רה-ארגון במשרד החינוך והתרבות, 1988-1986 |

רה-ארגון במשרד החינוך והתרבות, 1988-1986

.1 | מבוא

ביוני 1988 פרסמו משרד החינוך והתרבות ונציבות שירות המדינה חוברת בשם “שינוי ארגוני במשרד החינוך והתרבות” (תיק “מדיניות מערכת החינוך – מבנה המשרד המינהלי”, גל-18617/7, עמ’ 89-2). היה זה סיומו של מהלך שהחל ב-1986. בחוברת הובא תרשים המבנה הארגוני הקודם שנקבע בשנות ה-70 של המאה ה-20 (גל-18617/7, עמ’ 13):

והמבנה החדש (גל-18617/7, עמ’ 15):

.2 | מדוע בוצע השינוי הארגוני?

בחוברת זו יש הסבר לצורך ברה-ארגון (גל-18617/7, עמ’ 24-19). תמצית ההסבר לצורך ברה-ארגון מופיעה בחוברת אחרת, חוברת המתארת את משרד החינוך ב-1987 (תיק “מדיניות מערכת החינוך – מבנה המשרד המינהלי”, גל-18617/4, עמ’ 237-153. ראו עמ’ 162):

באפריל 1988 פרסם נבון את עמדתו בעד הרה-ארגון (גל-18617/7, עמ’ 220-219):

יש לציין עניין נוסף שעמד ברקע הצורך לשינוי ארגוני מקיף. בתחילת כהונתו של נבון בתפקיד שר החינוך והתרבות הוא נאלץ לקבל קיצוץ קשה ביותר של 138 מיליון דולר בתקציב משרדו בגלל המשבר הכלכלי בו הייתה שרויה מדינת ישראל (תיק “מדיניות מערכת החינוך – מבנה המשרד המינהלי”, גל-18617/3, עמ’ 40-38). במחצית השנייה של 1985 החל המשק הישראלי לצאת מהמשבר הודות לקבלת התכנית הכלכלית בליל 30 ביוני-1 ביולי 1985 (ועל כך ראו פרסום שלנו), אך ברור היה לנבון ולמנכ”ל שמשון שושני שיש לעשות שימוש מיטבי במשאבים הכלכליים המוגבלים שעומדים לרשות המשרד. בחוברת הנ”ל של משרד החינוך מ-1987 הסביר נבון את הקשיים הכלכליים עמם התמודדה מערכת החינוך (גל-18617/4, עמ’ 155).

.3 | הכנת השינוי הארגוני

כאמור המהלך למען שינוי ארגוני החל ב-1986. אחד השלבים במהלך זה הייתה ועדה שהתכנסה בדצמבר 1986 בראשותו של סגן נציב שירות המדינה יעקב ברנר (לימים בר-נר, גל-18617/4, עמ’ 339-334). ראו עמ’ 334:

הנהלת המשרד והנציבות נעזרו בשירותי יעוץ של חברת יהב. כמו כן פנה המנכ”ל שושני במכתב אל יושב ועד עובדי המשרד רפי כהן וביקש ממנו את חוות דעת הוועד על השינוי המוצע (גל-18617/4, עמ’ 124):

ביולי 1987 הגיש משרד החינוך והתרבות דוח התקדמות על ביצוע השינוי הארגוני לוועדת החינוך של הכנסת (תיק “מדיניות מערכת החינוך – מבנה המשרד המינהלי”, גל-18617/5, עמ’ 240-229).

ב-25 באוגוסט 1987 התפרסם בעיתון של ההסתדרות הכללית – “דבר” (בעמ’ 14) מאמרה של יעל פישביין: “משרד החינוך מתקשה לארגן משרד החינוך”. המאמר ביקר את הקצב האטי בו מתבצעת הרפורמה הארגונית במשרד החינוך והתרבות ואת ההתנהלות מול החברה הפרטית המסייעת לרפורמה. דובר המשרד ישראל כהן שלח את המכתב הבא לעורכת העיתון חנה זמר (גל-18617/5, עמ’ 144):

.4 | מקומו של החינוך הדתי במשרד החינוך והתרבות

במכתבו של ישראל כהן כתוב: “ולסכסוך האחרון עם החינוך הדתי (שבעקבותיו נזף השר במנהל החינוך הדתי)”. מה הייתה הסיבה למחלוקת עם החינוך הדתי?

הסיבה למחלוקת הייתה שנבון הכפיף את החינוך הדתי באופן ברור למנכ”ל. לפי קטע מתרשים המבנה הקודם יש קו ישר של כפיפות בין השר לבין החינוך הדתי וקו מקווקו בלבד בין המנכ”ל לחינוך הדתי (קטע מעמ’ 13 בתיק גל-18617/7):

ואילו לאחר הרה-ארגון יש קו ישר המנכ”ל לחינוך הדתי וקו מקווקו בין השר לחינוך הדתי (קטע מעמ’ 15 בתיק גל-18617/7):

בעיתון “הצֹפה” (עיתונה של המפד”ל) פורסם ב-4 בספטמבר 1988 (בעמ’ 4) מאמר ביקורת על כך: “המרכז לחינוך דתי: נפנה לבג”ץ בעקבות מגמת הכירסום במעמד ובאוטונומיה של החינוך הדתי”. במאמר דווח על פנייתו של הפובליציסט הדתי עורך הדין דב הלברטל אל נבון – שלא נענתה. באוקטובר 1988 כתב נבון להלברטל (תיק “מדיניות מערכת החינוך – מבנה המשרד המינהלי”, גל-18617/8, עמ’ 65-60):

.5 | אחרית דבר

באוגוסט 1989 ביקש עורך “ספר הוועדים” של ההסתדרות הכללית מדובר משרד החינוך והתרבות לספק לשנתון על גבי עמוד אחד את תמונת המצב של משרד החינוך והתרבות (תיק “מערכת החינוך – מבנה המשרד המינהלי”, גל-18617/10, עמ’ 220). בעקבות זאת הוכן העמוד הבא (גל-18617/10, עמ’ 221):

ניתוח המסמך מראה שעתה עמדו בראש המשרד מנכ”ל, 10 מנהלים בכירים הכפופים למנכ”ל (אחד מהם היה מתי דגן שהחליף את יעקב הדני בראשות החינוך הדתי) ולצדם עוד שלוש יחידות הכפופות במישרין לשר: היחידה למורשת יהדות המזרח, מרכז ההסברה והטלוויזיה החינוכית. היה זה שינוי ברור לעומת המצב ב-1986 כאשר כ-30 מנהלים בכירים היו כפופים במישרין למנכ”ל.