ארכיון המדינה > פרסומי הארכיון > שער רביעי- פעילותו של יצחק נבון כשר החינוך והתרבות > “לא נבון”? המאבק על יום לימודים ארוך

שער רביעי- פעילותו של יצחק נבון כשר החינוך והתרבות

ה“לא נבון”? המאבק על יום לימודים ארוך

הנשיא יצחק נבון בעת ביקור בבית ספר בשכונת התקווה, תל אביב, 1979. צילום: יעקב סער, אוסף לע”מ

מבוא

בכל שנה ב-1 בספטמבר הולכים רבבות תלמידים מכל הגילים לבתי הספר ומתחילים את שנת הלימודים. רבים מהם יסיימו את יום הלימודים הראשון, ואת אלו שיבואו אחריו, בשעות הצהריים המוקדמות. זאת למרות שמזה 20 שנים קיים בישראל חוק שאינו מיושם במלואו, שמבטיח לכל תלמיד יום לימודים ארוך. בפרסום שלפנינו אנו מבקשים להציג מבחר של תיעוד מתוך אוספי הארכיון שעוסק בחלקו של שר החינוך יצחק נבון (1990-1984) במאמצים להקניית יום לימודים ארוך לכל תלמיד בישראל.

מיום הקמתה של מדינת ישראל, הציבה הנהגתה את מתן חינוך מיטבי ושוויוני כיעד מרכזי במדיניותה החברתית. ב-1949, בעיצומו של משבר כלכלי קשה, מדיניות צנע ועלייה המונית, חוקקה ממשלת ישראל את “חוק לימוד חובה” שהעניק לכל ילד בישראל תשע שנות לימוד חינם. החוק הורחב ושופר עם השנים. אולם לימוד חינם היא רק צלע אחת בניסיון להקנות חינוך מיטבי; צלע נוספת קשורה למספר שעות הלימוד. בזמן כהונתו בתפקיד שר החינוך, פעל יצחק נבון כדי לקדם את המטרות ששאף להגשים בתחום החינוך בשבתו בבית הנשיא, ובהן צמצום הפערים החברתיים, מתן מקום של כבוד למורשת יהדות ספרד, עידוד החינוך המדעי ועוד. נבון הבין שאחד התנאים להגשמת המטרות האלו הוא הרחבת מספר השעות שלמדו התלמידים בבית הספר.

לצורך זה ביקש להוציא לפועל תכניות להנהגת יום לימודים ארוך שהגו קודמיו, במיוחד בערי הפיתוח ובשכונות המצוקה בערים. נבון נתקל בקשיים מצד משרד האוצר במימון התכנית, והתעורר ויכוח ציבורי סביבה בקרב הורים, מורים וראשי השלטון המקומי. אף על פי כן הנהיג אותה באופן ניסיוני בכמה יישובים ובשתי שכונות בירושלים. חקיקת חוק יום חינוך הוקפאה עם נפילת ממשלת האחדות ופרישתו מתפקיד שר החינוך במארס 1990.

התכנית להנהגת “יום לימודים ארוך”

בספר זיכרונותיו כותב נבון שהוא היה נחוש בדעתו להחזיר למערכת החינוך שעות שקוצצו על-ידי משרד האוצר בשנים האחרונות (יצחק נבון, כל הדרך, ירושלים, 2005, עמ’ 387). בעקבות הקיצוצים נפגעו מקצועות לימוד רבים והתרחב “החינוך האפור”; הורים בעלי יכולת מימנו בעצמם שעות העשרה, חוגים אחר הצהריים ושיעורים פרטיים לילדיהם, והפער בין ילדי המעמד הבינוני ומעלה וילדי השכבות החלשות הלך והתרחב. כדי לשנות את המצב ביקש להנהיג תכנית ליום לימודים ארוך (שנקרא לעתים יום חינוך ארוך). באותם שנים (ובמקומות מסוימים גם היום) נהגו רבים מתלמידי בית הספר בישראל לסיים את יום הלימודים בשעות הצהריים. נבון ביקש להאריך את יום לימודים עד השעה שלוש או ארבע אחר הצהריים, על-מנת לאפשר לימודי העשרה ולקדם את השכבות החלשות בעיירות הפתוח ובשכונת העוני בערים.

נבון לא היה שר החינוך הראשון שפעל לקדם יום לימודים ארוך. בראשית שנות השבעים, בעקבות מחאת ה”פנתרים השחורים” והקמת “ועדת ראש הממשלה לילדים ולנוער במצוקה”, הוחלט בתקופת כהונתו של יגאל אלון במשרד החינוך לתת עדיפות לעיירות הפיתוח והונהג יום לימודים ארוך במאות בתי ספר המוגדרים טעוני טיפוח. לדברי החוקר צבי צמרת, שבדק את הצלחת התכנית, תוצאות המהלך היו דלות כיוון שמערכת החינוך לא נערכה כראוי ולא נמצאו די מורים שיעבדו בבתי הספר בשעות אחר הצהריים. בארכיון המדינה קיימים תיקים רבים בנושא, לדוגמה תזכיר שנמצא בתיק של יועץ ראש הממשלה לענייני רווחה. התזכיר הוגש בשנת 1976 לראש הממשלה יצחק רבין עם הצעה להנהיג יום לימודים ארוך ו”מפעל הזנה לכל”.

מתוך תיק תזכיר יום לימודים ארוך

גם שר החינוך זבולון המר (1984-1977) ביקש להנהיג יום לימודים ארוך בעיירות פיתוח ובשכונות מצוקה, אולם התכנית לא יצאה לפועל בשל הקשיים התקציביים והלוגיסטיים הכרוכים בה והתנגדות ארגוני המורים – קשיים שגם נבון הנאלץ להתמודד עמם.

לאחר יותר מעשור, בקיץ 1989 החליט נבון שהגיע השעה להוציא לפועל את המהלך. בתור צעד ראשון דרש נבון בוועדת השרים לענייני חקיקה לקדם “חוק שעות מינימום” כדי למנוע קיצוצים נוספים בתקציב החינוך. התכנית זכתה לתמיכת ההסתדרות, אולם אגף התקציבים במשרד האוצר קבע ש”כל תוספת של שעות לימוד למערכת החינוך תעשה במימון ההורים” ודרש במקביל ביטול הצעה אחרת של המשרד להנהגת לימודים חינם לגילאי 3-4 “(לשכת השר יצחק נבון – יום חינוך ארוך” עמוד 395).עיקרי התכנית הוצעו לו על-ידי יועצו, דר’ דב גולדברגר, עוד באפריל 1989 במסמך שהכין במסגרת תכנית העבודה לשנת 1989, בו קבע ש”הנושא המרכזי בו יש להתמקד בשנה הקרובה הוא יום לימודים ארוך. יש לפעול בכל הכוח במספר מישורים כדי לרכז את המשאבים הדרושים להארכת שנת הלימודים, (תיק תכנית עבודה לשכת השר לשנת 1989, עמ’ 4). נבון הקים מטה פנימי לבחינת נושא הנהגת יום לימודים ארוך,שבדק את מרכיבי התכנית כגון: כמה שעות ילמדו הילדים, מי ילמד, מה יהיו התכנים שילמדו וכיצד יובטח שהשעות הנוספות לא יהפכו ל”שמרטפות” ותו לו.

נקבעו עקרונות תכנית יום לימודים ארוך כפי שמוצגות במסמך הבא:

דברים מתוך סיכום ישיבה אצל מנכ”ל משרד החינוך, 25/9/1989, שם, עמוד 272ול זאב בירושלים).

באותם הימים הלכו והתקדמו ההכנות למעבר המשק הישראלי לשבוע עבודה בן חמישה ימים. ארגוני המורים הגיעו להסכמה עם משרד האוצר על הפעלת שבוע מקוצר גם במערכת החינוך. המהלך הזה היה אמור לחסוך כספים על פעולות שנעשו בימי ששי כגון: הפעלת הסעות, שרתים, מבנים ועוד. הוצע להעביר את השעות שנחסכו מימי ששי לימים א’ עד ה’. שר החינוך חיפש גם מקורות מימון ליום לימודים ארוך מחוץ למערכת החינוך. הוא פנה לידידו שמחה דיניץ, שעמד בראש הנהלת הסוכנות היהודית, בבקשה לבדוק את האפשרות לסייע במימון התכנית. הוא קיבל הצעות נוספות למימון התכנית ובהן להיעזר בתקציבי הרווחה של המשרד ולבקש את עזרת המרכז לשלטון המקומי. נושא “רגיש ביותר” היה ניהול משא ומתן עם המורים. הללו חששו שידרשו לעבודה נוספת ללא תמורה, ותבעו קיצור משך השיעורים והפסקת צהריים ארוכה שתוקדש לארוחה ולמנוחה.

מתוך תכנית העבודה לשנת 1989.

שאלה רבת משקל הייתה עמדתם של הורי התלמידים. אמנם ארגון ההורים הארצי תמך בעמדתו של שר החינוך, אולם חלק מן ההורים חששו מהארכת יום הלימודים והיו שהתנגדו להחלת התכנית בתור חובה. למשל, אם לשני ילדים קטנים מחולון כתבה לשר החינוך (עם העתקים למבקרת המדינה, ראשי הסתדרות המורים, והאגודה לזכויות האזרח וחבר הכנסת יוסי שריד) שהיא עומדת על זכותה לחנך את ילדיה לפי ראות עיניה, ואסור לכפות עליהם ללמוד במשך שמונה שעות ביום. המשנה למנכ”ל משרד החינוך ענה לה “שאי אפשר לקיים מערכת לימודים מסודרת ללא חוק לימוד חובה (חינם). לא כולם יכולים לחנך את ילדיהם כמוך, לא בכושר ולא בזמן” (מדיניות מערכת החינוך- יום חינוך ארוך, עמודים 117-111). היו מנהלי בתי ספר שטענו כי יום הפנאי הנוסף ביום ששי לא ינוצל למטרות חינוכיות ויחשוף את בני הנוער לסכנות רבות. בחילופי מכתבים עם מנהל תיכון דתי בנתניה, כתב נבון שאין הוא שלם עם המעבר לחמישה ימי לימודי והוא בוודאי לא היה בין יוזמיה. אולם לאחר שהתברר שלא ניתן לעצור את התהליך, הוא נתן הוראות שהמעבר יתבצע בהדרגה ושיחידות החינוך הלא פורמלי יתכננו פעילות תרבותית, חברתית וספורטיבית בימי ששי.

ב-2 בנובמבר 1989 פנה נבון אל מזכיר הממשלה וביקש להביא לישיבת הממשלה הצעת “מחליטים” – לאשר הצעת חוק יום חינוך ארוך התשמ”ט – 1989. הוא ציין שמקורות המימון יבואו מתקציב המדינה, מהעלאת תקרת הביטוח הלאומי ומהעלאת מס ערך מוסף. כיוון שחבר הכנסת מיכאל בר זוהר (שהיה יושב ראש ועדת החינוך), הגיש הצעת חוק פרטית בעניין, יש דחיפות בטיפול הממשלה בבעיה. הוא צירף לפנייה טיוטה של החוק.

פניית השר נבון למזכירות הממשלה לחקיקת חוק יום לימודים ארוך, לשכת השר יצחק נבון – יום חינוך ארוך, עמוד 251

ב-8 בנובמבר מסר נבון בכנסת על הפעלת שלב הניסוי של התכנית בשנת הלימודים תש”ן, והודיע שהגיע לסיכום עם שר האוצר על הפעלתה בשכונות המצוקה ובעיירות הפיתוח בתשנ”א. לדבריו החוק הוא חיוני כדי שיהיה אפשר להילחם ב”חינוך האפור”. עוד באותו החודש עבר החוק בקריאה ראשונה בכנסת.

יום לימודים ארוך – הוויכוח הציבורי

ב-30 בנובמבר כתב נבון לשר האוצר שמעון פרס כדי לעגן בכתב את הסיכומים שהגיעו אליהם בעל פה על דרכי המימון לתכנית. לדבריו אמר לו פרס “אני הולך על זה” וביקש ממנו לתאם עם סגן השר יוסי ביילין. אולם הפער בין הכוונות הטובות של משרד האוצר למימושן התגלה כרחב. בניגוד לעמדתו של נבון דרש האוצר שהורי התלמידים ישתתפו במימון יום לימודים ארוך. דרישה זו והצעתו של נבון להעלות מסים כדי לממן את התכנית “הקימה שדים מרבצם”, והביאה למחלקות ציבורית שהתבטאה גם באמצעי התקשורת. נשמעו טענות נגד נבון על כך שהציע מהלך גדול ויקר בשנה של מצוקה כלכלית, וציפיות לעלייה גדולה מארצות הגוש המזרח אירופי המתפרק. העיתונאי נחום ברנע ראה בתכנית “פנטזיה” אופיינית לשמעון פרס וכתב “שר האוצר ושר החינוך החליטו להאריך את יום הלימודים בבתי ספר– ורק כסף אין” וכן הופיע מאמר מערכת תחת הכינוי הלא מחמיא לשר החינוך ” לא נבון”

מאמר מערכת – יום לימודים ארוך
עמוד 98

האוצר אף הציע לקצץ 20 מיליון שקלים מתקציב הרווחה החינוכית לאוכלוסיות חלשות לצורך מימון התכנית. מנהל האגף לשירותי חינוך ורווחה במשרד החינוך אבי לוי מחה בפני נבון על על הרעיון. לדבריו “אין להעלות על הדעת כי קיום יום לימודים ארוך יבוצע על-ידי פגיעה קשה בתכנית הרווחה החינוכית בישובים ובמערך הטיפוח בישראל….אנו צופים שתעורר התנגדות והתמרמרות רבה בקרב עיירות הפיתוח ושכונות המצוקה.” בעקבות איום האוצר בקיצוץ בתקציב הרווחה הוקם ועד ארצי בראשות הפעילים החברתיים יוסי יונה וימין סוייסה כדי לתמוך במאבקו של נבון. בראשית ינואר 1990 הם הזמינו את סגן השר ביילין לביקור בשכונת מצוקה, שכונת הקטמונים בירושלים. לאחר הביקור הודיע ביילין שחזר בו מן ההצעה, אבל בתנאי שמשרד החינוך יקצץ את הסכום הדרוש מתקציבו. נבון טען שאין לו מקור לקיצוץ כזה בתקציב המשרד. ב-25 בדצמבר הצביעה הממשלה על תקציב להפעלת יום חינוך ארוך בשנת 1990. היא דחתה את הצעת נבון להעלאת תקרת הביטוח הלאומי ואימצה ברוב של 15 ל-6 את הצעת האוצר לממן את התכנית באמצעות תקציב המדינה, עם השתתפות מדורגת של ההורים לפי מבחני הכנסה. שני שרים נמנעו בהצבעה, ונראה שאחד מהם היה נבון.

ההחלטה להטיל תשלומים על חלק מההורים נתקלה בהתנגדותם של רבים. חינוך חינם היה עיקרון שעל הגשמתו נאבקו שרי חינוך במשך שנים, וחינוך חינם בבתי הספר התיכונים היה הישג חדש יחסית: עם הנהגת הרפורמה והקמת חטיבות הביניים בשנות -60 הנהיגו לימודי חובה חינם עד כיתה ט’ וב-1969 עד כיתה י’. ב-1979 התבטל שכר הלימוד בבתי הספר תיכונים והונהג לימוד חינם עד גיל 18 (אך לא חובה). עתה, מחו רבים על ההצעה “להחזיר את השעון לאחור” ובהם ארגון ההורים הארצי, ששלח לנבון מכתב תמיכה בהתנגדותו לתשלומי הורים. לאב נזעם שאיים להוציא את ילדיו מבית הספר אם ייאלץ לשלם שכר לימוד כתב נבון: “עשיתי כל אשר לאל ידי כי דעתי תתקבל בממשלה, ואולם כשקיבלה הממשלה החלטה, גם אם אינה לפי רוחי, ידי כבולות ואינני יכול לפעול נגדה…הדבר האחרון שהייתי רוצה הוא שכתוצאה מההתנגדות המוצדקת לתשלומי הורים לא יהיה יום חינוך ארוך כלל”. (מתוך תיק “יום חינוך ארוך” עמוד 92). הוא הבטיח להמשיך להיאבק נגד תשלומי ההורים בשלב החקיקה בכנסת.

ויכוח נוסף התעורר סביב ההחלטה להפעיל את התכנית בעיירות הפתוח ולא ביישובים אחרים בעלי מאפיינים חברתיים וכלכליים דומים. נציגי המושבים (ואפילו הקיבוצים) טענו שיש יישובים חלשים רבים בהתיישבות העובדת הזקוקים לסיוע. עוד באוקטובר 1989 פנה ראש מועצה אזורית אשכול למנכ”ל משרד החינוך ודרש להחיל את התכנית על אזורי מצוקה ולא על יישובים מסוימים בתוכם. לדבריו, “המושבים והקיבוצים הסובבים את עיירות הפיתוח, אין מצבן [כך] שפיר לעומת עיירת פיתוח זו או אחרת. אם כן, מדוע ההפליה הזו?” גם נציגי תנועת המושבים וארגון המועצות האזוריות דרשו לצרף לתכנית את יישובי קו העימות ויישובים במצוקה. לבסוף הוחלט לשלב גם את יישובי קו העימות בתכנית שתופעל בשנת תשנ”א .

ילדים בחצר בית הספר במעלה אדומים, 1989. אוסף לע”מ

ראשי היישובים ביהודה ושומרון באו אף הם בטענות על הפלייה. הם פנו למשרד עורכי הדין “ענבר-רוגל”, ששלח מכתב תלונה לשר החינוך ולראש הממשלה שמיר. במכתב קבלו על כך שראשי הערים אריאל ומעלה אדומים, ויישובים אחרים שקיבלו בעבר הכרה בתור אזורי פיתוח, לא הוזמנו לישיבה עם ראשי ערי הפיתוח בה הודיע השר על מאפייני התכנית (למעשה בדיוני משרד החינוך וברשימות ערי הפיתוח שבתיקים מופיעים גם יישובים מעבר לקו הירוק). ראשי החינוך העצמאי הצטרפו למוחים וטענו שבתי הספר שלהם מופלים ואינם נכללים בתכנית.

היערכות להפעלת הפרויקט

מסמכים רבים המתעדים את ההערכות להפעלת יום לימודים ארוך בראשית שנת 1990, ודיונים על הרחבתה בשנת תשנ”א נמצאים בתיקים “יום חינוך ארוך” ו“פרוטוקלים מלשכת השר יום חינוך ארוך”. במשרד החינוך אף הוכנה תכנית עלות מפורטת של יום לימודים ארוך בבתי ספר בחצור הגלילית, קריית שמונה, ירוחם, אופקים ושכונות בגולשים (תיק ישיבות הנהלה סגל א, גל-14976/8) מהם עולה שבשל קוצר הזמן ביקש משרד החינוך מגוף חיצוני בשם “משוב” לתכנון וייעוץ חינוכי, להכין הנחיות להפעלת התכנית באופן מידי ביישובים שנבחרו. במסמך שהגיש “משוב” הוגדרו היעדים המרכזיים של התכנית: תגבור וטיפוח ערכים לאומיים ואוניברסליים; העלאת רמת ההישגים הלימודיים, במיוחד בתחומי השפה העברית, המתמטיקה והאנגלית; העשרה חינוכית על-ידי חשיפה למדעים, אמנויות, ספורט וחינוך גופני, אירועים מסורתיים ותרבותיים ולפעילות חברתית. אבל זאב בוים, ראש עיריית קריית גת ויו”ר פורום ערי הפיתוח, התלונן על חוסר ארגון וטען: “עד כה לא התקיים דיון משותף ומסודר בין הוועדה לבין הנהלת משרד החינוך. מקורות המידע של הוועדה לגבי התכניות של משרד החינוך, מקוטעות ומתקבל הרושם שאין למשרד משנה סדורה, ומכאן נטייתו להתחמק מהצורך לדיאלוג במגמה לגבש תוכנית מוסכמת.” בוים הדגיש שגם במצב הנוכחי הפעלת מערכת החינוך גורמת לגירעונות ברשויות המקומיות; הפעלת יום לימודים ארוך עלול להחמיר את המצב. התעקשותו של נבון להפעיל את התכנית לאלתר, יתכן ונבעה מחשש מפני נפילת הממשלה על רקע חילוקי דעות בנושאים מדיניים בין הליכוד ומפלגת העבודה, שתאלץ אותו לפרוש ממשרד החינוך.

לצד התלונות על חוסר סדר בהיערכות משרד החינוך, היו גם בתי ספר שנערכו בכוחות עצמם ליום לימודים ארוך. למשל בית הספר הקהילתי ברמת הגולן שקיבל בהתלהבות את הרעיון והפיץ תכנית משלו להורים לקראת שנת הלימודים תשנ”א:

דף הפתיחה לחוברת שהוציא בית החינוך המשותף למושבי הגולן, עמ’ 82

היערכות מקומית נרשמה גם בבית הספר “יצחק הנשיא” בקריית שמונה. כתבה בעיתון “הארץ” תיארה את היום הראשון להפעלת יום חינוך ארוך ב-1 בינואר בבי הספר תחת הכותרת – “בית הספר הראשון שקפץ למים”.

בתיק הודעות לעיתונות (עמוד 218 ) מתוארת הודעה לכנסת של נבון בה הדגיש שהפעלת התכנית בהדרגה בכל מערכת החינוך היא יעד מרכזי של משרדו, ומטרתו היא להחזיר שעות לימוד למערכת, שהן “החמצן של בית הספר.” לדבריו, הממשלה אישרה את התכנית והכנסת צריכה להבטיח את התקציב. למחרת, ב-28 בפברואר, הודיע משרד החינוך שהתכנית הניסיונית תופעל גם בכפר הדרוזי עוספייה בכרמל, ובכפר המוסלמי שעב בגליל המערבי.

אולם תכניותיו של נבון נקטעו עקב נפילת ממשלת האחדות. ב-18 במארס נפרד נבון מעובדי משרד החינוך וסיכם את הישגיו, ובהם יום לימודים ארוך. לדבריו “אנו נמצאים בעיצומם של תהליכים מכריעים ביותר כמו יום חינוך ארוך ואני מקווה לשוב למשרד בהקדם על מנת להמשיך ולהתמיד באותם יעדים” ( הודעות לעיתונות עמוד 29)

תקוותו של נבון לא התגשמה והוא לא שב יותר לחיים הפוליטיים. יצחק שמיר הקים ממשלה צרה וזבולון המר שב לעמוד בראש משרד החינוך. המר הקפיא את התכנית להנהגת יום לימודים ארוך; בין השאר משום שראשי החינוך הממלכתי דתי היו מודאגים מבריחת תלמידים למערכת החינוך העצמאי שתמשיך ללמד ששה ימים בשבוע (ראו חוזר של מנהל החינוך הממלכתי דתי מתי דגן, מאי 1990, לשכת השר יצחק נבון וזבולון המר- יום חינוך ארוך, עמוד 341). ב-1995 הוקמה ועדה בראשות פרופ’ חיים אדלר לבחינת הסוגיה וב-1997 נחקק חוק יום חינוך ארוך על-ידי ממשלת נתניהו הראשונה; בין יוזמי החוק היה מאיר שטרית, שסייע לנבון בשעה ששימש גזבר הסוכנות היהודית ב-1990-1989. אולם יישום החוק נדחה והיום הוא מופעל בעיקר בעיירות פיתוח ובשכונות המצוקה. הפעלתו המלאה נדחתה ב-2001 ועדיין נדחית משנה ושנה.