ב-20 בינואר 1981 הושבע רונלד רייגן לנשיא ה-40 של ארצות הברית. לא היה זה רק שינוי פרסונלי לעומת קודמו בבית הלבן, אלא גם שינוי גדול בסגנון ההתנהלות והמנהיגות. ג’ימי קרטר היה דמוקרט ממדינת ג’ורג’יה, מגדל בוטנים מצניע לכת שהאמין בגישה פשרנית במדינות חוץ ומתן תשומת לב רבה לעניינים חברתיים ולנושא זכויות אדם ואזרח. רייגן הרפובליקאי היה שחקן קולנוע לשעבר, מושל קליפורניה ומחובר לחוגי אילי ההון והחברה הגבוהה, נץ מדיני ותומך נלהב במדינות של כלכלה חופשית. ההבדל ניכר גם בין נשות הנשיאים. רוזלין קרטר ביקשה להקנות לבית הלבן סגנון פשוט ועממי “נעדר נפיחות והדר”, ואילו ננסי רייגן שינתה את הסגנון בבית הלבן מן הקצה אל הקצה. היא בקשה לשוות לו את “ההוד והחן של אירופה”, כפי שנכתב בתזכיר של שגרירות ישראל בוושינגטון. מטבע הדברים השפיעו ההבדלים בין שני האישים על סגנון קשריהם עם הנשיא נבון. האם יצליח נבון למסד יחסי קרבה וידידות עם רייגן כפי שהצליח במקרה של קרטר, שהיה קרוב אליו הרבה יותר בעמדותיו?
נשיא ארצות הברית רונלד רייגן ורעייתו ננסי בפתח הבית הלבן בוושינגטון, 30 ביוני 1981
זה התחיל באופן שגרתי בברכה ששלח נבון לרייגן עם היכנסו לתפקיד (תיק נבון – ארצות הברית נ-344/7 עמ’ 127). בתשובתו של הנשיא האמריקני הדגיש הלה את אהדתו לישראל והתחייבותו לביטחונה (שם עמ’ 119). רייגן הוסיף וגילה יחס חיובי ואוהד לישראל בברכותיו לחגי ישראל כמו למשל ברכתו ליום העצמאות 1981 שבה הדגיש מאוד את הערכים והיעדים המשותפים לשתי המדינות. (תיק נבון – ארצות הברית נ-344/7 עמ’ עמ’ 82)