לוי אשכול פרויקט הנצחה

לוי שקולניק (אשכול), 1933. באדיבות מרים אשכול

בשנים 1934-1933 שהה לוי שקולניק (אשכול) בשליחות באירופה. אנו מביאים כאן חליפת מכתבים שלו עם אשתו אלישבע קפלן (אשכול, 1959-1900) מספטמבר 1933. מכתבים אלה מציגים קטעים מפעילותם הציבורית ומחיי משפחתם, את געגועיהם זה לזה ולבתם דבורה (לימים אשכול-רפאלי, 2001-1930). באביב 1933 יצא לוי אשכול (שקולניק) לשליחות מטעם התנועה הציונית וההסתדרות, תחילה ללונדון ולאחר מכן לגרמניה הנאצית. החוק הגרמני התיר הוצאת רכוש מגרמניה אך ורק בצורת סחורות ובהפסד מסוים. לפיכך אורגן מפעל ‘הטרנספר’ (ההעברה) שדאג לשלוח ליהודים בגרמניה הזמנות מארץ-ישראל לסחורות גרמניות. אשכול היה ממארגני מפעל הטרנספר בגרמניה, וכמו כן סייע לארגן קבוצות עולים להתיישבות בארץ. הוא אף מצא זמן לכתוב מאמר ‘לשאלת השוויון במושב העובדים’, הפועל הצעיר, 8 בדצמבר 1933 – שהיה יסוד רעיוני להקמת המושבים המשותפים. מסוף אוגוסט עד תחילת ספטמבר שהה אשכול בפראג לרגל השתתפותו בקונגרס הציוני ה-18. בבחירות לקונגרס זה ניצחה סיעת הפועלים וקיבלה 45 אחוזים מן הקולות ובפעם הראשונה הקימה את הקואליציה בהנהגה הציונית. במרכז הסיעה ניצבו חברי מפא”י (מפלגת פועלי ארץ-ישראל), שנוסדה ב-1930 מאיחוד של ‘הפועל הצעיר’ (מפלגתם הקודמת של אשכול ואלישבע קפלן) ו’אחדות העבודה’. חלק מיוצאי ‘הפועל הצעיר’, בתוכם אלישבע קפלן, חשו כי אנשי ‘ברית פועלי ציון’, הארגון העולמי של ‘אחדות העבודה’, השתלטו על הסיעה המשותפת ודחקו את יוצאי ‘הפועל הצעיר’ לקרן זווית. בסתיו 1933 כתב אשכול מכתב לאלישבע קפלן, ששהתה אז בבית אמה בפולין כשהיא מחלימה ממחלה ומנצלת את שהותה שם לפעילות ציבורית-מפלגתית. בתם דבורה בת השלוש, “הבוסקה” בלשונם, נשארה בביתם בדגניה ב. במכתבו עסק אשכול בכמה מן העניינים הנזכרים לעיל. כמה ימים קודם לכן כתבה אלישבע מפולין לאשכול. מכתבה נכתב לאחר שנפגשה עם אנשי ‘ההתאחדות’, הארגון העולמי של ‘הפועל הצעיר’, שחלקם רצו לשמור על עצמאותם הארגונית למרות הקמת מפא”י. היא גם הוזמנה להשתתף בוועידת ‘גורדוניה’, תנועת הנוער שהייתה מזוהה עם ‘הפועל הצעיר’. אחד הנושאים המרכזיים שעלו במכתבה היה רצח חיים ארלוזורוב ביוני 1933 והמשפט שהתקיים בעקבות  הרצח. אלישבע הזדעזעה לקרוא בעיתון ‘דבר’ ב-8 בספטמבר, במאמר ‘חקירת רצח ארלוזורוב’, על חיבורו של אב”א אחימאיר ‘מגילת הסיקריקין’, המתיר רצח במקרים מסוימים. את מכתביהם של לוי אשכול ואלישבע קפלן מסרו  לארכיון המדינה בנותיהם, דבורה אשכול-רפאלי ז”ל ותבדלנה לחיים ארוכים תמה אשכול-שוחט ועפרה אשכול-נבו.

אלישבע קפלן (אשכול) אל לוי שקולניק (אשכול), ברלין
סיניאבקה (פולין), 19 בספטמבר 1933, ארכיון המדינה, פ-1553/12

שלום רב מוליק!
תמול קיבלתי את מכתבך. ומכתב מציפורה [בת עמי]. באמת כבר לא הייתי שקטה. הקטנוסיה [דבורה] כנראה באמת מתגעגעת מאוד ומשונה ויפה הביטוי שלה. התמונה דווקא רעה מאוד. מאוד הייתי רוצה לראותה. אם כי יש שגם לא אחשוב אודותה.

מוליק, מכתבך כלאחר יד. רציתי לדעת על הנעשה אצלך בעבודתך. הבן אבין שתרגיש את עצמך לא ביותר טוב, כי אחד מכירים. אבל בכל זאת בפניי עליך לפתוח את סגור לבך. איך מתקדמים העניינים?

הקראת ב’דבר’ את מגילת הסיקריקים? פחד יתקפנו למשמע הדברים האלו. לאור אידאות כאלו מתחנך נוער ומוסר את נפשו. יש שם פסקה האומרת: השופט האנגלי התעניין לדעת איך בכל זאת הם יגשימו מהפכה זו. משחק נערים! אבל כשהמשחק נעשה אמצעי לחינוך נוער לאלפיו, הדבר מעציב מאוד. ויש אידאלימוס ידוע בנוער זה.

מוליק, אני עדיין שוכבת במיטה, כי הימים ימי סגריר ודלף, ואין לצאת מפתח הבית, וכך אחשוב מחשבות. לפי מה שנודע לי כאן מפי הנוער, יש תסיסה רבה להקמת ה’התאחדות’ ולדעתי יש לעזור להם בכך. נחוץ רק שלא יקבל צורה מכוערת, נחוץ שלא יקום לו עוד תנועת נוער, כי [תנועת] הנוער שיקימו, מוכרח להיות יותר גרוע מתנועת הנוער הקיימת. אילו קראת את העיתונות שלנו, כמה היא חד-צדדית פועלי-ציונית. קשה לי מאוד לקבל את ההערות החד-צדדיות מהקונגרס. הרושם מתקבל כי הייתה בעצם פרקציית פועלי-ציון ואנשיה ניהלו את העניינים. כיצד קרה הדבר, לא אבין.

גם החלוץ הן בינתיים מנוהל על-ידם וברוחם. ואי הדרך ללא הקו?

ב-25 לחודש זה, תהי ועידת גורדוניה. מאוד הייתי רוצה להשתתף בוועידה זו. אבל אין בידי כסף ולא נעים להשתמש בכספי האם. אולי היית גם אתה מופיע. אגב, אימא מאוד רוצה לראותך ומבקשת מאוד שתבוא. גם המשפחה רוצה בכך. הם אגב חיכו משום מה לבואך. אולי תשתמש בהזדמנות זו ותבוא לאיזה ימים. התאמצות מיוחדת לא כדאי לעשות לפי דעתי. אני מוסרת לך את בקשת הבית כלשונם ורצונם.

מוליק, ועכשיו מה הספקת במשך הזמן בדבר האינפורמציה עבורי. מה צַלֶם, היש סיכויים להיכנס לשם.

תכתוב מכתב לוינריב לווינה, אולי שם אפשר איזה דבר לעשות. רצוני בכל זאת לנסות. ייתכן שמצב בריאותי לא ירשה בין כה וכה. כאן שום דבר לעשות. כי הרטיבות משפיע[ה] עליי רע מאוד. נו די. הפעם אני ממהרת לפוסטה.

רצוני שערב חג עוד יגיעו מכתביי אליך. רצוני לשתף את עצמי, ולו גם במכתב בבדידותך בחג זה.

הנני מאחלת לך חג שמח ושנה טובה. תביא שנה זו אפשרות של פעולה ויצירה לנו, ולנו באופן פרטי שנת מנוחה ופעולה.

שלך באהבה,

אליק

קישור לסריקת המכתב

לוי שקולניק (אשכול) אל אלישבע קפלן (אשכול), סיניאבקה (פולין)
ברלין, 25 בספטמבר 1933, ארכיון המדינה, פ-1553/12

אלינקה אהובה.
לגמרי לא אבין מה קרה? על מכתביי, גלויותיי, טלגרמתי, תמונתי אין כל תשובה ממך. ובינתיים עברו ימי החג. אין זאת שקרה דבר מה. מיום ליום אני מחכה. מפוסטה לפוסטה מצפה ולשווא. שמא נסעת ללודז’? בוודאי צריך היה לכתוב. מתוך הצפייה, גם אני כבר ימים אחדים לא כתבתי, ופתאום והנה כבר סוף השבוע. כאן הלוא הימים ובייחוד ימי החול עוברים מבלי משים בדיוק כמו במרכז החקלאי. שוּר – והנה כבר שבת.

מהארץ אין עוד כל תשובה. בינתיים מפסידים זמן ומי יודע אם לא את כל העניין. יש לי איזה חשש ותחושה כי היהודים מתחילים לאט לאט להסתגל ובייחוד בעלי האמצעים. עד לרעם חדש מתחילים לְהִשָּׁקֵט ולחכות שמא, אולי. קשה להם להיעקר כשם שקשה היה ל[חנה] רובינה לעקור את הדיבוק מתוכה. רק מהפרובינציה הרחוקה והענייה, מגיעים קולות של אנשים הרוצים לעזוב וללכת לארץ-ישראל בתקווה שיסתדרו. אך מהם לא נִבָּנֶה. אותם צריך לבנות.

אני מתחיל בימים האחרונים יותר לדאוג להלוואה לדגניה ב. על הפרק עומדים בכל זאת גם אנשים אחדים צעירים עם כסף ברצון ללכת לקבוצה.

מהארץ לא קיבלתי יותר ולא כלום וגם מהבוסקה [דבורה]. נקווה שהכול טוב. גם העיתונים נעלמו.

אני כותב מאמר, דומני גדול, על המושב השיתופי. מתי תבואי ומה אתך? שמא את חולה? אולם גם אז אפשר לכתוב. שלום, כתבי ובואי. אני כותב במשרד בבוקר בטרם יבואו הקליינטים.

שלך
ל’ שקולניק

סריקת המכתב המקורי