הטלת מס הכנסה על תושבי ארץ ישראל

א.1 | מבוא לתקופת המנדט

בשלהי השלטון העות'מאני התקיימה בארץ מערכת מיסוי שהתבססה על מס מעשר מהיבול החקלאי – מס ששיעורו בפועל לא היה עשירית ואף לא 12.63 אחוזים (השער הרשמי) אלא רבע ואפילו שליש מהיבול, מס פטור משירות צבאי (שהוטל על אותם לא מוסלמים שלא שירתו בצבא), מס רכוש – ורקו (werko) בשיעור 1.128-0.4 אחוזים, מס גולגולת על בדואים (שנגבה על ידי השייחים שלהם), מכסים ומסים נוספים.

הנציב העליון הראשון הרברט סמואל לא היה מרוצה ממערכת המיסוי שפגעה במיוחד בפלאחים הערבים ואף גרמה להם שלא לייצר מעבר לצורכי המחייה שלהם מחשש שהשלטונות ייקחו את התוצרת העודפת. לפיכך ביצע שלטון המנדט כמה תיקונים במערכת המיסוי: ביטול חלק מהמסים העות'מאניים, הורדת מס המעשר ל-10 אחוזים וגבייתו בכסף ולא בתוצרת חקלאית והנהגת מס רכוש מודרני. בשנות ה-30, ערב מלחמת העולם השנייה, התבססו הכנסות המדינה בעיקר על מסים עקיפים (על הוצאות) ואגרות על שירותים – 88.5 אחוזים (ומזה המכס לבדו היה 57.5 אחוזים). רק 11.5 אחוזים מהכנסות המדינה התבססו על מסים ישירים על רכוש הציבור והכנסותיו.

בשנים הראשונות לכהונתו של סמואל התערבה הממשלה באופן משמעותי בתחום הכלכלי והשקיעה במפעלי פיתוח גם אם אלה גרמו לגירעון בתקציבה. אולם ב-1923 נקבע שתקציב ממשלת המנדט חייב להתבסס על הכנסות עצמיות. ואכן ברוב השנים התקציביות (שנת התקציב החלה ב-1 באפריל והסתיימה ב-31 במרס) כך היה. במחצית הראשונה של שנות ה-30 הביאה העלייה החמישית לשגשוג כלכלי שהתבטא בעודפי הכנסות גבוהים וזאת לפי הנתונים הרשמיים:

1,280,600 לא"י (לירות ארץ ישראליות) בשנת 1933/34

2,222,600 לא"י בשנת 1934/35

1,534,300 לא"י בשנת 1935/36

בארכיון המדינה יש תיעוד על גביית מס המעשר. כך לדוגמה יש לנו דיווח על תשלום המעשר ממושבות ביהודיות באזור תל אביב בתחילת 1939, תיק "מעשר (מס קרקעות) ביקורת חשבונות, בדיקת חשבון מספר 38/39 A/1967", מ-1740/17, עמ' 16:

נס ציונה: 1,191 לא"י

ראשון לציון: 128 לא"י

מגדיאל: 169 לא"י

הרצליה: 128 לא"י

קישור לתיק המלא מ-1740/17.

לפי התיעוד שמצאנו אנו רואים ששלטונות המנדט גילו התחשבות בהצלחת היבול החקלאי בעת קביעת המעשר. בתיק "המרת מעשרות – הפחתת מיסים", מ-11/40, עמ' 5 נמצא מכתבו של סגן מושל מחוז ירושלים אל המזכיר הראשי מאוגוסט 1928 בו הוא טען שכמות היבול החקלאי בחורף האחרון ירדה ב-50 עד 35 אחוזים. אמנם מחירי התבואות עלו – אך הפלאחים צורכים אותם בעצמם למחייתם וכמעט אינם נהנים מכך:

קישור לתיק המלא מ-11/40.

באפריל 1936 החל המרד הערבי ואירוע זה גרם לירידה בהכנסות הממשלה ולעלייה בהוצאותיה. כתוצאה מכך בשנת 1936/37 צברה הממשלה גירעון של 1,432,700 לא"י ובשנת 1937/38 הגיע הגירעון ל-2,400,300 לא"י.

לאורך כל תקופת המנדט היה חלקה של האוכלוסייה היהודית בתשלום המסים גדול בהרבה ממשקלה באוכלוסייה בארץ ישראל. ב-1926 היוו היהודים 16.5 אחוזים מתושבי הארץ – אך מעריכים שהם שילמו 38 אחוזים מתקבולי הממשלה. ב-1935 הם היוו 26 אחוזים מהתושבים ומעריכים ששילמו 64 אחוזים מהתקבולים. ב-1944 הם היוו 30 אחוזים מהתושבים ומעריכים (לפי שיטת חישוב שונה) ששילמו 63 אחוזים מהתקבולים. עם זאת יש המעריכים שהאוכלוסייה היהודית קיבלה שירותים בשיעור העולה על חלקה באוכלוסייה – אך פחות מחלקה בתשלום מסים לממשלה: 24 אחוזים ב-1926 ו-42 אחוזים ב-1935. בסך הכול נטל המסים לנפש באוכלוסייה היהודית היה פי שלושה מנטל המסים לנפש באוכלוסייה הערבית בשנות ה-20 והוא עלה לפי חמישה בשנות ה-30. מצד שני ההוצאה הממשלתית לנפש על באוכלוסייה היהודית הייתה גדולה פי 1.6 מההוצאה הממשלתית לנפש באוכלוסייה הערבית בשנות ה-20 והיא גדלה לפי 2 בשנות ה-30.

דוגמה לביקורת של היישוב היהודי על כך שהממשלה לא מקצה לו כסף למימון צרכיו בהתאם לחלקו באוכלוסייה הוא מכתבה של ראש מחלקת הבריאות והחינוך בהנהלה הציונית הנרייטה סאלד (קרי סולד) לעובד במזכירות ממשלת המנדט ב-10 ביולי 1929. היא התלוננה על כך שמוסדות היישוב מקבלים מהממשלה רק 19,300 לא"י מתוך 144,000 לא"י אף שלפי חישובה היה צריך להקצות 28,000 לא"י. רצוף הזה קישור למכתבה של סאלד ולראשי הפרקים לתשובה שלילית שהכין מנהל מחלקת החינוך האמפרי באומן (Bowman) עבור המזכיר הראשי הארי לוק (Luke) מ-125-2, ע 14, 40-38 המכתב  נמצא בתיק Grant in Aid to the Jewish schools of the Jewish Agency, vol. 1, מ-125/2, עמ' 38- 40 וההכנות לתשובה בעמ' 14. קישור לתיק המלא

א.2 | התנגדות להטלת מס הכנסה עד 1939

עד פרוץ מלחמת העולם השנייה נשקלה האפשרות להטיל מס הכנסה – אך ההצעה לא התקבלה. שלטונות המנדט נרתעו מהפעלת מס מסובך זה התלוי במערכת משוכללת של רישום הכנסות והוצאות בספרי חשבונות אמינים ואף בהסכמת הנישומים, ולו גם תחת כפיית החוק, לשלם את המס. נוסף על כך הם שמו לב שבארץ יש הבדל גדול בין האוכלוסיות. לכן סכום שהיה מאפשר בקושי רב מחייה לאדם ממגזר מסוים עשוי לאפשר לאדם ממגזר אחר לחוש שהוא חי ברווחה גבוהה. לקבוצה הקטנה של אזרחים בריטים שהשתתפו בניהול המנדט הבריטי היה אינטרס אישי שלא להחיל על הארץ תשלום מס הכנסה כי היה ברור שבתור מקבלי משכורת מהשלטונות הם יידרשו לשלם את מלוא המס הנדרש.

ב-1923 שקל סמואל הטלת מס הכנסה ונועץ עם משרד המושבות בלונדון. הוא נענה שבגלל הקושי בהערכת הכנסות יש חשש שהמס יוטל בפועל רק על עובדי ממשלת המנדט – וסמואל זנח את הרעיון.

מאורעות תרפ"ט הביאו לדיון מחודש בהטלת מס הכנסה. לא רק משום שממשלת המנדט נקלעה לגירעון זמני אלא כי הממשלה סברה שנטל המסים על הפלאחים הערבים גבוה יחסית לנטל על המגזר העירוני. זרז נוסף בכיוון זה היה המשבר הכלכלי העולמי של תחילת שנות ה-30 שעורר חשש שהכנסות הממשלה ממכס צפויות לרדת. הוקמו ועדות – אך הן לא הביאו לשינוי המדיניות. אחת הסיבות לכך הייתה הלקח מהטלת מס הכנסה על עיראק (1927) ועבר הירדן (1933) שהניבו הכנסות מצומצמות – בעיקר מעובדי מדינה ומחברות בריטיות.

רוב המנהיגים הערבים תמכו בהטלת מס הכנסה מתוך הנחה שהוא יוטל בעיקר על יהודים שהכנסותיהם היו גבוהות יותר. בדיוק מאותה סיבה התנגדו למס מנהיגים היהודים מתנועות המעמד הבינוני ואילו מנהיגים מתנועת העבודה נטו לתמוך בהטלת מס הכנסה פרוגרסיבי (שעולה בהדרגה ככל שהרווחים גדלים). בדצמבר 1932 קיבל הוועד הלאומי (הגוף היציג של יהודי ארץ ישראל) החלטה נגד הטלת מס הכנסה. ההחלטה התבססה על טיעוניו של ארתור רופין לשעבר מנהל מחלקת ההתיישבות של ההסתדרות הציונית ועתה פרופ' לסוציולוגיה, שפרסם באותה שנה מאמר ( Income Tax in Palestine: A Premature and Ill- Advised Project – A Serious Menace to development, Palestine and Near East Economic Magazine 18–19 (1932): 443– 6.) בו טען: א) המס אינו מתאים לאוכלוסייה הערבית; ב) המס יעורר איבה על רקע לאומי בין יהודים לערבים; ג) המס מתאים לארצות הסובלות מגירעון ולא מארצות הנהנות מפריחה כלכלית ועודף הכנסות (כפי שהיה באותה עת בארץ ישראל); ד) בלאו הכי עול המס לנפש באוכלוסיית הפלאחים ירד ל-2 לא"י בלבד; ה) הטלת המס בעיראק הוכיחה שהתפעול שלו יקר מאוד; ו) היהודים המהווים 17 אחוזים מתושבי הארץ משלמים 40 אחוזים מהמסים והטלת מס הכנסה תגביר את עול המסים שלהם; ז) המס ירתיע משקיעים יהודים מלהשקיע בארץ ישראל.

ב-1934 שלח משרד המושבות מומחה למסים בשם ג'ון פרנסיס האנטינגטון (Huntington) לבדוק את האפשרות להטיל מס הכנסה. הוא הקים ועדה עם שלושה פקידים מקומיים והם ראיינו אנשי עסקים מקומיים – אך לא נפגשו עם מנהיגי ארגוני פועלים. במאי 1934 פרסמה הוועדה המלצה שלא להטיל מס הכנסה בארץ ישראל. האנטינגטון הצביע על כך שרוב הקבוצות האתניות בארץ: יהודים, ערבים-נוצרים ונוצרים לא ערבים התנגדו למס. רק הערבים המוסלמים תמכו בהטלתו והוא ייחס זאת לעמדתם נגד היהודים. ראשית כל טען שבארץ יש מגוון כה גדול של תנאי חיים שלא ניתן לקבוע רמת חיים מינימלית ואוניברסלית שמתחתיה לא גובים מס הכנסה. שנית, אין טעם בהטלת מס הכנסה כאשר חלק כה גדול מהאוכלוסייה מתנגדת לשלם אותו כי גביית המס תלויה בדיווחי ההכנסות של האוכלוסייה. שלישית, 90 אחוזים מהאוכלוסייה לא ניהלה ספרי חשבונות מסודרים – תנאי מוקדם לגביית מס הכנסה. האנטיגטון טען שהטלת מס הכנסה על עיראק וניאסלנד (לימים מלאווי) נכשלה מטעמים דומים. הנציב העליון ארתור ווקופ אימץ את המלצתו של האנטינגטון.

אסף לחובסקי טוען בספרו (הפרטים בהמשך) שהגורמים העיקריים שהשפיעו על הממשל הבריטי שלא להטיל מס הכנסה עד מלחמת העולם השנייה היו הידיעה שרוב האוכלוסייה מתנגדת להטלתו כי מס זה דורש רמה גבוהה של שיתוף פעולה מצד הנישומים והיעדר תשתית מספיקה של רואי חשבון בארץ ישראל (עמ' 74-73).

א.3 | תמורות בעקבות מלחמת העולם השנייה

מלחמת העולם השנייה הביאה לשינויים במצבה הכלכלי  של ארץ ישראל, במיוחד ביוני 1940 כאשר איטליה הצטרפה למלחמה לצד גרמניה הנאצית וחסמה את הנתיב הימי הישיר לבריטניה ובכך פגעה בייצוא וביבוא סחורות, בין השאר יצוא פרי הדר. כתוצאה מכך גברה תלותה של ארץ ישראל בארצות השכנות ששימשו לה שוק חליפי וגם כמקור ליבוא סחורות שונות. הפגיעה בסחר הימי הביאה לירידה של 25% ביבוא סחורות – מה שעודד יצור עצמי.

עבודה בבית אריזה לפרי הדר. אוסף PIO, ארכיון המדינה

פרוץ מלחמת העולם השנייה הביא לשינוי במדיניותה הכלכלית והחברתית של ממשלת המנדט. בראש מעייניה של ממשלת המנדט עמד היעד של גיוס משאבים לצורכי המלחמה וזאת תוך כדי דאגה לשלום האוכלוסייה האזרחית. כל זאת בתקופה בה קמו איומים קרובים, תחילה בסוריה, לבנון ועיראק ואחר כך מהצבא הגרמני שהגיע לשערי אלכסנדריה שבמצרים. ממשלת המנדט שעד כה מיעטה להתערב בתחום הכלכלי שינתה את גישתה באופן משמעותי.

הדבר התבטא בניהול היבוא לארץ, ניסיון למתן העלאת מחירי מצרכים חיוניים על ידי הגבלת המחיר ותשלום סובסידיות ועל ידי איסור לייצר מוצרי צריכה לא חיוניים כמו שמנת. הבנייה פרטית הוגבלה כדי להתמקד בבנייה ביטחונית, אך לצד זאת ולצד זאת הונהג איסור על העלאת שכר הדירה. בתקופת המלחמה עלה מדד המחירים לצרכן פי שלושה ולפיכך הונהג מוסד תוספת היוקר לשכר. כמו כן הוקמה מחלקת עבודה – שעל הבסיס שלה הוקם משרד העבודה במדינת ישראל.

מגדלי התפוזים נפגעו כמו במלחמת העולם הראשונה מעצירת היצוא לאירופה. אך הפעם דאגה הממשלה לפצותם בהלוואות נוחות ובסיוע להקמת תעשייה להפקת מיצים מפרי הדר. ראו מכתבו של אנוואר נוסייבה מ-10 בדצמבר 1940 המציע לצבא הבריטי לרכוש ממנו פרי הדר, תיק "Suply of fruit to His Majesty's Forces", מ-66/17, עמ' 43. ראו קישור לתיק המלא.

כדי לרכז את המאמץ הוקמו מוסדות שלטון חדשים. בפברואר 1941 הוקמה "המועצה לאספקה מלחמתית" בארץ ישראל. באפריל 1941 הוקם בקהיר "המרכז המזרח תיכוני לאספקה". מנהליו של גוף זה הגיעו למסקנה שבארץ ישראל יש פוטנציאל להגברת הייצור עבור כל החלק הבריטי של המזרח התיכון. כך קרה שארץ ישראל אשר נכנסה למלחמה בתקופת חולשה כלכלית שנגרמה בעיקר בשל המרד הערבי, הפכה תוך שנתיים למקור השני בחשיבותו (אחרי מצרים) ביצור מצרכים עבור הצבא הבריטי הגדול שהתרכז במזרח התיכון. נוסף לכך התפתחה בארץ תעשיית היהלומים שהתבססה על יהודים שנמלטו מאירופה והיוותה מקור לדולרים רבים שזרמו לארץ.

בחשבון הכולל את מכירת הסחורות לצבא הבריטי היה לארץ ישראל עודף יצוא על היבוא של 33 מיליון לא"י בשנים 1940- 1946 וזאת למרות הירידה בייצוא ההדרים.

ארץ ישראל החלה את מלחמת העולם השנייה במיתון כלכלי שנלוותה לו אבטלה של 27,000 יהודים באוגוסט 1940. אך מאז מרס 1941 התהפכה המגמה: הביקוש לעובדים (בתעשייה, בבנייה ובענפים נוספים) וההתנדבות לצבא הבריטי הביאו למחסור בידיים עובדות. ב-1943 נרשמו רק 3,500 מובטלים.

א.4 | הטלת המס ב-1941

כאמור לעיל המרד הערבי (1939-1936) גרם לגירעון בהכנסות הממשלה. זו הייתה הקדמה לקשיים הכלכליים ששררו בשנים הראשונות של מלחמת העולם השנייה. הכנסות הממשלה ירדו ובתגובה העלו הבריטים את המכסים, מס בולים, תעריפי הדואר, תעריפי הטלפון והתחבורה. הירידה בהכנסות האיצה את קבלת ההחלטה להטיל מס הכנסה. גורם נוסף שעודד את ההחלטה הייתה הטלת המס במצרים (1938), בהונג קונג (1940) ובקפריסין (1941). באוקטובר 1939, חודש לאחר פרוץ המלחמה, הודיעה ממשלת ארץ ישראל שהיא שוקלת להטיל מס הכנסה וזאת בגלל הירידה בהכנסות ממכס והעול הכבד המוטל על עניים ובני המעמד הבינוני.

בפברואר 1941 הגיע לארץ מומחה מס בריטי ממדרס שבהודו בשם דייוויד נורמן סטרייתי (Strathie). הוא החל בהתייעצויות ובדיונים עם גורמים שונים בממשל הבריטי ועם ראשי הציבור בארץ בעניין התקנת מס הכנסה. לאחר מכן כיהן סטרייתי בתפקיד הנציב הראשון של מס הכנסה (עד אפריל 1942).

בדיוני המקדימים התריע סטרייתי ששיעור המס המוצע גבוה משיעור המס בקפריסין. ראו מכתבו מ-15 במאי 1941 תיק מ-724/15, עמ' 9-7. מ-724-15, ע 9-7 בחודש מאי 1941 הוכנה טיוטה לחוק והיא נשלחה לעיון הסוכנות היהודית.

טיוטה זו פורסמה בציבור ב-26 במאי 1941:

שער פקודת מס הכנסה, 26.5.1941, המוזיאון למסים

לעיונכם טיוטת הפקודה המלאה (המוזיאון למסים). פקודת מס הכנסה מוזיאון המסים

באוגוסט הושלמה החקיקה. החוק נכנס לתוקף ב-1 בספטמבר 1941 אך הוא היה בתוקף רטרואקטיבית מתחילת שנת הכספים – מ-1 באפריל 1941. באותה עת בשלו תנאים לגביית מס הכנסה שלא היו קיימים בשנות ה-30. רוב הנהגת היישוב היהודי – עיקר משלמי המס – הסכימה למס הכנסה. הסיבה העיקרית הייתה הזדהות הציבור היהודי עם מאבקה של בריטניה בגרמניה הנאצית שכאמור איימה על ארץ ישראל בעיקר ממצרים אליה פלשו צבאות איטליה וגרמניה בספטמבר 1940 (עד אוקטובר 1942). בחודשים יולי-ספטמבר 1940 הפציץ חיל האוויר האיטלקי את חיפה ותל אביב וגרם למאות הרוגים. איומים גרמניים נוספים על יהודי ארץ ישראל היו מעיראק בה שלט רשיד עאלי אל-כילאני (בעל בריתם של הגרמנים) בחודשים אפריל-מאי 1941 ומסוריה ולבנון בהן שלטו אנשי ממשלת וישי בצרפת (שנכנעו לגרמניה) מיוני 1940 עד יוני-יולי 1941.

גורם נוסף לנכונות הציבור היהודי לשלם מס הכנסה היה שזה מכבר שילם הציבור היהודי מרצונו מסים שונים על הכנסותיו למוסדות שונים של הישוב. תופעה זו התחזקה ביולי 1938 כאשר הנהגת היישוב, "המדינה שבדרך", הקימה את "כופר הישוב", בעיקר כדי להתמודד עם צורכי ההגנה שגרם המרד הערבי. מוסד זה הטיל מסים שונים הן על צריכה של מוצרים והן על הכנסה (בין אחוז אחד לשבעה אחוזים) למוסדות היישוב היהודי. מוסדות היישוב הפעילו אמצעים שונים לשכנע את הציבור – כולל אמצעים הקרובים לאמצעי כפייה – והציבור התרגל לשלם מס זה.

אזרחים תורמים כסף ותכשיטים ל"כופר היישוב", בסניף אנגלו-פלסטיין בנק בתל אביב, אוקטובר 1938, צילם זלמן קלוגר, ארכיון המדינה

על כך יש להוסיף שהיו בעלי מקצועות חופשיים שראו במס החדש הזדמנות לרווח אישי: עורכי דין, רואי חשבון ומנהלי חשבונות. חלק מהם פנו לרשויות השלטון וביקשו להשתלב בעבודה בגביית המס. לדוגמה ראו מכתבו של יעקב קפלושניק לסטרייתי, 25 בנובמבר 1941, תיק מ-1378/1, עמ' 207:

להרחבה עיינו בתיק מ-1378/1. קישור לתיק המלא.

ראו את החוזר שפרסם המזכיר הראשי ג'ון מקפרסון (Macpherson) ב-5 באוגוסט 1941 על הצורך בגיוס עובדים למנגנון גביית מס הכנסה ופירוט את הכישורים הנדרשים: ידיעת אנגלית, ידיעת עברית או ערבית, ידע בניהול ספרי חשבונות, ידע וניסיון בפעילויות כלכליות וידע בקביעת שומות מס, תיק מ-705/7, עמ' 9:

החוק התבסס על חקיקה קודמת במושבות הבריטיות אך נעשתה בו תוספת מקומית לבקשת חוגים מוסלמים: בקביעת גובה המס הרחיבו את ההתחשבות בקרובי משפחה שהנישום דואג לפרנסתם.

שיעור המס: רווק קיבל מפטור ממס על 200 לא"י ראשונים שהרוויח בשנה. נשוי בלי ילדים קיבל פטור של 300 לא"י. אב לילד אחד קיבל פטור ממס על 340 לא"י ראשונים. אב לשני ילדים קיבל פטור ממס על 390 לא"י, אב לשלושה ילדים קיבל פטור ממס על 410 לא"י ואב לארבעה ילדים קיבל פטור מ-430 לא"י. מעבר לפטורים אלה נקבעו שיעורי המס הבאים המפורטים בקטע מעמ' 408 בפקודת מס הכנסה:

400 לא"י ראשונות (מעבר לפטור האישי שנקבע על פי המצב המשפחתי), תשלום: 50 מיל לכל לא"י) (בכל לירה היו אלף מיל)

400 לא"י נוספות, תשלום 75 מיל לכל לא"י

400 לא"י נוספות, תשלום: 100 מיל לכל לא"י

400 לא"י נוספות, תשלום: 125 מיל לכל לא"י

500 לא"י נוספות, תשלום: 150 מיל לכל לא"י

500 לא"י נוספות, תשלום 200 מיל לכל לא"י

500 לא"י נוספות, תשלום: 250 מיל לכל לא"י

על כל לירה נוספת מעל סכום זה היה צריך לשלם 300 מיל. המקור: תיק מ-1379/21 עמ' 30. קישור לתיק המלא. לחברות נקבע מס הכנסה קבוע ולא פרוגרסיבי: 10 אחוז. במשך השנים שונו שיעורי המס. מס הכנסה לחברות הועלה ל-15 אחוז ולאחר מכן ל-25 אחוז. גם שיעורי המס על יחידים הועלו. ראו שיעורי המס ב-1943 בתיק מ-1379/21, עמ' 20 (בחתימתו של נציב מס הכנסה ג'ורג' דיקסון פטון [G. D. Paton]) שכיהן ממאי 1942 עד 1948. עמוד זה מציג גם מס מיוחד שהוטל לרגל המלחמה על רווחי יתר – מעל 2,600 לא" בשנה: עוד 50 עד 250 מיל לכל לא"י:

שיעור מס הכנסה המשיך להשתנות במשך השנים. ראו טבלה המציגה את שיעור מס ההכנסה ב-1947, תיק מ-657/6, עמ' 33:

א.5 | אתגרים ביישום המס

הטלת המס בשנה הראשונה הייתה קלה יותר ממה שציפו. הערכה הראשונית הייתה שיגבו 50,000 לא"י אך בפועל הצליחו לגבות מהציבור 193,000 לא"י. כמו התברר שהחשש שהביעו אנשי ציבור יהודים שהנטל ייפול בעיקר על המגזר היהודי היה מוצדק. 120,000 לא"י נגבו מהמגזר היהודי (שמנה רק כ-30 אחוז מהאוכלוסייה), רק 30,000 לא"י נגבו מהמגזר הערבי (שמנה למעלה מ-60 אחוז מהאוכלוסייה). 43,000 לא"י נגבו משאר התושבים: בריטים, יוונים, ארמנים ואחרים. השלטונות השתדלו להסתיר את חלקם הגדול של היהודים בתשלומי המס. בשנה השנייה, 1942/43, נמנו מקרב הציבור היהודי כ-17,500 משלמי מס הכנסה ואילו מקרב הציבור הערבי נמנו רק כ-5,000 משלמי מס. בממוצע לנפש יהודי שילם פי 5 מערבי. רצוף בזה קישור לטופס לגביית מס הכנסה בעברית, ראו תיק מ-140/15, עמ' 56-53 מ-140-15, ע 56-53 ודיווחו של סטרייתי על גביית המס בשנה הראשונה שהוגש ב-14 באפריל 1942, תיק מ-1379/21, עמ' 79-78 מ-1379-21, ע 79-78.

מס הכנסה הפך למס משמעותי ביותר. בשנת המס 1942/43 גדל סכום הגבייה ל-905,000 לא"י ובשנת 1943/44 גדל הסכום ל-2,110,000 לא"י. ראו תיק מ-1379/24, קטע מעמ' 34 (רצוף בזה), הדיווח של נציב מס הכנסה פטון למזכיר הראשי מקפרסון מ-27 במאי 1943, תיק מ-1379/24, עמ' 62-60 מ-1379-24, ע 62-60 ומכתב ההוקרה של המזכיר הראשי מ-22 ביולי 1943 לנציב מס הכנסה בשמו של הנציב העליון הרולד מקמייקל (MacMichael), תיק מ-1379/24 עמ' 51, 54 מ-1379-24, ע 54-51. ראו קישור לתיק המלא.

קטע מעמ' 34 בתיק מ-1379/24

בשנת 1945/46 נמנו 62,000 משלמי מס והמס תרם 20 אחוז מהכנסות הממשלה. גם מספר עובדי מס הכנסה גדל מפחות מ-20 בשנת 1941 ל-255 בסוף שנת 1945.

חלק מהציבור היהודי הביע תרעומת על מס הכנסה בשל חלקו הגדול של היישוב היהודי בתשלומי המס. ערבים עשירים הצטרפו אף הם למחאה זאת, במיוחד בתחילת 1943 כאשר שהחלו הכנות להטלת מס נוסף על רכוש. בסופו של דבר בוטל מס רכוש זה – ככל הנראה בגלל המחאה. לפי המקורות הבריטיים היו שתי קבוצות אוכלוסין שמיעטו לשלם מס הכנסה: רוב הציבור הערבי ובני "היישוב הישן" היהודי.

בשנים הראשונות לאחר הטלת המס נטו בני "היישוב החדש" היהודי לשלם את המס כראוי. אולם במשך הזמן נחלשה נכונות זו בעקבות הניצחון הבריטי על צבאו של רומל באל-עלמיין ונסיגתו מאפריקה ב-1943 – מה שהרחיק את הסכנה הקיומית מיהודי הארץ. על כך נוספו פעולות לח"י נגד בריטניה. בפברואר 1944 תקף הלח"י שלושה משרדים של מס הכנסה. באותו חודש הכריז האצ"ל על מרד בשלטון הבריטי. בראשית המרד קבע מפקד הארגון מנחם בגין שכל עוד נלחמת בריטניה בגרמניה הנאצית אין לפגוע בחיילים הבריטים – אבל מתקני מס הכנסה היו מטרה ראויה בעיניו. פעולות המחתרות נגד מתקני מס הכנסה המשיכו עד קרוב לסוף השלטון הבריטי. ראו מכתבו של מושל ירושלים אל המזכיר הראשי בעניין ביצור הבניין בו נמצאו משרדי מס הכנסה בירושלים מ-14 בדצמבר 1946 (תיק מ-482/33, עמ' 5). רצוף בזה כרוז בעברית של האצ"ל שפורסם ב-12 במאי 1945 לקראת התקפה נגד משרדי השלטונות הבריטיים (תיק מ-2791/34, עמ' 18).

להרחבה עיינו בתיק מ-2791/34 במלואו.

בספטמבר 1947 ביקרו אנשי לח"י בבתיהם של עובדי מס הכנסה יהודים ודרשו מהם להתפטר – אף אחד מהם לא עשה זאת.

לצד ההתנגדות הלאומית לתשלום מס הכנסה התעוררה ביקורת על יישום בלתי הוגן של גביית מס הכנסה. אנו רואים זאת במכתביו של היועץ המשפטי של ההסתדרות צבי ברנזון (לימים שופט בבית המשפט העליון בישראל) אל המזכיר הראשי ג'ון שואו (Shaw) ואל נציב מס הכנסה מס הכנסה פטון ביולי 1946. ברנזון טען שאלמנות שעובדות מופלות לעומת נשים נשואות שעובדות כי האחרונות נהנות מפטור מס מיוחד של 50 לא"י בשנה. כמו כן התלונן על כך שפועלים שכירים שמהם מנכים מס הכנסה במקור מתקשים לקבל תיעוד שיאפשר להם החזר מס במקרה של גביית יתר. ראו תיק מ-151/38, עמ' 18-16. תשובה חלקית לברנזון נמצאת בעמ' 14 והתכתבות בריטית פנימית ממנה עולה שיש הסכמה מסוימת לטענותיו של ברנזון נמצאת בעמ' 13-12 מ-151-38, ע 18-13. קישור לתיק המלא.

אסף לחובסקי טוען בספרו שהאדמיניסטרציה הבריטית השתדלה להפריד את יישום מס ההכנסה בארץ ישראל מהנהוג מהמערכת המסובכת שנוצרה בבריטניה. אולם אנשי מקצוע שעסקו במס הכנסה בארץ השתדלו להתבסס ככל האפשר על התקדימים שנוצרו בבריטניה. דבר זה התבטא בפעילות משפטית ובספרים שפרסמו על מס הכנסה בארץ ישראל (עמ' 97).

הניסיון שצבר מנגנון מס הכנסה בתקופת המנדט (אשר היה מורכב בחלקו מעובדים יהודים) סייע להפעלת מס הכנסה לאחר קום המדינה.

א.6 | ביבליוגרפיה

נחום גרוס, לא על הרוח לבדה: עיונים בהיסטוריה הכלכלית של ארץ-ישראל בעת החדשה, ירושלים תש"ס.

נדב הלוי, "ההתפתחות הכלכלית של היישוב היהודי בארץ-ישראל, 1947-1917", תולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל מאז העלייה הראשונה, עורך ראשי משה ליסק, תקופת המנדט הבריטי, חלק שלישי, עורך משה ליסק, ירושלים תשס"ח, עמ' 592-545.

יעקב ראובני, ממשל המנדט בא"י: ניתוח היסטורי-מדיני, ירושלים תשנ"ג.

.Assaf Likhovski, Tax Law and Social Norms in Mandatory Palestine and Israel, Cambridge 2017

א.7 | רשימת התיקים

1. "בקשות תעסוקה", מ-1378/1
2. "Employment – Inspectors' Income Tax", מ-705/7
3. "דו"ח מס הכנסה – דו"ח שנתי", מ-1379/21
4. "תרגום טפסי מס הכנסה", מ-140/15
5. "דו"ח התקדמות שנתית", מ-1379/24
6. "נציב מס הכנסה: אבטחת משרדי מס הכנסה", מ-2791/34
7. "Security measures – income tax office", מ-482/33
8. "מס הכנסה – ביקורת והצעות", מ-151/38
9. "מס הכנסה", מ-657/6
10. Income Tax, מ-724/15
11. "נציב מס הכנסה: אבטחת משרדי מס הכנסה", מ-2791/34
12. "Suply of fruit to His Majesty's forces – Representanions regarding contracts", מ-66/17
13. "מעשר (מס קרקעות) ביקורת חשבונות, בדיקת חשבון מספר 38/39 A/1967", מ-1740/17
14. "המרת מעשרות – הפחתת מיסים", מ-11/40