ישוב גדל והולך

.1 | יישובים עבריים

בקשת בן-גוריון לקבוע את שמות המקומות בארץ על סמך המקורות ההיסטוריים העבריים עם תיקונים וחתימה בכתב ידו

כחלק מחזון ההתיישבות העברית בנגב, הטיל דוד בן-גוריון על מזכיר הממשלה להקים ועדת מומחים, שתפקידה יהיה לקבוע שמות עבריים לכל אתר גיאוגרפי בנגב. ב-7 ביולי 1949 החלה באופן רשמי פעולתה של הוועדה, שעל חבריה נמנו, בין השאר, יצחק בן-צבי, זאב וילנאי וישעיהו פרס, שהיה מהוגי הרעיון. ועדה זו פעלה במקביל ל"ועדת שמות היישובים שעל-יד הקרן הקיימת", אשר עסקה עוד משנת 1922 במתן שמות עבריים למקומות יישוב בארץ. ב-8 בספטמבר 1949 הוקמה על-יד משרד ראש-הממשלה "ועדה גיאוגרפית" שתפקידה היה לתת שמות עבריים לכל האתרים הגיאוגרפיים, ליישובים חדשים ולקבוע את כללי התעתיק של השמות. בכך, למעשה, הורחבה סמכותה של "הוועדה לקביעת שמות עבריים בנגב", והיא אוחדה עם הוועדה המקבילה שפעלה על-יד הקרן הקיימת. ועדה זו פועלת עד היום, והיא נקראת "ועדת השמות הממשלתית". עוד בטרם נעשה האיחוד באופן רשמי, הגישה "הוועדה לקביעת שמות עבריים בנגב" את תוצאות הביניים של עבודתה, שמונים וחמישה שמות עבריים חדשים לאתרים שונים בנגב, לראש-הממשלה. במכתב תשובה,  אשר שיגר בן-גוריון באמצעות איש לשכתו משה שילו אל יצחק בן-צבי, חבר הוועדה, הביע את תרעומת על אופן עבודת הוועדה והסתמכותה על השמות הערביים המקובלים. בסופו של דבר, פעלה הוועדה עשרה חודשים בלבד, במהלכם הצליחה לקבוע 561 שמות עבריים חדשים לאתרים ויישובים שונים בנגב.

בן-גוריון לוועדה לקביעת השמות בנגב ג – 5550/6

לתיקים נוספים העוסקים במתן שמות עבריים למקומות, גופים ואנשים כאן

.2 | התיישבות ביהודה ושומרון

מכתב מאת הרב משה לוינגר אל השר ישראל גלילי ובו בקשה להסב את מבני המחנה הצבאי הסמוך לקריית ארבע למרכז קליטה לעולים חדשים

ישראל גלילי, אשר כיהן כשר מטעם המערך, מונה על-ידי ראש-הממשלה גולדה מאיר, ליושב-ראש "הוועדה להתיישבות בשטחים". וועדה זו קיימה קשר רציף עם אישים רבים מכל קצות הקשת הפוליטית בישראל, שביקשו להתיישב ביהודה ושומרון. במחצית שנת 1973, ביקר יו"ר הסוכנות היהודית לא"י, האלוף (במיל.) עוזי נרקיס, בקרית ארבע ובחברון. הוא נפגש עם ראשי היישוב היהודי במקום ועם העומד בראשו, הרב משה לוינגר. במסגרת שיתוף הפעולה שהוצע, בין ראשי היישוב היהודי במקום לבין הסוכנות היהודית, הועלה הרעיון של הסבת מחנה צה"ל אשר שכן בסמוך לחברון, למרכז קליטה שישכן בתוכו עולים חדשים. באופן זה, קיוו הצדדים לעודד את יישובם של עולים חדשים מעבר לקו הירוק. בסופו של דבר, לא יצאה התכנית אל פועל, מטעמים טכניים.

מכתב מאת הרב משה לוינגר אל השר ישראל גלילי ובו בקשה להסב את מבני המחנה הצבאי הסמוך לקריית ארבע למרכז קליטה לעולים חדשים ג-7457/1

הקמת מעלה אדומים

באוגוסט 1974 מינה ישראל גלילי, צוות בינמשרדי, שתפקידו היה לבדוק אפשרויות ולהציע הצעות לפיתוח אזור מעלה אדומים, שעד אז לא היה מיושב. חודשים אחדים מאוחר יותר, החליטה ועדה זו על תכנון ראשוני לאזורי מגורים ואזור תעשייה במקום, וממשלת ישראל, בראשותו של יצחק רבין, אישרה החלטה זו. הלחצים מצד קבוצות מתיישבים שונות, אזרחים בודדים ויזמים פרטיים לקבל את אישור הממשלה לתחילת פיתוח אזור מעלה אדומים כמקום יישוב, מוצאים את ביטויים, בין השאר, גם בפתק זה, אשר שיגר חבר-הכנסת אריאל שרון אל ישראל גלילי, ובו הוא מבקש כי יקבל לשיחה נציג של קבוצה בת מאה משפחות דתיות, אשר ביקשה להקים במעלה אדומים יישוב כפרי. במקביל, התארגנו גופים אזרחיים אחדים, שפעלו עוד קודם להחלטת השרים להתיישבות במעלה אדומים והקימו ועד משותף, אשר פנה לממשלה בבקשה להחיש את החלטתה על התיישבות במקום, עוד בטרם יוכשר השטח. ואולם, רק בראשית 1975 הוחל בפיתוח ממשי של האזור, עם פתיחתו של מחנה עבודה צבאי, כחלק מפיתוחו של אזור תעשייה במקום. בינתיים, גבר הלחץ מצד קבוצות האזרחים שביקשו להתיישב במעלה אדומים, אנשי תנועת העבודה ו"גוש אמונים" גם יחד. בדצמבר 1975 עלו, לבסוף, לקרקע עשרים וחמש המשפחות הראשונות, והקימו את היישוב "מעלה אדומים", לאחר שקיבלו את ברכתה של ממשלת ישראל.

פתק בדבר פגישה עם נציגי קבוצה המבקשת להתיישב במעלה-אדומים, שכתב ח"כ אריאל שרון ליו"ר ועדת השרים לענייני התיישבות, השר ישראל גלילי ג-7458/3

.3 | ייבוש עמק החולה

רעיון ייבוש אגם החולה, כפתרון להדברת מחלות ובייחוד, המלריה, עלה עוד שנים רבות בטרם קום המדינה. כבר בשנת 1934 רכשה חברת "הכשרת היישוב" מידי שלטונות המנדט הבריטי, את הזיכיון על ייבוש החולה. עובדו תוכניות הנדסיות, אך רק בשנת 1952 החלו העבודות באופן מעשי.

דיגים בעמק החולה 1937, זולטן קלוגר

במשך השנים שחלפו מאז הועלה רעיון ייבוש החולה ועד למימושו, עלתה חשיבותו הסמלית לעניין יישוב הארץ על משמעותו המעשית. עם התקרב מועד תחילת ביצוע העבודות, פנו גורמים שונים אל ראש-הממשלה דאז, דוד בן-גוריון (ובהם, נציגי החברה הזואולוגית בישראל וראשי משרד הבריאות) והתריעו מפני ההשלכות השליליות שעלולות לנבוע כתוצאה מיישום רעיון ה"ייבוש". מזכר "סודי" זה, נשלח על-ידי ד"ר חיים שיבא, המנהל הכללי של משרד הבריאות אל לשכת ראש-הממשלה, דוד בן-גוריון, בצירוף תזכיר שחובר על-ידי מנהל המחלקה האנטימלרית במשרד הבריאות, ד"ר צבי סליטרניק. על-פי המזכר והתזכיר, דווקא ייבוש החולה, עלול לפגוע במאמצים להדברת הקדחת. השיטה של הדברת היתושים מפיצי המלריה, באמצעות די. די. טי., שהוכחה, לדבריהם, כמוצלחת, עלולה היתה, לדעת מומחי משרד הבריאות, להיכשל כתוצאה מניקוז מי החולה והטיית המים לאפיק חדש. בסופו של דבר, החליטה הממשלה להוציא אל הפועל את המבצע ההנדסי הלאומי הראשון בישראל, וייבוש החולה הושלם בשנת 1958.

מזכר סודי המתריע על הסכנות שבייבוש החולה מאת מנכ"ל משרד הבריאות ד"ר חיים שיבא אל לשכת ראש-הממשלה דוד בן-גוריון ג 5495-6

 

מתוך התיק "עמק החולה"

לתיקים נוספים אודות "זיכיון עמק החולה" ומפעל הייבוש כאן 

.4 | היאחזויות הנח"ל - נוער חלוצי לוחם

הנח"ל הינו מסגרת בצה"ל שבה קבוצות של תנועות וארגוני נוער מתגייסות יחד ושומרות על שלמותן תוך שילוב בין משימה צבאית לבין חינוך בקהילה.

הנח"ל נוסד באישורו של דוד בן-גוריון ב-19 באוגוסט 1948 כמענה למכתב משותף של כל תנועות הנוער הציוניות מה-10 באוגוסט 1948 בו ביקשו ליצור מסגרת צבאית בה ישרתו חברי גרעיני הכשרה כקבוצה ולא יופרדו זה מזה. חששן של תנועות הנוער נולד כתוצאה מגיוס המוני של בני 17 לאימון צבאי מרוכז במהלך ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות ביוני 1948, במטרה להכין עתודה שתוכל להתגייס באופן מיידי אם יורע המצב בחזיתות. היענות בני הנוער הייתה גדולה ותנועות הנוער חששו מהתפזרות הגרעינים ההתיישבותיים במסגרת נטולת רעיונות חלוציות[2]. תנועות השומר הצעיר והמחנות העולים סירבו בתחילה להצטרף להסדר של הנח"ל מחשש שהוא יפגע בגרעיני ההכשרה שלהם וישמש תחליף לפלמ"ח אותו ביקש בן-גוריון לפרק ועד אז נשא את דגל ההתיישבות החלוצית.

רשימת ישובי הנח"ל

רשימת היאחזויות הנח"ל 1967 (עמוד 23)

תיעוד אחד מעשרות ההיאחזויות שהוקמו ע"י הנח"ל (נוער חלוצי לוחם). הנח"ל היה מנוף להתיישבות באזורים קשים מבחינה ביטחונית. רוב ההיאחזויות "התאזרחו" והפכו לחלק מן ההתיישבות העובדת.

 

כנס נוער גרעין נחל תלמי יפה בירושלים 1954 , אייזנשטרק

היאחזות חדשה של הנחל רפיח 1957, איזנשטארק

הנח"ל החרדי

הציבור הדתי והחרדי אף הוא אימץ את רעיון הגיוס במסגרת הנח"ל דבר שאיפשר לו לשרת ולהקים ישובים במסגרת המתאימה לאורח חייו

פנייה להקמת נחל חרדי בירושלים (עמוד 10)

לתיקים נוספים על הנח"ל כאן

.5 | מדיניות הקיצוב

בתחילת 1949, לנוכח המחסור במזון שנבע מהעלייה ההמונית ומהצורך לממן את מלחמת העצמאות, הונהגה בישראל מדיניות "צנע" – קיצוב של מזון ומצרכים נוספים לצרכנים. שר הקיצוב והאספקה, דב יוסף היה אחראי לביצוע המדיניות. בנובמבר 1950 בוטל משרד הקיצוב והאספקה וסמכויותיו הועברו למשרד המסחר והתעשייה. ב-1952 שונתה המדיניות הכלכלית וחלק ניכר מ"גזירות" הצנע בוטלו. שאר תקנות הצנע התבטלו עד 1959.

הודעה מס. 38 חלוקת מצרכים חודש סיון תש"ט – יוני 1949

יומן חלוקת תלושי קיצוב יומיים למזון בזמן המצור על ירושלים

לתיקים בנושא "מדיניות הקיצוב" כאן

פנקס מזון מתקופת הצנע שהונפק ליצחק בן-צבי, ובו תלושים לבשר, המוצר הנדיר ביותר, ולמיני מאכלים נוספים

עיקרי מדיניות הקיצוב היא בכך שהמדינה קבעה מה אנשים יאכלו, מה ילבשו. מדיניות זו גררה התנגדות בקרב הציבור, דבר שהוביל להתפתחות שוק שחור של מוצרים. בתגובה, הממשלה החלה להקים מחסומים ןהקצתה משאבים למלחמה בתופעת השוק השחור בין היתר באמצעות פרסומות:

תעמולה נגש השוק השחור

לתיקים נוספים על המלחמה ב"שוק השחור" כאן

.6 | חיים בצניעות

עם קום המדינה, החל משה שרת, שר החוץ הראשון, לגבש את דפוסי ההתנהלות הדיפלומטית הממלכתית של ישראל, באמצעות מי ששימש כמזכירו האישי עוד בתקופת המנדט, ד"ר מיכאל פריץ סימון. שרת מינה את ד"ר סימון ל"שר הטקס" הראשון במדינה, והטיל עליו את מלאכת ארגון ההתנהלות הטקסית, כמקובל בעולם. בשנת 1953 מונה ד"ר סימון, על-פי בקשתו האישית של הנשיא דאז, יצחק בן-צבי, ל"ראש הטקס" בבית הנשיא. במסגרת תפקידו, פנה ד"ר סימון לגורמים שונים בממשלה, להקצות לנשיא המדינה כלי-רכב ייצוגי, שיהלום את מעמדו הרם. ב-25 בנובמבר 1954 שיגר ד"ר סימון מכתב המשקף את מצבה הכלכלי הקשה של המדינה הצעירה, נוסף על צניעותו הרבה של הנשיא, שלא העז לדרוש לעצמו מכונית חדשה. בסופו של דבר, הופנתה בקשה זו ישרות אל משרד האוצר, שהשהה את אישורו לרכישת כלי-רכב עוד זמן רב, בשל "מחסור בהקצבת מטבע זר".

מכתב בנוגע לרכישת מכונית יצוגית לנשיא המדינה

עובדי המדינה אף הם נדרשו לנהוג בצניעות אפילו בלבושם

בקשה לתלבושת צנועה מעובדי מדינה

לפרק הקודם             לפרק הבא