.1 | מבוא
בספטמבר 1978 התקיימה ועידת פסגה בעיירת הנופש הנשיאותי "קמפ דיוויד" ליד וושינגטון. בסוף הוועידה נחתמו הסכמי המסגרת שהובילו בסוף לחתימת חוזה השלום בין ישראל ומצרים.
בשנים האחרונות חשף ארכיון המדינה מסמכים וחומרים אודות השיחות והמהלכים שקדמו לוועידה עצמה ובמהלך החודשים הבאים עד לחתימת החוזה בוושינגטון במארס 1979.
ספרים ומאמרים רבים נכתבו על קמפ דיוויד, אולם התיעוד המרכזי מבוסס ברובו על אוסף התיקים שהופקדו בארכיון.
התיקים מכילים שפע של פרוטוקולים ורישומי שיחות, הנותנים תמונה מלאה על הוועידה מנקודת המבט הישראלית.
בפרסום המיוחד "עושים שלום" ובאוסף תיקים המתפרסם כאן בפעם הראשונה מוצגים המסמכים מחדרי החדרים של הדיונים הסודיים ומביאים בדרך שלא הוצגה עד כה את הדרמה האדירה הזו. בין השאר נחשפים רישומי שיחות של חברי המשלחת הישראלית עם האמריקנים שרשם פרופ' אהרן ברק בכתב ידו. המסמכים מתארים את התהליכים ואת המהפכים הדרמטיים שעברו על המשתתפים במשא ומתן:
- כיצד הצליח הנשיא ג'ימי קרטר להביא את ראש הממשלה מנחם בגין ואת נשיא מצרים אנואר סאדאת מהטחת האשמות זה בזה במילים קשות ליחסים של ידידות ואמון הדדי, וכיצד קרה שסאדאת, ששאל תחילה: "איך אעשה הסכם עם אנשים שאינני בוטח בהם?", קבע ערב חתימת החוזה ש"הוא מרגיש עכשיו כי יוכל בעתיד לפנות ישירות לראש הממשלה בעת משבר ולמצוא הסדר נאות";
- כיצד החלו המשלחות ב"אריזת מזוודות" כדי לשוב הביתה בידיים ריקות באחד מימי ועידת קמפ דייוויד, והגיעו להסכמות ביום המחרת;
- איך תרמו דווקא האייתולה חומייני והמהפכה האסלאמית באיראן להמרצתם של הצדדים להתגבר על חילוקי הדעות ולהגיע לחוזה שלום;
- כיצד הצליחו כמה שרי ממשלה, שחלקם לא היו בכירים, למצוא מוצא מהמבוי הסתום רגע לפני שהנשיא קרטר עמד לעלות על מטוסו בדרכו חזרה לוושינגטון ולנטוש את מאמצי התיווך שעשה בין ישראל למצרים,
- ולבסוף – מה הביא את שר החוץ משה דיין להפוך על פניה את אמירתו המפורסמת לגבי שארם א-שייח ולהצהיר מעל בימת הכנסת: "עדיף שלום בלי שארם א-שייח מאשר שארם א-שייח בלי שלום."
