ה.1 | "אם מסקנות הוועדה לא יספקו את העדה נצא שוב למאבק" - בג"צ פוסל חבר בוועדה
ועדת נבון החלה את דרכה כאמור בסערה ציבורית ובהפגנת ההמונים. נקודת הרתיחה הגבוהה איימה לגלוש אל תוך דיוני ועדת הבירור ואף סיכנה לא פעם את הלגיטימציה שלה.
עוד לפני שהוקמה, מיהרו בארגון הגג של העולים לשלוח ב-4 בפברואר, מכתב למנכ”ל משרד ראש הממשלה – מר צבי אלדרוטי. הם הביעו תרעומת על דרך השתלבות העדה ומחו על שמיעת קבוצה מצומצמת שזווית הראייה שלה מוגבלת, כלשונם. הם המליצו לכן על גורמים בקרבם – “פעילנו הם אנשים הנחשבים למקצועיים ומוכרים. למרות זאת לא שותפנו בעת קבלת ההחלטות ולא נוצלה נכונותינו לשמש כמגשרים בין העדה לממסד. האירועים מוכיחים שדרושה הקשבה בכל קשת קולות העדה האתיופית. הזעקה שפרצה ירדה אולי מהכותרות, אך שיקפה מציאות כואבת שחובה להקשיב לה. אנו לא נחסוך במאמץ לעזור במשימה זו. אנו מבקשים איפה ייצוג הולם של קואליציית הארגונים בוועדת הבדיקה הממלכתית” (תעודה 44, עמוד 108, בתיק מנהלה, ג-7990/6). הוגדרו שני נציגים ובהם גם מר אדיסו מסלה.
במהלך פעילות הוועדה התבטא מסלה, נגד ראש שירותי בנק הדם ד”ר אמנון בן-דוד, והאחרון פנה נגדו לבית הדין הגבוה לצדק בקריאה לסיום תפקידו בוועדה ובטענה של משוא פנים. בית הדין הגבוה הכריע ב-8 באפריל בסוגיה, כי מסלה יסיים את תפקידו. בעקבות הפסיקה התבטא מסלה בנחרצות נגד ההחלטה באומרו כי “תהיה לה השלכה ישירה על ועדת נבון” וכן הזהיר שמא העדה תצא שוב למאבק כיוון שבמקרה של מסקנות לא מספקות עלולות לעכב את קליטת עולי אתיופיה בקרב החברה הישראלית (תעודה 45, עמוד 174 בתיק סיכומי ישיבות + מסמכים, ג-7988/1).
בסיכום הישיבה שנערכה שבוע לאחר מכן נכתב כי “דעת כל חברי הוועדה הייתה כי הדברים חמורים, כלולה בהם נימת איום ולכן הם ראויים לתגובה“. נבון אמר כי “ראש הממשלה מינה את הוועדה ויש לו אחריות כלפיה, ולכן התגובה צריכה לבוא ממנו”. גברת נתמר הלל ציינה, כי מסלה אינו יכול לשמש כתובע ושופט כאחד, והמלצתה היא להימנע מעימות פומבי העלול לפגוע בוועדה. לבסוף סוכם, כי נבון ישוחח עם ראש הממשלה על מנת לבקש התערבותו למניעת התבטאויות נוספות (תעודה 46, עמוד 174 בתיק סיכומי ישיבות + מסמכים, ג-7988/1). בדיון בדבר החלפת מסלה בנציג אחר השופט וינוגרד הביע מורת רוח מכך. לטענתו הוספת אדם שלא שמע את כלל העדויות עלולה ליתן עילה בידי מי שיבקשו לדחות את מסקנות הוועדה (תעודה 47, עמוד 68 בתיק סיכומי ישיבות + מסמכים, ג-7988/1).
גם נגד שלמה מולה, שהחליף את מסלה כנציג העדה בוועדה, הוגש בג”צ על התבטאויותיו בהפגנה הגדולה שנערכה בחודש ינואר. הערכת מצב שקיימו חברי הוועדה בעניין הפכה גועשת. נבון פתח ואמר: “בשלב זה אנו ממשיכים. המשך חברותו של מולה תלויה בראש הממשלה ובמולה עצמו. כל עוד ראש הממשלה או בג”צ יגידו אחרת, שלמה ימשיך“. מולה שנכח בדיון השיב: “מצטער על המצב אליו נקלעה הוועדה, אני מאמין שהוועדה נמצאת בסיכום ואני משבח את עבודתה. הוסכם עם ראש הממשלה ששני נציגים בני העדה יהיו בה. בהפגנה התבטאתי מתוך כעס וכאב. אני ממשיך בשלב זה. אם הדברים לא היו מסובכים הוועדה לא הייתה קמה“.
רחמילביץ הגיב בזעם: “מפריע לי, כי העניין של בן דוד הופך אישו (=issue). אני מסכים שחשוב שיהיה לבני העדה ייצוג בוועדה וחשוב שיהיו שניים, ובעידנא דריתחא מתבטאים. עניין אמנון בן-דוד לא ענייני. הוא כאילו מכופף את ידינו. אם יצטרך מולה לעזוב, אני מוחה על הגשת הבג”צ. נניח שחבר ועדה אמר משהו, אז מה? מה אנחנו – שישה אפסים? אין לנו דעות משלנו?, כאן מדובר על שימת מקל בגלגלים ללא כל סיבה. יש צורך בשני חברי ועדה”.
נתמר הלל הוסיפה: “אין בכך יותר מאשר הוצאת כותרת לתקשורת. אין אתיופי שלא אמר משהו על בן דוד בעקבות התבטאויותיו בעיתון“. על מסלה אמרה: “אנשים בכעס, לא ניתן לבקר את דבריהם. העדה הייתה סוערת באותה עת. הדברים יצאו מפרופורציות“. השופט וינוגרד סיכם: “אין לנו עניין עם בן דוד באופן אישי. יש לנו רק עניין בתפקוד בנק הדם. אין אנו ממנים את חברי הוועדה ואין אנו מפטרים, אנו נכבד את המלצות בג”צ. מציע לעבור לסדר היום תוך שסומכים על יכולתנו המקצועית” (תעודה 48, עמודים 22-21 בתיק סיכומי ישיבות + מסמכים, ג-7988/1). לבסוף, החליט מולה להתפטר באופן עצמאי.
בהמשך הדיון שיתף נבון מתחושותיו: “אני הסכמתי לקבל את התפקיד מתוך ראיה ציבורית. קמה סערה בעדה ורציתי להרגיע. אם הכל יתמקד בנושא האישי איזה זכות גדולה תהיה לאיש הזה שיזכה לכותרות. עבודת הוועדה תרד לטימיון. לא תשקוט הארץ. לפחות שלא נוסיף דלק לבערה“. לסיכום הוסיף, “אני לא מגן עליו ולא מפטר אותו, שיפטר אותו שר הבריאות” (תעודה 49, עמודים 50-48 בתיק סיכומי ישיבות + מסמכים, ג-7988/1).