממשלה. אך הוא כתב לו מאוחר יותר: “אני מלא הערצה לרצונך הטוב, לכוונותיך הישרות, למסירותך ולסבלנותך, גם כשאתה שוגה…” (ארנון למפרום וחגי צורף [עורכים], לוי אשכול ראש הממשלה השלישי, ירושלים, תשס”ב, עמ’ 352).
ב-27 באוקטובר, מסר אשכול דיווח מפורט בישיבת מזכירות המפלגה, והבהיר, “הגיע הרגע האחרון, מוכרחים לגמור ולהקים ממשלה” (תעודה 6, ארנון למפרום וחגי צורף [עורכים], לוי אשכול ראש הממשלה השלישי, ירושלים, תשס”ב, עמ’ 371-369). עיתוני התקופה, דבר, ומעריב מלאו שבחים לניהול המשא ומתן של אשכול. מספר ימים לאחר מכן, בתחילת נובמבר, השלים אשכול את המלאכה ועדכן את הנשיא על הקמת ממשלה בראשות בן גוריון ובהשתתפות מפא”י, המפד”ל אחדות העבודה ופועלי אגודת ישראל (תעודה 7, ארכיון המדינה, נ-56/1).
בן-צבי ברך את דרכה של הממשלה העשירית, וסיכם כי קשה הייתה הציפייה הממושכת להולדת ממשלה זו, בחלוף 9 ירחים (מאז התפטרות בן-גוריון בגלל פרשת לבון). “זכותו של אשכול בהצלחה זו גדולה”, ציין (תעודה 8, ארכיון המדינה, נ-56/1). אשכול מצדו הודה לנשיא, והדגיש כי התארכות הפעולה נבעה מתנאי פתיחה לא נאותים. תנאים אלו, לפיו, התגמשו עם פתיחת ערוץ השיחות הישירות עם המפלגות.
“הבאנו את ‘מועדון הארבע’ על ארבע… לממשלה”, סיכם אשכול בחיוך את מעשה הרכבת הממשלה שהקים על פי השקפתו (למפרום וצורף, לוי אשכול ראש הממשלה השלישי, ירושלים, תשס”ב, עמ’ 352).
הקלידו שאלת חיפוש
