ארכיון המדינה > פרסומי הארכיון > שער רביעי- פעילותו של יצחק נבון כשר החינוך והתרבות > “הולך ונפער פער מאיים בין אלו שיש להם לבין אלו שאין להם” – מלגות לתלמידים מעוטי אמצעים

שער רביעי- פעילותו של יצחק נבון כשר החינוך והתרבות

“הולך ונפער פער מאיים בין אלו שיש להם לבין אלו שאין להם” – מלגות לתלמידים מעוטי אמצעים

.1 | "מפעל הסטיפנדיות לחינוך משותף למשרד החינוך ולסוכנות היהודית

שר החינוך נבון עם תלמידים בבית הספר “שילה” בפרדס חנה, 15.1.1985. צלם: נתי הרניק, לע”מ

הענקת חינוך שוויוני לכל ילדי ישראל הייתה מהמטרות שחרטה על דגלה ממשלת ישראל הראשונה עם הקמתה ב-1949. לשם כך נחקק באותה השנה “חוק לימוד חובה – תש”ט 1949, שהבטיח חינוך חינם לשמונה כיתות ושנת גן אחת, והורחב עם השנים עד שכלל את כל שנות הלימוד בבתי הספר.

אולם למרות החוק עדיין הטיל הלימוד בבתי הספר עול כספי בלתי מבוטל על ההורים. עד 2007 כלל החוק את התלמידים עד כתה י’ בלבד (בשנה זו הורחב עד לכתה י”ב כולל). בדרך הטבע נוצרו פערים גדולים ברמת החינוך שקבלו ילדים ממשפחות מבוססות לעומת אלו ממשפחות חלשות. הפער הזה בלט במיוחד בין יוצאי אירופה לבין העולים שהגיעו בגלי העלייה הגדולים מארצות המזרח והאסלם. הפער הלך והתרחב גם בין ילדי המגזר היהודי לבין מגזר המיעוטים. ככל שהגיל היה בוגר יותר, כך היה הפער גדול יותר והגיע לשיאו בהליך רכישת השכלה גבוהה. דווקא בני ובנות השכבות החלשות הם אלו שזקוקים היו יותר מכל להשכלה מתאימה שתאפשר להן לצאת ממעגל המצוקה, להבטיח להם ולילדיהם עתיד טוב יותר מזה של הוריהם, ולשנות את הסטיגמה שנוצרה להם בחברה הישראלית. אבל איך יסגרו הפערים האלו?

יצחק נבון הציב את נושא צמצום הפערים בחברה הישראלית במקום גבוה בסדרי העדיפויות שלו בכל תפקיד ציבורי שמילא עוד לפני כניסתו ללשכת שר החינוך ב-1984 (ראו למשל פרסומי ארכיון המדינה : פרויקט ביעור הבערות, “יכול המפעל לשמש מנוף לשינוי פני העיירה” יזמת הנשיא נבון לפעולה תרבותית במפעלי תעשייה בעיירות פיתוח ). כמו כל שרי החינוך שקדמו לו התמודד גם יצחק נבון עם האתגר של צמצום הפערים בחינוך. פרסומים קודמים שהעלינו מלמדים על המאמצים הרבים שהשקיע במטרה הזו בדרך של הפניית תקציבים וקידום מפעלים מיוחדים לעזרה לשכבות החלשות ( ראו למשל: שר החינוך נבון וחוק חיילים משוחררים) דרך נוספת להתמודד עם הפערים הייתה הענקת מלגות לתלמידים מהאוכלוסיות החלשות כדי שיזכו למידה של שוויון הזדמנויות מול תלמידים משכבות מבוססות יותר בעזרת הכלים שנוצרו לצורך כך. ב-1953 הקימו ממשלת ישראל והסוכנות היהודית במשותף את “מפעל הסטיפנדיות לחינוך”. מטרות המפעל נקבעו כסיוע “לקידום התפתחותם הרוחנית, הגופנית והחברתית של תלמידים בישראל, בדרך של הענקת מלגות לתלמידים נזקקים בכל מערכת החינוך ובכל שלביה (למעט השכלה גבוהה)”. תחילה נקבע שמרבית המימון יגיע מהסוכנות אולם נכון לשנת 1984 מקורות המימון היו בעיקר משרד החינוך ופחות הסוכנות, ולצדם ריכז המפעל תרומות של קרנות ותורמים שונים. חלקם הפנו את כספי התרומה אל קרן הסטיפנדיות וחלקם אל מערכות חינוכיות שאליהן הופנו על ידי הקרן ומשרד החינוך. ב-1985 כבר התכוון המפעל להעניק 60 אלך מלגות לתלמידים מעוטי אמצעים בסכום כולל של 3.4 מיליארד שקל ישן (שהומר בספטמבר 1985 לשקל חדש). חלקו מהקצבות המוסדות הממלכתיים ורובו מקרנות ותורמים שונים שמספרם הגיע למעלה מחמישים. (תיק מדיניות מערכת החינוך – סטיפנדיות ומענקים, גל-18603/4 עמ’135).

תלמידי כיתה ג’ בבית ספר בראשון לציון, 1.9.1982. צלם: משה מילנר, לע”מ

תלמידים עולים מאתיופיה בבית הספר “שילה” בפרדס חנה, 15.1.1985. צלם: נתי הרניק, לע”מ

ככל שחלפו השנים, ולאור המשברים הכלכליים שעברו על הסוכנות היהודית הלכה ונשחקה תמיכתה במפעל. הנטל עבר אפוא ברובו למשרד החינוך (תיק גל-18603/6 עמ’ 10) שהתקשה להתמודד עם הצרכים המאמירים מה גם שפעל במציאות כלכלית של קצוץ תקציבים לאחר בתכנית הכלכלית לייצוב המשק שעליה החליטה הממשלה ביוני 1985 . ב-1988 הפסיקה הסוכנות למעשה את העברת הכספים הישירה למפעל הסטיפנדיות וכתוצאה מכך החליטה הנהלת משרד החינוך בראשות נבון להכפיל את השתתפות המשרד בהקצבות למפעל (תיק גל-18603/5 עמ’ 142). אולם לנוכח הירידה הדרמטית בהשתתפות הסוכנות חשש נבון שבניגוד לכוונות המקוריות תתכן נשירה של תלמידים ממערכת החינוך, וכמו כן הפערים בין אלו שיש להם לאלו שאין להם ילכו ויתרחבו. בישיבה של בכירי משרד החינוך לדון בהקצבת הסוכנות למפעל הסטיפנדיות, הוחלט ששר החינוך יפנה אל יו”ר הסוכנות בדרישה לשוב ולהקציב כספים. כמו כן הוחלט שאם לא תשתנה המדיניות של הסוכנות תישקל פרישה של משרד החינוך מהמפעל המשותף והקמת עמותה שתמלא את מקום הסוכנות היהודית (תיק גל-18603/7 עמ’ 30). נבון שלח אפוא מכתב אל יו”ר הסוכנות היהודית שמחה דיניץ. הוא תיאר בפניו את המצב הקשה ששורר בנושא המלגות והשפעותיו החברתיות. “החינוך האפור מתרחב והולך. הורים בעלי יכולת מעניקים לילדיהם חוגי לימוד והעשרה מחוץ למערכת החינוך הרשמית. הולך ונפער פער מאיים בין אלו שיש להם לבין אלו שאין להם”, כתב. הוא ביקש ממנו להגדיל בדחיפות את השתתפותה הכספית של הסוכנות במפעל המשותף ( תיק גל-18603/7 עמ’ 28).

.2 | "בתקווה שתבואו לקראתי ותאפשרו לי להיכנס לחיים נורמליים עם עתיד" – בקשות סיוע של הורים ותלמידים

בימיו של נבון בתפקיד שר החינוך הלך היקף המלגות שהעמיד המשרד לטובת התלמידים וגדל מדי שנה. רוב המלגות נתנו כאמור לתלמידים משכבות המצוקה. מכתבים רבים זרמו אל משרד החינוך מהורים ותלמידים. הם פרסו בהם את מצוקתם הכלכלית הקשה, את חוסר יכולתם לממן את הוצאות הלימוד, גם בשנים שבהן היו זכאים ללימודים חינם, שכללו רכישת ספרים, כלי עבודה טיולים וכו’, ובקשו סיוע בצורת מלגה למימון לימודיהם: הנה לדוגמה שני מכתבים כאלו (בתעודות אלו ובתעודות נוספות בפרסום, הושחרו פרטים אישיים מטעמי צנעת הפרט) תיק גל-18603/4 עמ’ 202, 263 :

במקרים רבים נענה משרד החינוך לבקשות בתיאום עם בתי הספר שבהם למדו המבקשים (תיק גל-18603/6 עמ’ 113). היו גם מקרים שבהם לא נענה לבקשה בגלל סיבות שונות כגון אי הכללתם ברשימת המלגות של בית הספר.

.3 | פרויקט הזדמנות שנייה" - מלגות להשכלה גבוהה

ההשכלה הגבוהה היא גולת הכותרת עבור מי שמבקש לשנות את מצבו ולהתקדם בחיים. זה נכון כמובן שבעתיים עבור השכבות החלשות. בסיוע לסטודנטים נזקקים נשאו קרנות שונות ובהן של קהילות של יוצאי ארצות המוצא. בשנות ה-80 היה המשק הישראלי נתון בסחרחורת של אינפלציה ומשבר כלכלי. תכנית הייצוב הכלכלי שעלייה הכריזה ממשלת ישראל ב-1985 הביאה לעלייה בהוצאות המחיה ובשכר הלימוד של סטודנטים, שפגעו ביכולת של הקרנות לסייע להם. במכתב ששלחו ב-1989 אל מנכ”ל משרד החינוך שושני מנהלי קרן של “עדת הכורדים ועולי המזרח”, הם כתבו כי “הפער החברתי הוא הגורם הנוראי והמפחיד ביותר שקיים בימינו”. הם בקשו שהמשרד יסייע להם לאור הקשיים שיצרה התכנית הכלכלית (תיק גל-18603/5 עמ’ 155).

בקשות למלגות הגיעו גם בפניות נרגשות של סטודנטים או הוריהם. למשל צעירה תושבת קריית שמונה בת למשפחה המונה שמונה נפשות, שבקשה סיוע ללימודים בבית הספר לאחיות “עקב מצב כלכלי דחוק של המשפחה” (תיק גל-18603/8 עמ’ 262). במקרה זה נענתה המבקשת בשלילה משום שבתי הספר לאחיות אינם קשורים למשרד החינוך, אולם מקרים רבים אחרים נענו בחיוב. משרד החינוך החליט להגביר את מעורבותו במתן מלגות גם למבקשים לרכוש השכלה גבוהה מקרב שכבות המצוקה בשיתוף קרנות שונות. ב-1989 פנה המשרד אל קרן ההנצחה ע”ש יוסף וקרולין גרוס” בהצעה למתן מלגות ל-150 סטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה בני “עיירות פיתוח ושכבות מצוקה” מבוגרי “תכנית ההזדמנות השנייה”, שנועדה להשלמת השכלתם של חיילים משוחררים משכבות אלו.

במסגרת המפעל הזה העניק נבון באופן אישי מלגה לסטודנטית בגובה 1000 ₪ (תיק גל-18603/5 עמ’ 6). מלגות מיוחדות העניק משרד החינוך למי שלמדו במגמה לשמש כמורים במערכת החינוך. למשל מפעל מלגות של משרד החינוך ו”יד הנדיב (קרן רוטשילד)” נועדה לסטודנטים שיתחייבו לסיים את לימודיהם ואת לימודי תעודת הוראה, ויתחייבו ללמד שלוש שנים לפחות בבית ספר על יסודי. בנובמבר 1989 העניק נבון מלגה בת 3,600 ₪ לסטודנטית תושבת שכונה ד’ בבאר-שבע במסגרת המפעל הזה. (תיק גל-18603/5 עמ’ 34 ).

.4 | מלגות לסטודנטים מקרן הסטיפנדיות לחינוך

קרן הסטיפנדיות נועדה כאמור לתמוך בתלמידי בתי ספר יסודיים ועל יסודיים בלבד. אולם בקשות למלגות זרמו אליה ממגוון של מוסדות ואנשים פרטיים ובהם תלמידים רבים במוסדות להשכלה גבוהה שלא הצליחו לקבל סיוע מהקרנות שפעלו בתחומי האוניברסיטאות. במקרים חריגים אישר שר החינוך בעצמו מלגות לתלמידי מוסדות להשכלה גבוה מכספי מפעל הסטיפנדיות. למשל פנייה של סטודנט ערבי תושב הכפר ערערה במשולש שפנה אל עדי אלדר, יועצו של נבון, בבקשה לקבל מלגה מיוחדת ללימודיו באוניברסיטה, נענה כי שר החינוך אישר קבלת מלגה כזו עבורו במסגרת מפעל הסטיפנדיות (תיק גל-18603/5 עמ’ 34)