.1 | "מפעל הסטיפנדיות לחינוך משותף למשרד החינוך ולסוכנות היהודית
שר החינוך נבון עם תלמידים בבית הספר "שילה" בפרדס חנה, 15.1.1985. צלם: נתי הרניק, לע"מ
הענקת חינוך שוויוני לכל ילדי ישראל הייתה מהמטרות שחרטה על דגלה ממשלת ישראל הראשונה עם הקמתה ב-1949. לשם כך נחקק באותה השנה "חוק לימוד חובה – תש"ט 1949, שהבטיח חינוך חינם לשמונה כיתות ושנת גן אחת, והורחב עם השנים עד שכלל את כל שנות הלימוד בבתי הספר.
אולם למרות החוק עדיין הטיל הלימוד בבתי הספר עול כספי בלתי מבוטל על ההורים. עד 2007 כלל החוק את התלמידים עד כתה י' בלבד (בשנה זו הורחב עד לכתה י"ב כולל). בדרך הטבע נוצרו פערים גדולים ברמת החינוך שקבלו ילדים ממשפחות מבוססות לעומת אלו ממשפחות חלשות. הפער הזה בלט במיוחד בין יוצאי אירופה לבין העולים שהגיעו בגלי העלייה הגדולים מארצות המזרח והאסלם. הפער הלך והתרחב גם בין ילדי המגזר היהודי לבין מגזר המיעוטים. ככל שהגיל היה בוגר יותר, כך היה הפער גדול יותר והגיע לשיאו בהליך רכישת השכלה גבוהה. דווקא בני ובנות השכבות החלשות הם אלו שזקוקים היו יותר מכל להשכלה מתאימה שתאפשר להן לצאת ממעגל המצוקה, להבטיח להם ולילדיהם עתיד טוב יותר מזה של הוריהם, ולשנות את הסטיגמה שנוצרה להם בחברה הישראלית. אבל איך יסגרו הפערים האלו?
יצחק נבון הציב את נושא צמצום הפערים בחברה הישראלית במקום גבוה בסדרי העדיפויות שלו בכל תפקיד ציבורי שמילא עוד לפני כניסתו ללשכת שר החינוך ב-1984 (ראו למשל פרסומי ארכיון המדינה : פרויקט ביעור הבערות, "יכול המפעל לשמש מנוף לשינוי פני העיירה" יזמת הנשיא נבון לפעולה תרבותית במפעלי תעשייה בעיירות פיתוח ). כמו כל שרי החינוך שקדמו לו התמודד גם יצחק נבון עם האתגר של צמצום הפערים בחינוך. פרסומים קודמים שהעלינו מלמדים על המאמצים
הרבים שהשקיע במטרה הזו בדרך של הפניית תקציבים וקידום מפעלים מיוחדים לעזרה לשכבות החלשות ( ראו למשל: שר החינוך נבון וחוק חיילים משוחררים) דרך נוספת להתמודד עם הפערים הייתה הענקת מלגות לתלמידים מהאוכלוסיות החלשות כדי שיזכו למידה של שוויון הזדמנויות מול תלמידים משכבות מבוססות יותר בעזרת הכלים שנוצרו לצורך כך. ב-1953 הקימו ממשלת ישראל והסוכנות היהודית במשותף את "מפעל הסטיפנדיות לחינוך". מטרות המפעל נקבעו כסיוע "לקידום התפתחותם הרוחנית, הגופנית והחברתית של תלמידים בישראל, בדרך של הענקת מלגות לתלמידים נזקקים בכל מערכת החינוך ובכל שלביה (למעט השכלה גבוהה)". תחילה נקבע שמרבית המימון יגיע מהסוכנות אולם נכון לשנת 1984 מקורות המימון היו בעיקר משרד החינוך ופחות הסוכנות, ולצדם ריכז המפעל תרומות של קרנות ותורמים שונים. חלקם הפנו את כספי התרומה אל קרן הסטיפנדיות וחלקם אל מערכות חינוכיות שאליהן הופנו על ידי הקרן ומשרד החינוך. ב-1985 כבר התכוון המפעל להעניק 60 אלך מלגות לתלמידים מעוטי אמצעים בסכום כולל של 3.4 מיליארד שקל ישן (שהומר בספטמבר 1985 לשקל חדש). חלקו מהקצבות המוסדות הממלכתיים ורובו מקרנות ותורמים שונים שמספרם הגיע למעלה מחמישים. (תיק מדיניות מערכת החינוך – סטיפנדיות ומענקים, גל-18603/4 עמ'135).
או הוריהם. למשל צעירה תושבת קריית שמונה בת למשפחה המונה שמונה נפשות, שבקשה סיוע ללימודים בבית הספר לאחיות "עקב מצב כלכלי דחוק של המשפחה" (
