דפרק 4: קיפאון ביחסי ישראל – דרום אפריקה, 1965 – 1966

בינואר 1965 סיכם שמחה פרת, כעת מנהל מחלקת חבר העמים הבריטי, את יחסי ישראל – דרום אפריקה במילים אלו: 'לא חל כל שינוי מהותי מאז הצבענו באו"ם לטובת סנקציות דיפלומטיות וכלכליות נגד דרום אפריקה'. לדבריו ישראל המשיכה לגנות את מדיניות האפרטהייד של דרום אפריקה בפורומים בין-לאומיים אך לא ניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עמה, לא הפסיקה את טיסות 'אל על' אליה והמשיכה לסחור אתה. כל זאת מתוך התחשבות בקהילה היהודית בדרום אפריקה (תעודה 46).

מדיניותה הדואלית של ישראל כלפי דרום אפריקה נותרה באותה המתכונת גם ב-1966, אך המגמה נעשתה זהירה יותר. למשל כאשר פנו האמריקנים והבריטים וביקשו מישראל לערוך מסיבה מעורבת ללבנים וללא-לבנים בקבלת הפנים שהיא עורכת בדרום אפריקה לרגל יום העצמאות של ישראל, הסביר פרת לסמנכ"ל משרד החוץ ארתור לוריא כי ישראל עורכת את המסיבה עבור הקהילה היהודית בדרום אפריקה בלבד, ולכן אין טעם להתגרות בדרום אפריקנים ולהכעיסם לחינם (תעודה 47). מנגד נמנע הממונה החדש על הנציגות הישראלית בדרום אפריקה, אליעזר יאפו, מלהשתתף בהלווייתו של ראש ממשלת דרום אפריקה, הנדריק פרוורד, שנרצח ב-6 בספטמבר 1966 בבניין הפרלמנט בקייפטאון. בכך ביקשה ישראל להצניע את היותה המדינה היחידה מאלו שהצביעו באו"ם בעד ניתוק הקשרים עם דרום אפריקה שיש לה נציג במדינה זו (תעודה 48).

אליעזר יאפו, הממונה הזמני על צירות ישראל בדרום אפריקה. התמונה באדיבות: הפדרציה הציונית של דרום אפריקה

אליעזר יאפו, הממונה הזמני על צירות ישראל בדרום אפריקה. התמונה באדיבות: הפדרציה הציונית של דרום אפריקה

באוקטובר 1966 נפגש יאפו עם יורשו של פרוורד,ג 'ון בלתזר פורסטר (Vorster). פורסטר, שר המשפטים בממשלתו של פרוורד, היה מבכירי המפלגה הלאומנית, וחשוב מכך, הוא היה ראש ארגון ה-OWB הפרו-נאצי במלחמת העולם השנייה ונכלא בשל פעילותו לטובת גרמניה הנאצית. בשיחה המנומסת נמנעו השניים מלדון ביחסי שתי המדינות ועסקו בעיקר בענייני החייאת שתי הלשונות – העברית והאפריקנס (תעודה 49).

ראש ממשלת דרום אפריקה, ג'ון פורסטר. מקור התמונה: ויקיפדיה

ראש ממשלת דרום אפריקה, ג'ון פורסטר. מקור התמונה: ויקיפדיה