שער שני - פעילותו של הנשיא נבון בתחום החברתי תרבותי

ג.1 | מבוא

מאז קום המדינה החל קילוח דק של יהודים אתיופים (שכונו “פלשים”) שעלו ארצה. בפברואר 1973 פסק הראשון לציון הרב עובדיה יוסף ב-1973 ש”ביתא ישראל” – כך קראו יהודי אתיופיה לעצמם, הם יהודים לכל דבר (ועל כך ראו פרסום שלנו “הרב עובדיה יוסף ז”ל והכרתו ביהודי אתיופיה”, וכן בתיק “נשיא המדינה יצחק נבון – יהודי אתיופיה”, נ-340/6, עמ’ 30-28) אולם באוקטובר 1973 (במלחמת יום הכיפורים) ניתקה אתיופיה את יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל – דבר שהקשה על העלאת היהודים. על כך כתב איתן רופין אל מנהל לשכת הנשיא צבי לוקר (תיק “נשיא המדינה יצחק נבון – יהודי אתיופיה” נ-340/7, עמ’ 336).

ב-1974 תפסה את השלטון באתיופיה מפלגה מרקסיסטית בהנהגת מנגיסטו היילה מריאם שמדיניותו הרשמית הייתה נגד יחסים דיפלומטיים עם ישראל ונגד עליית יהודי אתיופיה לישראל מלבד מספר מצומצם מטעמי “איחוד משפחות” (בדומה למדיניותה של ברית המועצות בעניין עליית יהודי רוסיה לישראל). בפעילות זאת היו מעורבים הסוכנות היהודית והמוסד.

עם כניסתו של מנחם בגין לתפקיד ראש הממשלה ב-1977, הוגברו מאמצי ישראל להעלות את יהודי אתיופיה. בעקבות זאת הגיעו מאתיופיה כמה עשרות בשנה ולאחר מכן כמה מאות בשנה. נשיא המדינה עודכן על כך. כך למשל באוגוסט 1977 יהודה דומיניץ מנהל מחלקת העלייה והקליטה של הסוכנות היהודית לגדעון שומרון מנהל לשכתו של הנשיא אפרים קציר על עלייתם של 59 עולים מאתיופיה (נ-340/7, עמ’ 483). בדצמבר 1977 הגיעו עוד 39 עולים (נ-340/7, עמ’ 452).

ג.2 | הנשיא נבון והעולים מאתיופיה

זמן קצר לאחר שנבון נכנס לתפקידו שלחה אליו קבוצה של פעילים מעולי אתיופיה בישראל מכתב בו התריעו בפניו על מצבם הקשה של יהודי אתיופיה ורצונם לעלות לישראל:

תיק נ-340/7, עמ’ 283

בעקבות זאת ביקש נבון להיפגש אתם. לא ידוע לנו אם פגישה זו התקיימה עם נבון, אולם בנובמבר 1978 התקיימה פגישה בין פעילים אחרים מקרב עולי אתיופיה לבין הנשיא נבון (תיק נ-340/7, עמ’ 243-241).

הפיצול בין הפעילים האתיופים בישראל גרם כנראה לטיפול לא מספיק טוב בפניות השונות. ב-16 בינואר 1979 פנתה קבוצה אחרת של פעילים לנבון במכתב חריף (תיק נ-340/7, עמ’ 227) שהחל במילים הבאות:

נבון כתב למנהל לשכתו יצחק אגסי (נ-340/7, עמ’ 223):

ביוני 1981 פנו בן ברוך ישעיהו ואברהם ישעיהו שעמדו בראש “האגודה להצלת משפחות יהודי אתיופיה” אל נבון. השניים כתבו: “כבוד הנשיא, אנו דורשים ברצינות ממדינת ישראל שתביא חירות למשפחותינו” ונענו על ידי גלוסקא: “כבוד הנשיא יודע על המאמצים הבלתי פוסקים להעלות את אחינו יהודי אתיופיה נוכח הקשיים העצומים” (תיק נ-340/7, עמ’ 133-131).

ג.3 | פגישת הנשיא נבון עם הפטריארך האתיופי טקלה היימנוס

ב-10 באפריל 1980 נפגש נבון עם הפטריארך האתיופי בעת שביקר בישראל. לקראת הפגישה קיבל נבון חומר רקע ממשרד החוץ וממשרד הדתות על המצב באתיופיה ובכלל זה מצבם של יהודי אתיופיה (תיק נ-340-7, עמ’ 444-426) וכן פתק מלשכת ראש הממשלה מנחם בגין בו ביקש בגין מנבון להעלות לפני הפטריארך את דאגת ישראל ליהודי אתיופיה ואת רצונה באיחוד משפחות. כמו כן בפתק שבגין העלה את העניין כבר בפגישתו הראשונה עם נשיא ארצות הברית ג’ימי קרטר:

תיק נ-340/7, עמ’ 422

ג.4 | פניותיהם של ישראלים ותיקים שדאגו לשלום יהודי אתיופיה

ישראלים ותיקים רבים, ואף יהודים בתפוצות, גילו דאגה רבה לגורל יהודי אתיופיה המבקשים לעלות ארצה – בלי לדעת שישראל הצליחה, בדרכים-לא דרכים, לעלות את חלקם לישראל. דאגתם גברה לנוכח ידיעות על רדיפתם של יהודים באתיופיה. לפיכך פנו אנשים רבים אל נשיא המדינה יצחק נבון וביקשו שיפעל ככל יכולתו להעלאת יהודי אתיופיה לישראל. חלקם האשימו את ממשלת ישראל בחוסר אכפתיות ואף בגזענות.

נבון עודכן במצב יהודי אתיופיה וידע על כך שכמה מאות מהם מצליחים לעלות לישראל. הוא ידע גם שפרסום ידיעה זו עלולה להפסיק לחלוטין את האפשרות הזאת. לפיכך תשובותיו, באמצעות עובדי לשכתו, לפניות שקיבל היו חלקיות.

דוגמה לכך היא ההתכתבות עם שמואל נמיר מנצרת עילית מיוני-ספטמבר 1979 (תיק נ-340/7, עמ’ 180-173). שמואל נמיר שב ופנה אל הנשיא נבון באפריל 1980 (תיק נ-340/7, עמ’ 156), באוגוסט 1980 (תיק נ-340/7, עמ’ 152-150), בינואר 1981 (תיק נ-340/7, עמ’ 139) ובמרס 1981 (תיק נ-340/7, עמ’ 137). בנובמבר 1981 פנה אל אופירה נבון ועתה נענה על ידי מזכיר הנשיא עמי גלוסקא ש”יש מקרים שבהם יעילה הפעולה השקטה הרבה יותר מפעולה קולנית העלולה להזיק לעצם העניין”:

תיק “הנשיא יצחק נבון – מכתב שוטף” נ-311/3, עמ’ 1140

דוגמה אחרת הוא מכתבה של אורנה שאול מבית דגן שהתריעה בנובמבר 1981 מפני רצח עם של יהודי אתיופיה ונענתה בזהירות על ידי גלוסקא (תיק נ-340/7, עמ’ 115-113):

פסקה זו שבה והופיעה במכתבי תשובה רבים ששלח בית הנשיא לפונים בעניין זה. במכתבים מאוחרים יותר הוסיף נבון מילים על מחויבותו לקליטתם הטובה בישראל:

תיק נ-340/7, עמ’ 2