הטלת מס הכנסה על תושבי ארץ ישראל

ב.1 | מבוא לשנים 1953-1948

שנת 2021 על שלל אתגריה, מציבה את ישראל במקום יוצא מן הכלל ביחס המס הרובץ על האזרח העובד. לפי נתוני מחקר שנערך בקרב המדינות החברות בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי – OECD, מיקומה של ישראל במדרג מדינות אלו נמוך ביחס לאדם עובד יחיד (מקום שישי). אם משקללים את עומס המס במדד זוגות נשואים חל אפילו שיפור מהותי – בסעיף זה מדורגת ישראל במקום השלישי אחרי צ'ילה, בה אין כלל נוהג של מס הכנסה. עומס המס בישראל, אם כן, נחשב נמוך למדי.

עובדה זו, אין בכוחה לספק פטור מהתחושה שנטל המס בישראל גבוה מאוד. תחושות אלו ליוו את ישראל לאורך שנות קיומה ואף בתקופת המנדט.

עם הקמתה נדרשה המדינה למערכות פיננסיות פעילות ויעילות על מנת להניע את הכלכלה הצעירה בצעדיה הראשונים.

את מלחמת השחרור סיים המשק הישראלי כשהוא מתפקד היטב, בתנאי אותם הימים, אך נכונים היו לו בראשית דרכו אתגרים מורכבים במיוחד. תנאי המלחמה וחוסר הניסיון של האדמיניסטרציה החדשה חברו יחדיו, ופגעו בתקבולי המסים אותם היה ניתן לגבות על בסיס ירושת המנדט. יתרה מזאת, מערכת המיסוי נדרשה לממן את המחיר הכבד של מלחמת העצמאות, קליטת העלייה ההמונית (למעלה מ-700 אלף עולים בחמש השנים הראשונות) והקמת ההתיישבות הגדולה (כ-300 ישובים חדשים). נראה שמערכת המסים המנדטורית לא הייתה מסוגלת לעמוד באתגרים אלה גם אילו היה מנגנון הגבייה יעיל יותר. אמנם יהודי העולם, במיוחד יהודי ארצות הברית, התגייסו לסייע למדינת ישראל – אך היקף הסיוע ירד מאז תמה מלחמת העצמאות וחלקו של משלם המסים הישראלי בתשלום הוצאות המדינה הלך וגדל.

גיוס כספים במסגרת התוכנית "מס להגנתנו" בזמן מלחמת השחרור, 1947 / טס-3054/312 – בתוך אוסף התצלומים של בנו רותנברג, ארכיון המדינה

בחלק זה נסקור את המודל המתהווה למס ההכנסה בממשל החדש, שלקראת הקמת המדינה שימש כמשק מעבר ומיד הוסב למשק במלחמה עם הכרזת העצמאות. הסקירה תתייחס לחמש השנים הראשונות לעצמאות ישראל- לדיונים הסוערים בעניין המס לסוגיו, לדעת הקהל בנוגע אליו ולאופן ההתמודדות של הפקידות בגבייתו.

עוד בטרם הקמת המדינה נערכה ועדת המצב בפברואר 1948, להקמת מוסדות המדינה היהודית ובתוך כך גם מחלקת המסים. בסיסה של היערכות ראשונית זאת בצו רשמי שפורסם בהנחיית מנהלת העם ב-19 באפריל 1948:

עמוד 17 בתיק מס-הכנסה, ג-115/27

לשם קביעת המדיניות הכלכלית, נעזרה ועדת המצב במחקר בנוגע להכנסות ממשלת ארץ ישראל בשנת 1946/7. המחקר עסק בין השאר בהצעה לשילוב מנגנון מס הכנסה במסגרת משרד האוצר של הממשל החדש: "מחלקת מס הכנסה תחדל מלהתקיים כגוף נפרד ותהפוך חלק ממשרד האוצר", נכתב בסעיף C. (תעודה 1) עמוד 2-6, 12-19 בתיק מס הכנסה – העתקים מיותרים, גל-45516/5.

ב.2 | "אנו דורשים להקדים את התשלום בחצי שנה. למדינה נחוץ כסף"

בדברים אלו, פתח שר האוצר אליעזר קפלן בישיבת הממשלה הזמנית שהתקיימה שבועיים לאחר הקמת המדינה בסוף חודש מאי 1948. כאמור, עוד בישיבות מנהלת העם הסמוכות למועד הקמת המדינה חזר ועלה נושא המס.

שר האוצר אליעזר קפלן בלשכתו במשרד האוצר בקריה בתל אביב / 16 ביולי 1948. צילום: הנס פין, לשכת העיתונות הממשלתית

בישיבת הפתיחה של מנהלת העם שנערכה ב-18 באפריל 1948, נערכה חלוקת תפקידים ראשונית. במסגרתה מונה אליעזר קפלן לאחראי בנושא הכספים והגזברות. קפלן ביקש שהדברים יירשמו בפרוטוקול: "הכרזנו על מס ההכנסה המוטל על העובדים, אך יתחילו לגבות מסים ברגע שתתחיל לפעול המחלקה, המסים האלה יהיו מכס, או מס הכנסה כללי, או אקציז, או טאבו, או מסי בתי המשפט ועל המנהלת לדעת שאנחנו נעשה זאת… כי אסורה שתהיה הפסקה כל שהיא בדבר זה. כאשר דובר על כספי המסים בוועדת המצב אמרנו, שמותר להשתמש בכספי המסים רק בשביל השירותים שהממשלה הקודמת הייתה מקציבה כספים להם ועכשיו היא חדלה להקציב כסף". (תעודה 2) עמוד 9 בתיק פרוטוקול ישיבת ה"יוד גימל" – ט' בניסן התש"ח – 18/04/1948- ישיבת הפתיחה של מנהלת העם.

המשמעות המעשית החלה נדונה מיד לאחר מכן. בישיבה שנערכה ב-25 באפריל 1948, שאל ד"ר פליקס רוזנבליט [פנחס רוזן] אם יש להחליט כבר כיום על גביית מסי הקרקע? על פי הסיכום בישיבה החליטו המשתתפים שלא להתחיל בגבייה כל עוד המשרדים הממשלתיים אינם קיימים. (תעודה 3) עמוד 3 בתיק פרוטוקול ישיבה של מנהלת העם – טז בניסן התשח – 25/04/1948.

עוד הציע רוזנבליט כי מעתה כל אדם העוזב את הארץ ללא תלות בגילו יצטרך להסדיר את כל חובות המס שלו בטרם עזיבתו.

ב-3 במאי בישיבת המנהלת שהתקיימה בתל אביב, תיאר דוד בן גוריון את אופן העברת הממשל: "הוסכם בינינו לבין הרשות המנדטורית שאנו נגבה את האקציז [מכס] והם ימשיכו לגבות את המכס בתל אביב עד ל-15/5. ב-15/5 ימסרו לגזברות הסוכנות את המכס גם בתל אביב ובחיפה". בן גוריון ביקש להוסיף: "בדרך כלל נקבע שלא יכניסו שינויים בסדר ההכנסות מהמסים השונים. עתה יש הצעה להעלות סוג של הכנסות מאקציז על סיגריות ומשקאות חריפים ועל קפה". על כך השיב אהרון ציזלינג: "אין להנהיג תקלות חמורות במיסים. צריך לכן לדעת יותר פרטים לפני קבלת החלטה". (תעודה 4) עמוד 3 בתיק פרוטוקול ישיבה של מנהלת העם כד בניסן התשח – 03/05/1948.

עם הקמת המדינה יזמה המועצה המחוקקת ב-3 ביוני 1948, הוראת שעה שנועדה להסדיר את החוק כפי שנקבע בשנת 1947. ההוראה הגדירה הלכה למעשה את פקודת מס הכנסה ובכך הבהיר הממשל החדש בישראל כי נוהל המס ימשך כסדרו, וכי הוא שריר וקיים גם במוסדות הרשמיים המוקמים כעת (תעודה 5) עמוד 122 בתיק פקודות בנושאים כלכליים ומסחריים שונים, א-7526/33, וכן בעמוד 2 בתיק מס הכנסה מלחמתי, ג-302/1:

ב.3 | "ולפתע פתאום ייפול על ראש הציבור כרעם ביום בהיר" - הממשל החדש בארץ מגבש נהלי מס

בישיבת הממשלה הזמנית ב-1 באוגוסט 1948, עמדה על סדר היום שאלת 'מטבע המדינה והמימון'. זו הייתה אות הפתיחה לחודש גדוש בישיבות, כשעניין המסים תפס בהם חלק הולך וגדל, בו בזמן שבארץ כ-70 אלף משלמי מס הכנסה.

במסגרת זו העביר בן גוריון אל אליעזר זיגפריד הופיין את רשות הדיבור, והאחרון אמר: "לא מתפקידי להרצות על שיטת מסים, זה מתפקידו של שר האוצר. אך עלי לאמר, ששר אוצר נמרץ ביותר, תקיף, ברוטלי ושאינו נרתע מלהכאיב (ומזאת לא יוכל למנוע מעצמו), לא יכול להמציא לממשלה בעתיד הקרוב כסף מזומן מתוך כל מס שימציא. איני רואה מסים, שנוכל להוציא מהם כסף בזמן הקרוב. אמנם סכום מסוים ממסים אלה אפשר להוציא בזמן מן הזמנים, אולם לא כאן המקום לעשות חישובים בעניין זה". עוד הוסיף:" מלחמה מממנים לא באופן שמממנים אנו מלחמתנו הקצרה. לא בשיטה הבלתי מפותחת של מסינו. מלחמה מממנים על ידי מסים". (תעודה 6) עמוד 5 בתיק פרוטוקול ישיבה כג/התשח של הממשלה הזמנית – כ"ה בתמוז התש"ח – 1.8.48.

ואכן ב-20 באוגוסט, כבר נתקנה במשרד המשפטים פקודת מס מלחמתי ( – רווחי חברות). (תעודה 7) עמוד 42 בתיק מס הכנסה מלחמתי, ג-302/1.

שבוע לאחר מכן ביקש בישיבת הממשלה השר [חיים] משה שפירא לאשר אף את מסי העלייה בטענה כי יכניסו כסף רב לקופת המדינה: "אם רוצים אנו להיות רחבי לב – הרי לאו דווקא בשטח זה, אלא בשטחים רבים אחרים", אמר והוסיף, "לדעתי מסים אלה אינם מעמסה גדולה ביותר על העולה". (תעודה 8) עמוד 34 בתיק פרוטוקול ישיבה כה/התשח של הממשלה הזמנית – ג' באב התש"ח – 8.8.48.

כעניין שבשגרה, אף בישיבת הממשלה שהתקיימה ב-25 באוגוסט עלה נושא מס הכנסה. בדיון זה אמר שר האוצר אליעזר קפלן: "הצעתנו היא להפסיק את המסים הקוואזי-ממשלתיים, כמו שעשינו ב'כופר היישוב' ולכלול מסים אלה בדרגות מס ההכנסה ואז ישלם כל אחד ואחד לפי הכנסותיו. הצעתנו היא לעשות הקלות גדולות והכבדות גדולות". לסיכום דבריו אמר: "לא קל לחנך את הציבור לשלם את המס כולו לפי הדרגות המחייבות".

השר יצחק גרינבוים האזין לדברים בקשב רב והעיר: "אנו מקבלים לפני הישיבה סדר יום. אין אנו יודעים אלו מהם יעמדו לדיון. יש סעיפים, שעלינו לקרוא את החומר ולהתכונן להם". גרינבוים ביקש להדגיש: "לא טוב למשל לדון על מס הכנסה בלי הכנה. איני יכול לדבר מתוך ידיעת העניין, אלא מתוך רושם, והרושם הוא שהדבר אינו בסדר". (תעודה 9) עמוד 28-30 בתיק פרוטוקול ישיבה כח/התשח של הממשלה הזמנית – כ' באב התש"ח – 25.8.48.

כמודל של הפקת לקחים הגיע השר רוזנבליט לישיבת הממשלה שנערכה כעבור ארבעה ימים מוכן ככל הניתן: "הממשלה צריכה לדעת לקראת מה היא הולכת. אין לי ספק, שפקודה זו תחולל סערה ציבורית ובבת אחת תבהיל את הציבור. תעורר התנגדות חריפה וגם תגרום לדעתי, יחס של אי יושר כלפי הממשלה. האזרחים לא ישלמו את המס בהתאם להכנסותיהם, יעלימו הכנסותיהם, כשם שהעלימו בזמן ממשלת המנדט. אי אפשר לעשות בבת אחת קפיצות כאלה. כפי שאמרתי בוועדת החקיקה קשה הדבר במיוחד משום שבא פתאומית. לאנשים שאין להם כל רזרבות – וישנם רבים כאלה – הדבר קשה מאוד".

השר פרץ ברנשטיין שיקף בראייתו את חומרת הדברים: "בהיקף מס שכזה "למה יעבוד", חוששני שחוקת המסים הזו לא זו בלבד שתחולל סערה אלא פירושה סוף להשקעות בארץ ישראל. אין יהודי ואפילו ציוני נלהב – שיסכים להשקיע כספים בארץ ולשלם מסים כאלה".

השר הלין כי לציבור לא הייתה יכולת להביע דעה: "אפילו ממשלת המאנדאט נותנת הייתה לכנוס חוגים כל אימת שעמדה להוציא חוקת מסים חדשה אף על פי שעשתה אחר כך כרצונה. לדאבוננו הציבור חונך לכך והורגל לעשות מאזן רשמי ומאזן בלתי רשמי. חוששני לתוצאות רעות". השר מרדכי בנטוב החזיר את הדיון לפסים מעשיים, הבהיר שוויכוח זה רווח בכל העולם וכל הדיון כאן נסוב על האופן שבו תנהל ישראל את קו החזית, שיטת המסים והעומס: "אפילו בארצות קפיטליסטיות הוטלה על האזרחים מעמסה כבדה, שלא ידעו כמותה, בשנות המלחמה. כרגע המדובר הוא על שיטה שתיתן לנו את המקסימום לניהול המלחמה". (תעודה 10) עמוד 4-3 בתיק פרוטוקול ישיבה כט/התשח של הממשלה הזמנית – כ"ד באב התש"ח – 29.8.48.

החיים והחיות. הקופה שברחה מגן החיות חזרה לאחר 3 ימים – 'קשה לחיות בחוץ. את המסים והצנע יכול לשאת רק בן אדם'. "באדיבות יורשי הקריקטוריסט יוסף בס ז"ל" ועיתון 'הארץ'

מנכ"ל משרד האוצר – דוד הורוביץ, שנטל אחריו את רשות הדיבור, נקט בראייתו בגישה ריאלית וציין כי אי אפשר באופן טבעי לדון בחוק זה ללא יחס למצב האוצר אל מול הלחימה: "זוהי שיטת מימון שאין פחותה ממנה. אנגליה מימנה את המלחמה 54% ממסים, אמריקה 36%. זוהי שיטה בריאה. כל שיטת מימון אחרת יש בה סכנה בפרט לעם עני ואביון כעמנו. אצלנו ההכנסה ממסים דינה להוות אחוז גדול במימון המלחמה, אם לאו – ברור מהי האלטרנטיבה. אי אפשר לנהל מלחמה ולהשקיע השקעות. לעשות את שני הדברים האלו אינו יכול להרשות לעצמו אפילו עם עשיר… זהו מעשה אכזרי מאוד, אבל המלחמה כשלעצמה היא תהליך אכזרי". (תעודה 11) עמוד 9 בתיק פרוטוקול ישיבה כט/התשח של הממשלה הזמנית – כ"ד באב התש"ח – 29.8.48

הלבטים בישיבה הציפו דעות בעד ונגד הגבייה. השר אהרון ציזלינג ביקש להשפיע אף הוא ואמר: "יודע אני, שאנו מתכנסים בין הכרח ובין מציאות אבל כמדומני תפסתם עמדה רכה לגבי בעל הכנסה גבוהה ועמדה קשה לגבי בעל הכנסה נמוכה". (תעודה 12) עמוד 11 בתיק פרוטוקול ישיבה כט/התשח של הממשלה הזמנית – כ"ד באב התש"ח – 29.8.48.

ב.4 | "היש צורך בכלל בהגדלת המס?" – הציבור מתקומם נגד החוק

במקביל לדיונים הקדחתניים והתכופים, נמשך גם הדיון הציבורי שהיה ער למתרחש בחדרי הישיבות. במהלך חודש ספטמבר 1948, פנתה התאחדות הסוחרים הכללית בתל אביב ויפו לראש הממשלה: "הננו מרשים לעצמנו בשם אלפי קמעונאים להמציא את חוות דעתנו על חוק מס ההכנסה המוצע". בראשית מכתבם ציינו: "אנו בדעה שמלבד מקרים יוצאים מן הכלל, יש לפרסם חוקים בעלי משקל, כגון: חוק מס הכנסה – כהצעת חוק ולתת על ידי זה באופן דמוקרטי לקהל הרחב את האפשרות להביע את דעתו". בבסיס תפיסה זו עמד הרעיון שיש לקבל עזרה מ"אנשים מנוסים באופן ממשי ברקע הדרוש". על מנת שלא להסתכן בתשובה לקונית, חידדו הסוחרים את המסר: "אנו מבינים שיש צורך דחוף בכספים, אבל אנו חושבים, שהדרך בה בחרה הממשלה אינה נכונה. על הממשלה לאפשר לכל תושב לחיות חיים ישרים ולא להכריחו על ידי חוקים פיסקליים, אשר אינם מתקבלים על הדעת, לעמדה בלתי לויאלית כלפיה. אנו רוצים שיהיה 'מוסר המס' בארץ. יש למנוע פיקציות ולהתחשב בחיים ממשיים ובדרישותיהם… אנו מתנגדים למס מלחמתי. יש אמצעים אחרים להשגת כספים למען המלחמה". (תעודה 13) עמוד 237-241 בתיק מס הכנסה, ג-5539/1.

תהיות ומחשבות בדבר אופן יישום חוק המס, לא נהגו רק מחוץ למסדרונות השלטון. ביוני 1949 פנה עובד לשכת התכנון והתיאום הכלכלי במשרד ראש הממשלה לממונה על הכנסות המדינה ( – נציב המס) ד"ר ארתור ברגמן, והציע בצירוף הסתייגות לנהל את גביית המס בארץ בשיטה השבדית הדוגלת בפרסום פומבי של תשלומי המסים של הפרט הבודד והחברות העסקיות:

"best seller" – המלשינון השבדי יעבוד בארץ? עמוד 180 בתיק מס הכנסה, ג-5539/1

הבקשות זרמו אל הממשל מגופים שונים ומגוונים. כך למשל פנה אל שר האוצר בשבתו בקריה בתל אביב 'הוועד הארצי לקרן היסוד בארץ ישראל'. הוועד ציין כי הוא פועל בדרך של ריכוז התנדבותו של הציבור להגשמת מטרותיה של הציונות, והביע את חששו מהעתיד להתרחש בעקבות חוקי המס: "ברור שהיהודי בגולה יהיה מוכן לעשות את המאמץ שהתנועה הציונית דורשת ממנו (נוסף למסים הכבדים שהוא משלם בארץ מגוריו) רק אם גם היהודי שהוא תושב מדינת ישראל יעשה אף הוא את המאמץ במידה הראויה”. לשם כך ביקשו שחרור התרומה לקרן היסוד מתשלום מס הכנסה, והתריעו כי "אם במדינת ישראל לא תשיג הקרן מה שהשיגו ממשלות זרות [ – פטור ממס] לא יישאר הדבר בגדר סוד, מה שעלול לגרום לרביזיה של הסטטוס שניתן שם". (תעודה 14) עמוד 243-245 בתיק מס הכנסה, ג-5539/1.

באופן דומה, פנו גם אל מזכירות מועצת המדינה מטעם 'המרכז הארגוני של בעלי המלאכה והתעשייה הזעירה', המאגדת כשישה עשר אלף בעלי מלאכה, להעביר לשר האוצר את הערותיהם לתיקונים המוצעים לחוק. לסיום ציינו כי המס המלחמתי כבר מכביד עליהם. אף הוועד הספרדי חיפשו כתובת להציג את עמדתם וכתבו אל מי שתפסו כנציגם, שר המשטרה והמיעוטים – בכור שטרית: " הננו פונים אל כבודו בתור נציג הספרדים היחידי בממשלת ישראל הזמנית… קראנו בהשתוממות ובדאגה את תוכן ההצהרה להגדלת מס ההכנסה. נהוג בעולם הדמוקרטי שכל חוק אשר יש בכוחו לשנות את מהלך החיים הציבוריים והכלכליים – נידון תחילה על ידי הפרלמנט ודרך העיתונות ובאמצעותו ניתנת האפשרות לציבור הרחב לעקוב, לחוות דעה ולהשפיע". תחת המנדט, קבלו הסוחרים, היה נהוג לפרסם כל הצעת חוק וניתנה שהות של חודש ימים. במדינת ישראל, טענו מנגד, מעמידים בפני הציבור עובדות קיימות, כלשונם. (תעודה 15) עמוד 256-258 בתיק מס הכנסה, ג-5539/1 וכן עמוד 4-2 בתיק מס הכנסה – איגוד הבונים, ג-304/20.

אף באגוד הבונים מצאו לנכון לפנות לשר שטרית, בעניין התיקון במס ההכנסה: "החרדה לגורל הבניה והדאגה לציבור הבונים ממריצה אותנו לגזול מכבודו זמן קצר". מטעם האגוד בקשו מהשר להקדיש תשומת לב לתיקונים המוצעים על ידם להוראות החוק החדשות "העלולות להביא נזק עצום למדינה ולכלכלתה", טענו. (תעודה 16) עמוד 11 בתיק מס הכנסה – איגוד הבונים, ג-304/20.

בלשכות המסחר הגיבו גם הם למציאות המתחדשת, אך זיהו כי הלחצים המופעלים אינם נושאים פרי אל מול הממשל, ובחרו להעביר אל בן גוריון מברק נוסף כמוצא אחרון: "בלשכות המסחר שמעו בחרדה ודאגה על כוונת האוצר להעביר הצעתו להעלאת מס הכנסה בישיבת מועצת המדינה מחר, ובניגוד להבטחה שניתנה להיוועץ עם הגורמים הכלכליים לפני שתתקבל כל החלטה. תוך התחשבות בצרכי מדינתנו הצעירה ולהשגת האמצעים הכספיים לביסוסה ולהגברת המאמץ המלחמתי, דורש הכינוס לדחות את הדיון". (תעודה 17) עמוד 260 בתיק מס הכנסה, ג-5539/1.

גם בזאת ככל הנראה לא ראו סוף פסוק, ונשיא לשכת המסחר בתל אביב – בנימין שינזון, ביקש להעביר לשר קפלן מסר גלוי לב מספר ימים מאוחר יותר. על הדף כתב מן דהו בלשכת השר 'פרטי וסודי': "בדינים וחשבונות שהוגשו לממשלת המנדט על ידי משלמי המס לא נהגו למסור על ההכנסה המלאה כיוון שקשה היה למשלם המס העברי להשלים עם העובדה ש-80% מן המסים ששולמו על ידי היהודים, הלכו לכיסוי צרכיהם של הערבים או למימון ההוצאות של המלחמה בעליה היהודית בפרט ובמפעל היהודי בכלל. מצב זה אינו קיים יותר מ-15 למאי שנה זו". שינזון הוסיף וכתב: "תחת המשטר המנדטורי חולק נטל המס על מספר מצומצם של חייבים וסוגים שלמים של בעלי הכנסות לא הוקפו על ידי המס… נימוק האוצר שבאנגליה וגם בארצות אחרות מס הכנסה הוא בערך באותו גובה אינו מבוסס כל עיקר". עוד טען: "אינדקס יוקר המחיה והגדלת המשכורות מגדילים באופן ניכר את מספר החייבים ואת סכומי המס מכל אחד ואחד". לכן, סיכם, השערת האוצר על ירידה ניכרת בהכנסות אינה מבוססת כל עיקר. בכך ביקש להמליץ להימנע מהגדלת הנטל. המציאות המשתנה, הריבונות המתחדשת וכמות המשלמים הנרחבת יחפו על הירידות הצפויות שהאוצר כה חושש מהם. (תעודה 18) עמוד 10-6 בתיק מס הכנסה – איגוד הבונים, ג-304/20.

שנה לאחר מכן בישיבת הממשלה שהתקיימה בירושלים בספטמבר 1950, נערך דיון אודות המצב הכלכלי והכספי של המדינה במסגרתו עלו אפשרויות שונות לגיוס כספים. השר קפלן הציג את הדברים: "בקשר עם גיוס כספים יש עוד שלוש הצעות, שאנו צריכים להחליט בהן לפני שנלך הלאה… שר הסעד העמיד כבר פעמיים על סדר היום שאלה בדבר עריכת הגרלה. (תעודה 19) עמוד 14 בתיק פרוטוקול ישיבה ב/התשיא של הממשלה – ח' בתשרי התשי"א – 19.9.50.

שר הסעד – הרב יצחק מאיר לוין, הסביר: "בשעתו הייתה נערכת בפולניה הגרלה גדולה… וזו הייתה מהווה הכנסה ניכרת לממשלה. מפי אנשים אני שומע שהדבר אינו רצוי מבחינת מוסרית. אולם אני חושב שאנו צריכים לעשות הכול כדי להגדיל את ההכנסות ולאזן את התקציב". השר זלמן שזר ציין כי הוא מבין שהיו חששות אם נחוץ לעשות הגרלה או לא אך ביקש שלא להיכנס אל הוויכוח העקרוני. בן גוריון התפרץ לדבריו ושאל: "איזו מדינה הגונה מסדרת דבר כזה?". שזר הציג רשימה: שוויצריה, איטליה ועוד. דוד הורוביץ הוסיף, כי בארצות אנגלו סאכסיות הדבר איננו נהוג, אך בן גוריון התערב שוב: "כל אנגלי עושה זאת אבל לא המדינה. בדרך כלל, אנגליה שטופה בזה". את הדיון הנוקב חתם שזר בהבהרה: "אם לעשות, הרי צריכה לעשות זאת הממשלה בריש גלי". (תעודה 20) עמוד 16 בתיק פרוטוקול ישיבה ב/התשיא של הממשלה – ח' בתשרי התשי"א – 19.9.50.

מילווה עממי נושא פרסים. במקביל למלווה שתוקן בתקנות בשנת 1949 נוסד גם מוסד מפעל הפיס שמנהלו הראשון היה ישראל רוקח. עמוד 30 בתיק  כרזות בנושאים שונים, גל-45501/1

ב.5 | "בכח או בכפפות משי?" – הממשלה דנה בשאלת השיטה היעילה לגביית מסים

עם התגבשות חוקי המס בארץ, נערכה בנובמבר 1950, ישיבת ועדת המשנה של ועדת הכספים לענייני מס הכנסה. במרכזה, הדיון אודות גביית תשלומי המסים מול הצורך ברכישת אמון האזרחים. נציב המס ד"ר ארתור ברגמן נפקד ממנה עקב נסיעתו לחו"ל, ועל השולחן עלו שאלות כבדות ומכריעות, שלא תמיד מצאו מענה עקב היעדרות הדמות הבכירה בתחום.

ישראל רוקח, ממנהיגי מפלגת הציונים הכלליים שביקרה את המדיניות הכלכלית של מפא"י, בדרישתה להקל על הציבור, נכח בדיון. כחבר ועדה קבע: "..מס הכנסה איננו סתם דבר יבש. מס הכנסה אי אפשר לקבוע כמו שקובעים שכר דירה… מס הכנסה קשור עם פסיכולוגיה ועם רצונו של האדם. יש למשוך את האזרח לנאמנות לצרכי המדינה ולא להכביד עליו יותר מדי". רוקח הוסיף: "אני מצטער מאוד שהממשלה לא לקחה בחשבון את המומנטים הפסיכולוגיים שמשפיעים על ההכנסות, היא לא לקחה בחשבון את ירידת ערך הכסף בארץ… בדרגות מס ההכנסה כפי שנקבעו, חושב כל אחד שמותר להערים על החוק ולהעלים את ההכנסה האמיתית, דבר זה נעשה על ידי כל שכבות הישוב, גם בעלי תעשיה, גם סוחרים, גם פועלים וגם פקידים. נוצרת דמורליזציה מכאיבה מאוד בקשר עם זה".

רוקח (שכיהן אותה עת גם כראש עיריית תל אביב), תיאר בפני החברים כי בשיחה שניהל עם מהנדס בעירית תל אביב סיפר האחרון כי הוא נוהג לעבוד אחר הצהריים במקום שאין מנהלים בו רישום על מנת ליהנות ממלוא ההכנסה ולא להזדקק לאבדן ניכר בהכנסתו מהשעות הנוספות. "דבר זה איננו מרים את המוסר בישוב", חתם רוקח את דבריו, "בכסף הנשאר אחרי הורדת מס הכנסה קשה להתקיים. החיים יקרים מאוד, אחוז שכר הדירה עולה למרות שהוא מוקפא. כל זה מביא אותי לחשוב שצריך לשנות את הדירוג של מס ההכנסה". רוקח אף קובל על שיטת הגבייה: "אין לחסוך בהוצאות אלה. עד היום הגבייה של מס זה אינה משוכללת. אפשר היה לקבל הרבה יותר כסף…".

דוד צבי פנקס מבאי הישיבה, השיב לו: "יש למס הכנסה שני חסרונות עיקריים לגבי אנשים ישרים: הוא בולם את הרצון ואת היזמה למסור על ההכנסה המדויקת. לא כדאי לאדם לסכן את רכושו ואת עבודתו כדי להרוויח כסף נוסף כי מה שנשאר לו, אחרי שהוא מודיע על ההכנסה המדויקת, הוא כל כך אפסי לפי כוח הקניה של הכסף, שאינו עושה זאת. החיסרון השני שנובע מזה שהוא עושה הרבה אנשים, אולי את רוב התושבים, לעושי מרמה".

בעניין העלמות המס ציין חבר הכנסת ברל רפטור: "אינני רוצה להגזים אבל אני חושב שהממשלה יכולה לגבות כפליים מס ממה שהיא גובה עכשיו". חבר הכנסת שמואל דיין סבר שנכון "להבין מניסיון ארצות אחרות. שהרי גם שם יש כאלו שאינם מנהלים פנקסים. האם יש לנהוג בשאלה זו בכוח או יש לטפל בה בכפפות משי?".

אודות הנוהג בחו"ל העיר פנקס כי ישנן שם ועדות ציבוריות מבוססות אמון ליד כל מס הכנסה שמתפקידן להעריך האם בעלי המקצוע מדווחים אמת שהרי הם יודעים כמה אמור להרוויח כל בעל עסק ומכירים את 'סודות' המקצוע וחשבונותיו. עיקרון הבסיס שם הינו: "לא יתכן שמי שעוסק במקצוע לא ידע את האמת". לדעתו, "דרגות המס צריכות להיות נמוכות כדי שלכל אדם יהיה כדאי לשלם את המס". (תעודה 21) עמוד 40-48 בתיק ועדת משנה (של ועדת הכספים) לענייני מס-הכנסה – ד. צ. פנקס, כ-27/25.

טבלת ניכויים נשואים / רווקים. עמוד 28 בתיק ועדת משנה (של ועדת הכספים) לענייני מס-הכנסה – ד. צ. פנקס, כ-27/25

בישיבת ועדת הכספים שנערכה ב-19 בפברואר 1952 להטו שוב הרוחות, עקב ההצעה לשינוי חישוב הגבייה, כאשר בארץ כבר כ-300 אלף משלמי מס הכנסה. בתקופה זו הגיע שווי המס השולי לכדי 90 אחוז מההכנסה, זאת בנוסף לגביית מסים נוספים, חלקם חדשים: מס שבח מקרקעין, מס עיזבון (ירושה), מס מלחמתי ומס קליטה. על הפרק עמד תיקון נוסף בפקודת המס במסגרתו עלתה השאלה אם לסיים את שיטת הניכויים ולעבור לשיטת הזיכויים. בשיטת הניכויים שהייתה נהוגה עד שלב זה, מקובל היה להשאיר מינימום הכנסה לכל אזרח ממנו אין מתבצע ניכוי. אופן הניכוי בוצע כהטבה המקטינה את שיעור ההכנסה בגינו חייב עובד במס. בשיטת הזיכויים, לאחר שנקבע שיעור תשלום המס של עובד, נבחנות כלל הטבות המס להן הוא זכאי, ולאחר שכלולן נקבע סכום תשלום המס המדויק שלו. לכך נלווה מדד המקבע את גובה המס מנקודת מסוימת, המכונה גם נקודת ההקפאה.

ישראל רוקח האזין לנאמר בישיבה ונשא שוב את נס המרד. הפעם בנוכחות נציב המס – ד"ר ברגמן, בכבודו ובעצמו: "עד היום אינני מבין את נקודת הקפאה", ציין. "אני חושב שמס הכנסה הוא אחד הגורמים העיקריים שהרסו את המוראל במדינה. אם יש צורך בתיקון חוק מס הכנסה, הרי זה כדי להחזיר את הגלגל. ואני שונא דברים מוסווים. אתה מבטל את הקנגרו [ – שיטת הניכויים] ומכניס את הדב באמצעות הזיכויים. שיטת המסים צריכה להיות פשוטה ומובנת לקהל. הקהל רוצה לדעת על איזה סכום הוא משלם מסים. המס צריך להיות עממי ופופולרי… אני חושב שהשיטה הזאת מאמללת את המזדקנים. מצבם יהיה קשה, כי לא לכל אחד יש פנסיה. גם מצבם של רווקים אלמנים ואלמנות ללא ילדים יהיה קשה מאוד. עמדתי כלפי החוק תלויה בתשובת ד"ר ברגמן", קבע.

הנציב ברגמן אכן התייחס לקיבוע גובה המס: "בנקודה מסוימת צריך היה הנישום לשלם לירה ורבע בעד כל לירה של הכנסה… השאלה היא איך לקבע את הגובה. אי אפשר לתת רק הנחה מלמעלה. צריך לתתה גם מלמטה, ועושים זאת על ידי שיטת זיכויים המאפשרת לתת הנחות גם מלמטה". לגבי החשש שמא יעודד הדבר השתמטות מעבודה, אמר: "אינני חושב כי צודקת הטענה ששיטה זו מעודדת את הפסיביות".

"יש טוענים", טען ד"ר ברגמן בהמשך דבריו, "שהפקיד אינו יכול לחיות ממשכורתו, אין הוא יכול לחסוך. אני יודע שקרוב ל-300 פקידים מקבלים דמי ייצוג רק בממשלה. אתם בעצמכם יוצרים חוג של אנשים שאמנם שייכים לפקידות – לעובדים – אבל חיים לפי רמה שאיננה מתאימה של תנאי הארץ כפי שהם כיום. או שכולם יקבלו משכורת טובה או שאף אחד לא יקבל… ישלמו כולם מס – חוק אחד צריך להיות לכולם". (תעודה 22) עמוד 72 בתיק הכנסת השניה – פרוטוקולים, ועדת הכספים (70-36) כ-78/10

ד"ר ברגמן לא פעל בחלל ריק. הלכי רוחו הוגדרו מהיעד המרכזי שעליו הופקדה אחריותו – שמירה על מאזנה הכלכלי של המדינה אל מול אתגרי התקופה. עוד לפני כן, במארס 1951, ביקשו התיקונים בפקודת המס לשמור על מאזן הכספים של המדינה הצעירה: "החוקים המוצעים קשורים בהצעת חוק התקציב (אפריל – יולי 1951), תכליתן – להבטיח לאוצר המדינה, ללא שינוי שיעור, את אותם מקורות ההכנסה שהיו לו עד כה ואשר ייפסקו בתום שנת הכספים הנוכחית, אם לא יוחקו החוקים האלה". (תעודה 23) עמוד 15 בתיק הכנסת הראשונה – הצעות חוק בנושא החוק לתיקון פקודת מס-הכנסה ממזכירות הממשלה, כ-9/5.

בפברואר 1952, התבטא ברגמן בנושא באופן בלתי משתמע לשני פנים: "אם רוצים שהתקציב יהיה מאוזן והכסף ייוצב, מוכרחים להיות מסים גבוהים מאלה של אשתקד. יש לנו שתי ברירות: לעשות זאת על ידי מסי עקיפין או על ידי מס הכנסה. בארץ של עלייה ממזרח וממערב, אי אפשר לקבוע רמת חיים אחידה. הכוונה היא להוציא מתשלום מס שכבה מסוימת ואין זה קשור עם רמת חיים מינימלית. היום בשעת אינפלציה צריך לגבות הרבה מסים. מוטב לגבות הרבה כסף מן ההכנסה השוטפת מאשר לחיות מן הקרן. אפשר לחיות זמן מה מן הקרן, אבל הסוף יהיה רע מאוד. אם צריך להכניס לקופת הממשלה סכומים יותר גדולים, צריך להגדיל את המס. צריך לשאול כמה ישלם הציבור". (תעודה 24) עמוד 74 בתיק הכנסת השניה – פרוטוקולים, ועדת הכספים (70-36) כ-78/10.

ב.6 | משרדי הממשלה מהססים מול חובת הדיווח למס הכנסה

עוד בראשית דרכו של מס ההכנסה במדינת ישראל, בדצמבר 1949, תהו במשרדי הממשלה כיצד להתנהל מול נציבות מס הכנסה. האם לראות בו גורם שיש לחשוד בו או שמא לפעול עמו בשיתוף פעולה הדוק.

במכתב תחת הסיווג 'סודי' ששלח המזכיר הכללי במשרד האספקה והקיצוב אל היועץ המשפטי במשרד המשפטים, ביקש להבין מה מידת הדיווח שעליהם לספק לגורמי המס: "שאלה זו מעסיקה אותנו מאוד בזמן האחרון, באם אנו רשאים או חייבים למסור למס הכנסה ידיעות על סוחרים שונים". אצל היועץ המשפטי לממשלה לא הגיבו במהרה והדבר גרר פניות חוזרות ונשנות ממשרד האספקה על מנת להבין כיצד עליהם להתנהל. יתכן שבלשכת היועץ ייחסו למכתב בתחילה חשיבות מועטה עד כדי עקימת עין. לבסוף השיב מנכ"ל משרד המשפטים בשם היועץ: "לדעת היועץ חובה עליכם לתת את האינפורמציה אשר מס הכנסה דורש מכם. לו היה ברצון המחוקק שהידיעות המגיעות אליכם תישארנה בסוד כי אז היה מכניס לחוקי חירום אלה הוראה דומה. מבחינה משפטית הרי הממשלה היא גוף אחיד, ומי שמגיש דין וחשבון לממשלה דרך משרדכם, כאילו הגישו לכל משרדי הממשלה גם יחד". (תעודה 25) עמוד 6-5 בתיק מיסים – המצאת ידיעות על סוחרים ויבואנים לצורכי מס הכנסה ג-198/41.

עוד במהלך חודש אוגוסט 1949, נתקבל בכנסת תיקון לחוק, ובו הגדרות מרחיבות לכוחה של מחלקת המס במדינה: "רשאי פקיד השומה, להיכנס לכל מקום בו מתנהל מסחר, מלאכה, מקצוע או משלח יד… ולבדוק ספרים, חשבונות, מסמכים, ותעודות אחרות הנוגעים לאותו המסחר ולדרוש הסברות בקשר אתם אם דבר זה יראה דרוש כדי להבטיח את מילוי הוראות הפקודה או כדי למנוע התחמקות ממילוי אותן הוראות". החוק עבר בכנסת, וזכה לחתימת ראש הממשלה בן גוריון, שר האוצר קפלן ויו"ר הכנסת יוסף שפרינצק. (תעודה 26) עמוד 10 בתיק חוק לתיקון פקודת מס הכנסה, תש"ט – 1949, כ-437/63.

נראה היה שבמשרדי מס הכנסה לא המתינו לדיווחי האזרחים, ואף נקטו יוזמות לטובת ניהול הרשימות והתשלומים. כך באוגוסט 1948, נתבקש משרד המיעוטים בחיפה על ידי מס הכנסה ברשות המקומית, לוודא מתוך רשימת הערבים העירונית אלו מוגדרים כנוכחים ואלו כנעדרים. (תעודה 27) עמוד 2 בתיק מס הכנסה, ג-1321/42.

בנוסף לכך, בשבתו כנציב מס ההכנסה פנה בראשית שנת 1950 ד"ר ארתור ברגמן, אל מוקדי התעסוקה ומשרדי הממשלה בחוזר הנחיות מסודר על אופני גביית המס והדיווח הנדרשים ממעסיקים. עמוד 2 בתיק חוזרי מחלקת מס ההכנסה, (תעודה 28) ג-215/4.

למרות זאת, כפי שחששו נבחרי הציבור מלכתחילה, לא כולם מיהרו להסדיר חובתם, ובהם גם לא פחות מאשר משרד ראש הממשלה ש'זכה' עקב כך לנזיפה מאת משרד מבקר המדינה שעמד על דין שווה בפני מערכות המס: "פקיד השומה ירושלים מודיע לנו שמשרדכם בין המפגרים בהמצאת הטפסים… חוזר הפקיד מחודש מארס ותזכורותיו לא נשאו פרי. אין ספק כי היעדר הטפסים הללו והיחס השלילי של כמה ממשרדי הממשלה בעניין הנידון אינו יכול להימשך, ואנו מבקשים לשנותו מיד ולהמציא לנו את אישורכם… כשם שזה מוטל על כל אזרח במדינה ועל אחת כמה וכמה על משרדי הממשלה". (תעודה 29) עמוד 4 בתיק מכתבים, מס הכנסה (חומר של מח' החשבונות), ג-10745/28.

מכתב דומה נשלח באותם הימים ממנהל האגף לביקורת על פעולות הממשלה במשרד מבקר המדינה להגיש מכתב קובלנה לאנשי משרד האספקה והתקצוב על מה שהגדירו כ"עיכובים גדולים בהמצאת החומר הדרוש בקשר להערכת המס של עובדי המשרד". אנשי מבקר המדינה מלינים כי נשלחו בנדון מכתבים ותזכורות. "תוצאות ההזנחה, כפי שהם מגדירים אותה, גורמים קשיים גדולים לפקיד השומה ונזק לאוצר המדינה וגם קשיים לעובדיכם". (תעודה 30) עמוד 48, מס הכנסה – עובדי המדינה, ג-211/16.

לא רק חוזרי הנציב ומכתבי התראה נשלחו מגופי הממשל בעניין תשלום המסים. בנוסף לכך נדפסו חוברות הדרכה מסודרות מיחידת שירותי המודיעין במשרד ראש הממשלה אל מנהלי המשרדים ובה רשימת "הוראות שימושיות לאזרח" על מנת להתמצא בסבך התקנות. "ההדים שהגיעו אלינו על חוברת ראשונה זו מעידים שהקהל הרחב מצפה לחומר הדרכה כגון זה", הם קובעים בפסקנות. (תעודה 31) עמוד 301, הלשכה הראשית – מס הכנסה, ג-1728/3.

עמוד 303, הלשכה הראשית – מס הכנסה, ג-1728/3

ב.7 | "הערכת אותי יתר על המידה" - נבחרי הציבור נאבקים על משכורתם

לחוק נדרשו במהלך השנים תיקונים ועדכונים רבים. החוק המקורי למס הכנסה נחקק בראשית שנות ה-40' של המאה העשרים ובתקופת שלטון הבריטים בארץ. מדי פעם, כנובע משינוי אורח החיים או שינויים בערך המטבעות, עלה הצורך בזיהוי מהיר של התאמות הכרחיות לשעה ולתקופה. כחלק מתיקונים אלו נדרשו השכירים לעדכן את טפסי הדיווח שלהם על מנת לבצע ניכויים לפי תקנות מתחדשות אלו. כך למשל נדרשה הצהרת ראש הממשלה דוד בן גוריון באוקטובר 1952.(תעודה 32) עמוד 11, בתיק דוד בן גוריון, ראש הממשלה, ג-5374/7.

אצל בן גוריון נחת מכתב פקיד השומה על שולחנו בלשכתו בצורה מסודרת, ונענה באופן מידי. אך סביר הוא שאישי ציבור נוספים קיבלו מכתבים דומים לעדכון דיווחי המס. במקביל לדיון הציבורי והפומבי ולמסגרות החשיבה של קובעי המדיניות בחדרי הישיבות, היו לדבר השלכות מעשיות על חיי היומיום של האזרח ונבחריו, ואישי ציבור נדרשו אף הם להסדיר חובם על פי הנהלים המתחדשים.

יצחק בן צבי למשל, פנה אל פקיד השומה בירושלים והתנצל על האיחור בהגשת הדו"ח המסכם את שנת המס מקום המדינה ועד שנה לאחר מכן. כהערה נלווית ציין: "רשמתי את הכנסתי מהוועד הלאומי בתקופה האמורה מן הזיכרון כי לא היה באפשרותי להשיג את התעודה המבוקשת. אולם כפי שהודיעו לי רשום אצלכם בדיוק הסכום שקיבלתי". (תעודה 33) עמוד 181 בתיק יצחק בן צבי – תיק מס הכנסה, פ-1895/28.

שנה קודם לכן, פנה בן צבי לפקיד השומה כשבוע למן הקמת המדינה באופן דומה: "הנני להודיעך שאמנם בגלל תנאי השעה לא הגשתי בשעתו את הערכת הכנסותיי לשנת 1946/47, אולם אני סבור שהערכת אותי יתר על המידה ולכן אני מוצא לנחוץ להביא לפניך את הכנסותיי כפי שהיו במציאות ואבקש לתן לפי זה את ההערכה". (תעודה 34) עמוד 264 בתיק יצחק בן צבי – תיק מס הכנסה, פ-1895/28.

חותמת רשות המס – 17.5.1950. עמוד 217 בתיק יצחק בן צבי – תיק מס הכנסה, פ-1895/28

אף שר התחבורה – דב יוסף, ביקש להבין באמצעות מזכיר הממשלה זאב שרף, אודות הצעתו של נציב המס ד"ר ברגמן, בעניין משכורת חברי הממשלה שבין מקבליה נמנה אף הוא. במסגרת ההצעה עמדה להתבטא משכורת השרים בסכום גבוה יותר על מנת שאחר כך יורידו ממנו סכום גדול של מס הכנסה: "קשה לי להבין מה הוא מציע… לצערי עברו הרבה שנים מאז למדתי אלגברה. לא נראית לי הצעה כזאת". חתם. (תעודה 35) עמוד 29 בתיק חוק לקביעת משכורתם של נשיא המדינה, חברי הממשלה, שופטי המדינה ומבקר המדינה, ג-5388/24.

שר התחבורה לא היה היחיד. גם שר המשפטים הזדעק וביקש להגן על אנשי שלומו ולעגן בחקיקה את שכר השופטים. פנחס רוזן הזכיר, שוועדת הכספים קבעה מס רק על משכורתם והגדירה את התוספות כמשוחררות ממס: "בעיני הסידור שנקבע על ידי ועדת הכספים יותר מעשי מאשר הצעתו של ד"ר ברגמן", הבהיר את תפיסתו על מחשבת הממונה על המסים. (תעודה 36) עמוד 55 בתיק חוק לקביעת משכורתם של נשיא המדינה, חברי הממשלה, שופטי המדינה ומבקר המדינה, ג-5388/24.

דאגתו של שר המשפטים, התבססה על מכתב אזהרה חריף שקיבל מלא אחר מאשר נשיא בית המשפט העליון הראשון – השופט משה זמורה. זמורה, שהיה אחד מחמשת השופטים הראשונים בארץ התריע, כי גביית יתר מס מתשלומי שכר השופטים מובילה את האחרונים לאיים בפרישה מתפקידם. כעת, לאחר הצעת ד"ר ברגמן נראה היה שאינו מצליח לעמוד בפרץ הזעם של חבריו לתפקיד ופנה לידידו בגילוי לב: "שר נכבד. מוצא אני חובה לעצמי להודיעך, כי מכתבי מאתמול בדבר משכורת השופטים אינו הצהרה אקדמית. שמעתי מפי באי כוח השופטים המחוזיים ושופטי השלום של כל הארץ, כי לאור ההחלטות האחרונות של הממשלה עומדים הם להגשים את כוונת התפטרותם שעליה הודעתיך עוד בחודש יוני 1950. חשבו שופטי ישראל כי הגיעה סוף סוף השעה בשבילם לנשום לרוחה. והנה, החלטות הממשלה שמו לאל את התקווה הזו. חובתי היא להזהיר בכל לשון של אזהרה שאנו עומדים בפני התמוטטות המנגנון השיפוטי במדינה", התרה. (תעודה 37) עמוד 122 בתיק חוק לקביעת משכורתם של נשיא המדינה, חברי הממשלה, שופטי המדינה ומבקר המדינה, ג-5388/24.

עיתון חרות 9 במאי 1950. אוסף עיתונות יהודית היסטורית, הספרייה הלאומית

מנגד, חבר הכנסת ברוך אזניה, איש מפא"י, שביקש לשפר את גביית המס מכולם ולמזער את ההשתמטות ממנה, העביר אל שר האוצר החדש – לוי אשכול בשלהי שנת 1952 שאילתא, בה כתב: "האם אין כבודו רואה צורך ואפשרות ליעל את הביקורת על המשתמטים מתשלום מס הכנסה, על ידי כך שעל כל תושבי המדינה יוטל להחתים את תעודות הזיהוי שלהם על ידי נציבות מס הכנסה?". על כך השיבו אשכול: "הצעה זו הובאה כבר בשנים עברו. נמצא ששכרו של אמצעי זה יצא בהפסדו. יש להניח שעם הרכבת רשת המשלמים, אפשר יהיה להגשים את ההצעה". (תעודה 38) עמוד 25-26 בתיק שאילתות לשר האוצר, ג-2914/5.

לא רק יחידים עובדים או מוסדות נדרשו בחובת המס בישראל. גם קבוצות עובדים הוגדרו באמצעות החקיקה. לפי תיקון לפקודת מס הכנסה מחודש אוגוסט 1952 "קיבוץ ישלם מס בסכום השווה לסכום כל המס שחבריו היו חייבים לשלם, אילו הייתה כל הכנסתו החייבת במס מתחלקת בינהם". (תעודה 39) עמודים 19-18 בתיק חוק לתיקון פקודת מס הכנסה, תשי"ב-1952, כ-439/28.

ב.8 | "הצד השני של המטבע" - אשכול משכנע את הציבור בנחיצות תשלומי המס

בדצמבר 1952 פנה שר האוצר אשכול אל הציבור הרחב. בפתח דבריו אמר:

אדבר הפעם על נושא שאינו חביב על הכול. נעים לדבר על ההישגים הגדולים- ההתיישבות, הפיתוח, שירותי הבריאות, הכבישים, החינוך, כוחות המשטרה וצה"ל. אלו דורשים אמצעים כספיים, ציין. ללא כספים איננו יכולים לעשות את הפעולות החיוניות. אמצעים אלו מאין יבואו אם לא מהעם?

מסים ושירותים באים יחד כרוכים ודבוקים זה בזה. על התושבים להטות שכם כל אחד לפי כוחו. העיקרון המנחה הוא העשיר ירבה והדל ימעיט. בציבור יש עדיין מערערים על כמה מסעיפי החוק. אנו עוקבים אחרי דעת הציבור ומשתדלים לעשותו מס צודק יותר ויעיל יותר. כל צידוקו של המס תלוי בחלוקתו הצודקת לפי גודל הרווחים וככל שיש משתמטים או מעלימים מפסיד המס מערך הצדק שלו. אשכול מציין את עבודתם המסורה של עובדי הרשות ומכנה אותם שליחי מצווה הנפגעים לעיתים על ידי הקהל. שומה לחנך עצמנו לאזרחות טובה, ולשיתוף בכל קרבן שהמדינה תובעת לקיומה ולרווחתה. מס הכנסה היא אחת מאבני בוחן למשימות אלו ועלינו לעמוד גם במבחן זה.

האזינו לקובץ השמע המלא:

סימול הפריט: טס-251/19

יש להוסיף שבשנים שלאחר התקופה בה אנו דנים הפקיד אשכול את גביית המסים בידיו של זאב שרף, מי שכיהן קודם כמזכיר הממשלה הראשון ולימים שר בממשלות ישראל, והוא נקט בשורה של רפורמות בגביית מס הכנסה.

ב.9 | מס הכנסה – גרסת ההקלות

לא רק בציבור העלו רעיונות להקלות, היו שעמלו מתוך המערכת עצמה לשיפור תנאי המס של הזקוקים לכך. בנובמבר 1951 זיהה אחד העובדים, כי פקודת המס אינה מתחשבת בהורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים שעול כלכלתם מוטל על הוריהם גם לאחר שבגרו. מכתב נשלח בעניין זה לשר האוצר עם העתק לנציב המס ברגמן ובו הבהרות נדרשות לתיקון החוק. (תעודה 40) עמוד 139-140 בתיק חוק מס הכנסה – תיק מס' 1 – חלק ב', ג-5413/13.

חודש לאחר מכן נחת על שולחנה של הכנסת כמו גם בוועדת הכספים מכתב בהול שנשלח מאיגוד חברות הביטוח בארץ, המתריע על ליקוי מהותי בתיקון האחרון לחוק. ציבור המבוטחים, הזהירו, עלול להיפגע בענף ביטוחי החיים. לפי החוזר שהופק עם הקמת המדינה ועל מנת לעודד השקעות וחיסכון הוגדרה הטבה והקלה בניכוי המס באפיק ביטוח החיים. עם התייקרות המחייה בארץ חלה הרעה ביכולת השקעה זו והציבור עלול היה לפי החשש להתרחק ממנה. באיגוד הזהירו כי הציבור עלול להינזק ישירות, כיוון שמטרת העידוד תאבד ממשמעותה והחברות המבטחות ייפגעו אף הן. (תעודה 41) עמוד 65-67 בתיק חוק מס הכנסה – תיק מס' 1 – חלק ב', ג-5413/13.

תנאים, הטבות והקלות הוסדרו במסגרת החוק. כך למשל הדגיש נציב המס ד"ר ברגמן בישיבת ועדת הכספים שנערכה ביולי 1949. ברגמן הזכיר שאמנם מוסד צדקה פטור ממס, אך עסק הקשור במכירות באותו מוסד אינו משוחרר מהוראות מס הכנסה. שר האוצר דאז אליעזר קפלן הדגיש, כי מוסד עיוורים אשר לו בית מלאכה יהיה פטור ממס על היצירות הנעשות בו ונמכרות לאחר מכן. הסעיף נתקבל במסגרת הדיון, וסעיף נוסף שהובא לאישור אחריו ונתקבל אף הוא, הינו פטור ממס למקבלי פנסיות כפיצויי מלחמה. (תעודה 42) עמוד 186 בתיק הכנסת הראשונה – מושב א' – פרוטוקול של ועדת הכספים, כ-22/8.

תיקוני חקיקה, גיבוש התקנות ועדכונן לפי צרכי השעה, לא היו בבחינת סוף פסוק. מחלקות הגבייה עמדו לעיתים אף הן לביקורות. בדצמבר 1949, דיווח הבוחן בלשכת מס ההכנסה בתל אביב למשרד מבקר המדינה על בקורת פתע שביצע בקופה של משרדו. את הפעולה ערך לבקשת מנהלו "עם סגירת הקופה בשעה 13:30". בהמשך מכתבו פירט את יתרות ההכנסות שנמצאו בקופה לפי חלוקה למזומן והמחאות. (תעודה 43) עמוד 132 בתיק מס הכנסה – כללי, ג-5129/16.

ביקורת אחרת בוצעה על ידי משרד מבקר המדינה בלשכת המס בירושלים. במסגרתה נחשף כי נתקבלו 79 שטרי חוב של ממשלת המנדט. מנכ"ל משרד המבקר ביקש להבהיר, כי "אין לדעתנו הרשאה חוקית לסדור הנ"ל". הלשכה בירושלים נתבקשה לדווח על הפסקת נוהל העבודה בשטרות אלו, ולהמציא הסבר כיצד מתבצע הטיפול באלו שכבר נתקבלו. (תעודה 44) עמוד 104 בתיק מס הכנסה – כללי, ג-5129/16.

עבודתם של פקידי השומה הייתה מאתגרת גם במובן הבירוקרטי הטכני. כך נראה לפי תלונת הבוחן בלשכה בתל אביב בדבר פנקסי קבלות הקופה:

"הכריכה מתפוררת". עמוד 5 בתיק מס הכנסה – כללי, ג-5129/16

במשך השנים ויחד עם הרחבת הפעילות נדרשו למס הכנסה עובדים נוספים. שר האוצר ביקש תגבורת ותקציבים, ונענה על ידי יו"ר ועדת הכספים דוד צבי פנקס: "הנני להודיעך כי ועדת הכספים אישרה את בקשת האוצר לקבלת שלושים עובדים נוספים למחלקת מס הכנסה, לרגל פתיחת שלושה משרדים חדשים בנהריה, עכו וטבריה". (תעודה 45) עמוד 61 בתיק מס הכנסה – כללי, ג-5129/36.

עובדים אלו, במסגרת בתפקידם המסורתי עסקו בתפקידי פקידות ומטה. לשם אבטחת הממון שנתקבל בלשכותיהם, פנה מנכ"ל משרד מבקר המדינה למפקח המחוזי של המשטרה בתל אביב בבקשה לליווי הקופאי של מס הכנסה על ידי שוטר. פקיד השומה דרש סיוע במשימת האבטחה לפי זמנים סדורים, אך במשטרה ככל הנראה דרשו לקיים שיחת טלפון יומית בה יתואם מועד לביצוע המשימה. המבקר נזף על התנהלות המשטרה וציין: "עלינו להעיר שיש למצוא מיד סדור מתאים וקבוע, בכדי שלא יסוכנו כספי המדינה בהעברתם ברחוב". (תעודה 46) עמוד 103 בתיק מס הכנסה – כללי, ג-5129/16.

אולם פקידי מס הכנסה במשרד האוצר בירושלים, 1954. אוסף התצלומים של יהודה איזנשטארק / ארכיון המדינה

ב.10 | החגיגה חייבת להימשך? – מס הכנסה גם בשעות הפנאי

עוד בטרם הקמת המדינה נהוג היה בארץ תשלום מס שעשועים. המס הוגדר עבור בילויי תרבות ופנאי ושימש כמקור הכנסה למועצות המקומיות ולעיריות.

עם המעבר לשלטון עצמאי הוגדרו כללים מיוחדים לפטור מתשלום עבורו במקרים מסוימים. קטגוריית מס זו הובילה לפניות רבות אל הגופים המתאימים במשרדי האוצר והחינוך (האמון על תחום התרבות והספורט), על מנת לקבל זיכוי ושחרור מן הניכויים.

בשנת 1950 פנתה קבוצת מכבי תל אביב בכדורגל אל שר האוצר קפלן ולשר החינוך שזר בתחינה למתן פטור. בישראל נערכו אז מספר משחקים של הנציגה היוגוסלבית שביקרה בארץ. המשחקים נערכו במזג אוויר רע, וכנובע מכך נרכשו כרטיסים מועטים מהמצופה, נטען בקבוצה הישראלית. ירידת ההכנסה על ידי המועדון העלתה חשש גדול לקראת משחק הגומלין המתוכנן ביוגוסלביה. בצר לה פנתה הקבוצה לשרים, והביעה חששה מפני "איבוד פרסטיז'ה ספורטיבית ולאומית". (תעודה 47) עמוד 489-485 בתיק הלשכה הראשית – מס הכנסה, בתיק ג-1728/3.

אף להקת הצ'יזבטרון פנתה אל הממונה על מסי עקיפין במשרד החינוך בבקשה דומה. הלהקה ציינה כי זכתה לפטור במסגרת פעולתה בצבא. עם שחרור חייליה הוסיפה להתקיים כלהקה אזרחית, ועתה ביקשה להתחשב בהמלצת שר החינוך לשחרורה ממסים אלו. (תעודה 48) עמוד 491 בתיק הלשכה הראשית – מס הכנסה, ג-1728/3.

בקשות לא נתכנסו רק להיבט הבילוי עצמו אלא עסקו גם בטובין. התזמורת הפילהרמונית למשל, פנתה למחלקה למס מותרות במשרד החינוך והתרבות, לשחרור ממכס של כלי נגינה, והבקשה אושרה. (תעודה 49) עמוד 515 בתיק הלשכה הראשית – מס הכנסה, ג-1728/3.

מנהל מדור המוזיקה במשרד החינוך והתרבות פנה אל משרד האוצר בבקשה מיוחדת בהקשר זה: "נודע לי כי קיימת אפשרות להזמין את להקת הבלט של מונטה קרלו למספר הופעות בארצנו, ונתבקשתי להמליץ לפניכם על הלהקה לשם שחרור ממסים. הבלט של מונטה קרלו הינה אחת הלהקות המשוכללות ביותר בעולם כולו, והופעתה בארץ תהיה בעלת ערך אמנותי וחינוכי רב. יש לשחרר את הופעת הלהקה מכל המסים, כפי שמשחררים מכך מוסדות מוזיקליים ותיאטרליים אצלנו". (תעודה 50) עמוד 508 בתיק הלשכה הראשית – מס הכנסה, 1728/3.

לבסוף, לא אישרה המדינה פטור זה לצער הנוגעים בדבר. במכתב תשובה כתבו מנהל המדור ליחסי ציבור במחלקת התיירות כי אין "הבלט ממונטה עומד עכשיו על הפרק אלא חגיגת ישראל למוסיקה יהודית" (תעודה 51) עמוד 70 בתיק מחלקת התיירות חגיגות ישראל למוסיקה יהודית מס שעשועים עירוני וממשלתי, גל-7302/10. פסטיבל זה היה מאורגן על ידי מספר גורמים ציבוריים גדולים, וצפויה הייתה להיערך בשיתוף קול ישראל ומשרד ראש הממשלה, מחלקת התיירות במשרד העלייה, ומדור המוזיקה שליד משרד החינוך והתרבות. לשם כך נערכו במדור המוזיקה לבקש ממחלקת מסי עקיפין במשרד האוצר שחרור ממס שעשועים.

גם בקשה זו לא עלתה יפה, והדבר גרר את תמיהתו של היועץ המשפטי למשרד העלייה, שפנה בשנית אל משרד האוצר והמחלקה הרלבנטית ותהה: "העניין כולו הוא מפעל ממשלתי. אם יהיו רווחים, הרי הם שייכים לאוצר. משום כך תמוה בעיני שאתה דורש ממשרד העלייה, מס-בולים על כרטיסי הכניסה. מגוחך הדבר ולא יתכן, שהממשלה תשלם מס-בולים, או איזה מס שהוא, לעצמה". היועץ המשפטי הבהיר כי יכל לייעץ לגופים הנוגעים להפיק כרטיסים ללא דרישת מס כלל. "בעל השעשועים הללו היא הממשלה ולא יימצא אדם שאפשר יהיה לתבוע אותו לדין, אלא שהחשש הוא שיבוא קצין משטרה בטענות ומענות, ובינתיים יופרעו הקונצרטים וההצגות. משום כך יש צורך לסדר הדבר מראש במכתב רשמי". (תעודה 52) עמוד 53 בתיק מחלקת התיירות חגיגות ישראל למוסיקה יהודית מס שעשועים עירוני וממשלתי, גל-7302/10.

אמנם פטור זה ממס לא החזיק זמן רב, ובכוונת האוצר הייתה לבטלו כשנתיים אחר הקמת המדינה. התיאטראות נזעקו מיד ופנו לבן גוריון להסיר את רוע הגזרה:

עמוד 37 במברק בתיק מס שעשועים, ג-5539/2

במברק נוסף ששלחו אל ראש הממשלה כתבו: "הדבר עלול לפגוע קשה בקיומנו שהוא גם ככה די קשה. אנו מבקשים שלא תתקבל כל החלטה לפני שתתמנה ועדה מיוחדת שתשמע אותנו". (תעודה 53) עמוד 100 בתיק מס שעשועים, ג-5539/2.

לבקשת שר האוצר הוגשה לחברי ועדת הכספים הצעתו של הממונה על מסי עקיפין- ד"ר לנדאו, לטובת ניתוב ההכנסות שיגיעו ממסים אלו חזרה אל עולם התרבות המשווע לסיוע ותמיכות: "קיים מחסור רציני בכל הארץ וביחוד בחיפה ובירושלים באולמים להצגות תיאטרליות. גם בתל אביב המצב אינו תקין, הבניין היחיד "הבימה" אינו גמור עדיין למרות שהתחילו בבניתו בשנת 1936. כל הלהקות בתל אביב משתמשות באולמים לא מתאימים ובחלקם סכנה צפויה לחיי המבקרים בגלל זה שלא נבנן על פי דרישות החוק". (תעודה 54) עמוד 433-435 בתיק מחלקת התיירות חגיגות ישראל למוסיקה יהודית מס שעשועים עירוני וממשלתי, ג-7302/10.

ב.11 | "זכות לשלם מס"

ערב הקמת המדינה, בישיבת מנהלת העם שנערכה באפריל 1948, הגדיר היו"ר הנבחר – דוד בן גוריון, תפקידים רבים על סדר היום, בהם גם תחום הכספים. לשם הבהרת הדחיפות ציין: "העניינים בוערים". עוד באותו המפגש העלה אליעזר קפלן שלוש הערות לרישום בפרוטוקול בנוגע למסים ולמלווה הלאומי. נושא זה, היה הראשון לקבל התייחסות עוד בטרם ההכרזה הרשמית וקפלן החשיבו כמהותי לקיומה העתידי של המדינה. דומה שמאז, נושא זה עדיין מונח על סדר היום הציבורי בנוגע לנטל המס בישראל.

בישיבת הממשלה הזמנית שנערכה ב-11 באוגוסט 1948, העלה השר הרב יהודה לייב פישמן שאילתא: "אני שמח מאוד, שזכיתי לשלם מסים לממשלה העברית. אולם אני שואל כלום אדם צריך לשלם מן הכסף שהוא מוציא לצרכי הנשמה?". בכך יתכן וביקש השר לבטא את הלכי הרוח בציבור בנוגע לעומס המס המוטל על האזרח בארץ. עומס, שהתחושות לגביו מלוות את אזרחי ישראל גם למעלה משבעים שנים מאוחר יותר. (תעודה 55) עמוד 2 בפרוטוקול ישיבה כו/התשח של הממשלה הזמנית – ו' באב התש"ח -11.8.48.

"עזור לנו לגבות מס אמת" – בולי הכנסה "מיסיך מקיימים את המדינה" עריך 100 ש"ח / שנות התשעים. אב-50/1

ב.12 | ערך מוסף

פרסום זה אינו נוגע במצב המטבע בארץ בשנים הראשונות להקמת המדינה. עניין זה לבדו העסיק רבות את קובעי המדיניות.

בין האוצרות השמורים בארכיון המדינה תיקי נייר רבים, מסמכים ותצלומים, אך גם פריטים פיזיים ומוצגים.

בהקשר זה ניתן לציין את תבנית קופסת המטבעות שהוכנה על ידי בית החרושת 'חוליות פלסטיק' בראש פינה, אשר שרטוט שלה נשלח על ידי נציב המס – ד"ר ברגמן אל שר החינוך דוד רמז, בחודש נובמבר 1950 (תעודה 56) עמודים 362-357 בתיק הלשכה הראשית – מס הכנסה, ג-1728/3

פריט ייחודי נוסף המצוי במחסני הארכיון הינו מדלית כסף שהופקה על ידי החברה הממשלתית למדליות ומטבעות בשנת 1991, לרגל 50 שנה למס ההכנסה בארץ ישראל. בשנה זו, מנה אגף מס הכנסה במשרד האוצר כ-3,600 עובדים המטפלים ב-260,000 נישומים עצמאיים, 63,000 חברות ו-120,000 מעבידים המנכים מס מכמיליון וחצי שכירים. בגב המדליה הובא ציטוט הפסוק מספר מלכים: "ויעל המלך שלמה מס מכל ישראל". 1330 מדליות הטביע המדפיס הממשלתי. אחת הופקדה לשמירה בארכיון – ח-1400/14

גב המדליה

פני המדליה

ב.13 | ביבליוגרפיה

חיים ברקאי, "ימי בראשית של המשק הישראלי 1954-1948" (עמודים 447-350), בתוך תולדות היישוב היהודי בארץ ישראל מאז העלייה הראשונה – מדינת ישראל העשור הראשון, עורך ראשי – משה ליסק. בהוצאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ובהוצאת ביאליק, ירושלים, תשס"ט.

נחום גרוס, לא על הרוח לבדה: עיונים בהיסטוריה הכלכלית של ארץ-ישראל בעת החדשה, ירושלים, תש"ס.

ספר היובל של אגף מס הכנסה ומס רכוש : [1941-1991] / העורך – אברהם מנדאל, בהוצאת ידיעות אחרונות והמוסיאון למסים, ירושלים, 1992.

.Assaf Likhovski, Tax Law and Social Norms in Mandatory Palestine and Israel, Cambridge 2017

ב.14 | רשימת תיקים