מלחמת יום הכיפורים

.1 | אחרית דבר – הכנות לנסיעת ראש הממשלה לארצות הברית – "אני רואה שאנו הולכים להיאבקות קשה עם האמריקאים והתוצאה תהיה תלויה באורך הנשימה שלנו"

29 באוקטובר

לאחר שהושגה הסכמה לביקורה בארצות הברית היה ה-29 באוקטובר היום הרגוע ביותר בלשכתה של גולדה מאיר מאז פרצה מלחמת יום הכיפורים. ביום זה יצאה ראש הממשלה לראשונה מאז פרצו הקרבות לביקור בחזית ושמה פעמיה לחזית הדרום. תחילה נפגשה עם אלוף פיקוד הדרום גורודיש. היא ביקשה ממנו לענות לה על שתי שאלות שהיו רבות חשיבות להמשך המגעים המדיניים: א. היכן היו כוחות צה"ל ב-22 באוקטובר בשעה 18:52 שבה הייתה אמורה להיכנס לתוקפה הפסקת האש; ב. האם המצרים פתחו באש לאחר כניסת הפסקת האש לתוקפה.

אלוף הפיקוד הציג לה על גבי מפה את פריסת הכוחות ב-22 באוקטובר ואישר שהמצרים אכן פתחו באש לאחר כניסתה לתוקפה. אחר כך סיפר גורודיש על הבעיות שמעכבות את העברת האספקה לארמיה השלישית ותיאר את מצבה הקודר מבחינת מים, מזון ותחמושת (לרישום של עיקרי השיחה ראו: תעודה יומן הלשכה 29.10). לאחר מכן יצאה גולדה לביקור אצל חיילי צה"ל בגדה המערבית של תעלת סואץ כשנלווים אליה שר הביטחון, הרמטכ"ל והשר גלילי. היא נפגשה עם מפקדי האוגדות ושוחחה עם חיילים. בתשובה לשאלות הסבירה ראש הממשלה את מניעי ישראל בקבלת הפסקת האש ואת החלטתה לאשר אספקה מוגבלת לארמיה השלישית. איש אינו חושד בכם שאינכם מסוגלים לטפל בארמיה השלישית כראוי, אמרה לחיילים שקיבלו את פניה בהתלהבות.

חייל ישראלי מבשל ארוחה ליד הטנק שלו בגדה המערבית של תעלת סואץ. צלם יוסי גרינברג, לע"מ

בשעות הערב מסר דיניץ לגזית שקיסינג'ר הודיע לו שהנשיא ניקסון ישמח להיפגש עם ראש הממשלה מאיר וכי הביקור יצא אל הפועל ביום חמישי 31 באוקטובר. בפגישה ידונו כל הנושאים והמחלוקות שמעיבים על יחסי ישראל וארצות הברית, כתב (ראו: מברק לו/342). אולם היה זה הסימן החיובי היחידי ולמעשה כל אותן השעות נותרו המחלוקות בין ישראל לאמריקאים כמעט כפי שהיו. יתר על כן, התברר שקיסינג'ר אינו מוכן לתמוך בשלב זה בהצעה הישראלית לחילופי שטחים וכוחות בטענה שסאדאת לא יוכל לקבל זאת.(ראו למשל: מברקים: לו/340, לו/341).

לאחר פגישתו של קיסינג'ר עם השר המצרי פהמי מסר מזכיר המדינה לדיניץ שהנשיא ניקסון מבקש שישראל תסכים למחווה נוספת לקראת ביקורה של גולדה, ותיענה לבקשה לאשר העברת שיירת אספקה נוספת "שזו יכולה להיות יותר קטנה, נאמר 50 מכוניות". דיניץ השיב שאם הוא רוצה שישראל תתייחס להצעתו ברצינות אולי ישכנע את המצרים "לעשות גם כן מחווה מיוחד ולפחות להתחיל בשחרור השבויים (נוסף לפצועים)" (ראו: מברק לו/350).

בשלב זה היה ברור שהמחלוקות בין המדינות נותרו על כנן וכי רק בביקורה של ראש הממשלה בארצות הברית יש סיכוי לפתרן. יום המחרת הוקדש אפוא כולו להכנות לנסיעתה הכול כך חשובה של גולדה לוושינגטון.

.2 | 30 באוקטובר

בתחילתו של יום ה-30 באוקטובר דיווח גזית לדיניץ על כך שהמצרים ממשיבים להפר את הפסקת האש וכי הסורים ממשיכים להתארגן מחדש ו"כמות הטנקים הסורים שאותרה בחזית ובמרחב שעד דמשק, עולה כבר על 750" (ראו: מברק ול/II59).

אולם עיקרו של היום הוקדש לעניינים מדיניים. בערבו של היום (שעון ישראל) פורסמה בוושינגטון ובירושלים הודעה רשמית על יציאתה של גולדה מאיר למחרת היום לביקור עבודה בארצות הברית שבמהלכו תיפגש עם הנשיא ניקסון ועם מזכיר המדינה קיסינג'ר (ראו: מברק לו/352). אולם הוצאת ההודעה הייתה החלק הקל. בניגוד לעבר כשביקורים של גולדה בוושינגטון הוכנו במשך שבועות וחודשים היה על הצמרת המדינית בישראל להכין בתוך יום את הביקור הקריטי הזה ואת הדיונים הרי הגורל שייערכו במהלכו.

כל היום הוקדש אפוא לעריכת דיונים בעניין יציאתה של גודלה לארצות הברית. ב-10:10 התכנס הקבינט לדיון שאליו הצטרפו שר החוץ אבן, הרמטכ"ל אלעזר, ראש המוסד זמיר ואהרון יריב. תחילת הדיון הוקדש לסקירה של ראש המוסד. הוא מסר שהמצרים קבלו הבטחה סובייטית לביצוע מהלך מדיני שיביא לנסיגת ישראל לקווי 1967 והוסיף: "המצרים טוענים שיש לסובייטים לעניין הזה הבטחה אמריקאית, הסכמה אמריקאית שמדובר בנסיגה בשלבים". בהמשך השיחה אמרה על כך גולדה: "נפתלי [קיסינג'ר] הוא אמנם בנו של אב [יהודי] דתי מאוד, אבל הוא עצמו מצטלב שלוש פעמים ביום וטוען שאין שום הסכם על כך". בניגוד למה שנמסר קודם ציין זמיר שהמצרים אינם מתרגשים יתר על המידה ממצב הארמיה השלישית. חיזוק לדבריו מסר דיין עוד קודם וציין שבשלוש משאיות האספקה הראשונות הועברו לחיילי הארמיה השלישית סיגריות וביסקוויטים ורק מעט מים….

חיילים ישראליים יושבים מעל השוחה שלהם בגדה המערבית של תעלת סואץ. צלם דוד רובינגר, לע"מ

יריב מסר על שיחתו אמש עם הנציג המצרי שבה הושגה רק התקדמות מעטה בעניין השבויים לקראת פגישה נוספת שתתקיים הערב. גולדה מסרה את תמצית הדיונים עם דיניץ בעניין השיחות עם ההנהגה האמריקנית ואת מגעיו של השגריר עם קיסינג'ר בעניין הזה. היא הציגה את הנושאים שיעלו בשיחותיה בוושינגטון והם: 1. עניין הארמיה השלישית, 2. קווי הפסקת האש והדרישה לנסיגה לקווי ה-22 באוקטובר, 3. הצעת ישראל לחילופי שטחים, 4. עניין השבויים והקשר שבינו לבין נושא הסיוע ההומניטרי לארמיה השלישית. ראש הממשלה הציעה להציג בסעיף הרביעי מדיניות נוקשה ולא להסכים לשום צעד לפני שיוסדר עניין השבויים. אם יוסדר עניין הפצועים והשבויים ופתיחת מצרי באב אל-מנדב, תסכים ישראל לאספקה שוטפת לארמיה השלישית

לנוכח הלחץ הציבורי הציע דיין להודיע בכנסת על הפסקת העברת המזון מהשיירה עד שיתקבל מידע על השבויים ויוסדר עניין העברת הפצועים לישראל. אולם הצעתו זכתה להתנגדות נחושה מצדה של ראש הממשלה שאמרה שתהיה בכך משום שבירת הכלים מול האמריקאים, ואזי "לפי מיטב תחושותיי – אין לי מה לנסוע לארה"ב". בהמשך אף אמרה בכעס: "אם כן, אז לא אסע לוושינגטון. לא אעשה את עצמי לאידיוט" .

בהמשך נידונה שאלת המשך השיחות עם המצרים באותו היום, והתשובה שצריכה להתקבל מצדם בעניין החזרת השבויים הפצועים. סוכם שאי תשובה בעניין השבויים תביא להפסקת השיחות. לקראת ישיבת הממשלה הצפויה בהמשך היום התמקד סופו של הדיון בעניין המדיני. ראש הממשלה אמרה שתדגיש באזני ניקסון וקיסינג'ר את הצעת ישראל "לחילופי מגרשים". היא הבהירה שקבלת הצעת ישראל לחילופי שטחים תייצב את המצב ו"יווצר מצב שבו אפשר יהיה להיכנס למו"מ על שלום", ושבה והדגישה את העניין הזה. דיין אמר שאי הסכמה על חילופי שטחים (הפרדה) יביא בהכרח להתפוצצות ולחידוש הלחימה. יש לדבר על המשך המהלך המדיני שילווה בהכרח בהרבה הסכמי ביניים, אמר. (לפרוטוקול המלא של ההתייעצות ראו: תעודה קבינט 33).

התחושה ששררה בדיונים הייתה שראש הממשלה עומדת לצאת לביקור שילווה בדיונים קשים ואולי אפילו בעימותים עם ההנהגה האמריקנית ובייחוד עם קיסינג'ר. עדות לכך ניתנה בהתייעצות שזמנה  גולדה בלשכתה עם יצחק רבין, עתיר הניסיון במגעים עם הנרי קיסינג'ר, ושמתוארת ביומן הלשכה. "אני לא מבינה איך הוא פועל", אמרה גולדה לרבין ואחר כך הוסיפה: "האמון המלא שלי אליו נשבר". רבין, שהייתה זו הופעתו הראשונה בלשכה מאז ה-7 באוקטובר, ניתח את צעדיו של קיסינג'ר והסביר שהמקור למדיניותו מצוי ביחסים עם הסובייטים וכי "מבחינת ניקסון השמדת הארמיה השלישית היא בראש ובראשונה משבר בכל מערכת היחסים שבין ברה"מ לארה"ב". הוא הסביר את שיטות הפעולה המפותלת ואת התכסיסנות שבה מתמחה קיסינג'ר וטען שעל פיהן "אם יש צרות למצרים צריך שיהיו צרות לשני הצדדים". קיסינג'ר יבקש לקדם משא ומתן מדיני שתנאיו לא יהיו בהכרח נוחים לישראל, העריך רבין ולכן "אני רואה שאנו הולכים להיאבקות קשה עם האמריקאים והתוצאה תהיה תלויה באורך הנשימה שלנו" (ראו: יומן הלשכה 30.10.73).

ב-14:30 התכנסה הממשלה.  עיקר הדיון הוקדש לענייני הפסקת האש ולנסיעתה של ראש הממשלה לארצות הברית. שר הביטחון דיווח על מגעיו עם ראש מטה משקיפי האו"ם הגנרל סילאסוו לגבי פעולתם של המשקיפים וענייני הפסקת האש. בהמשך דיווח על הפגישה השנייה של יריב עם הנציג המצרי והנושאים שהעלו המצרים: נסיגה לקווי ה-22 באוקטובר, העברה קבועה של שיירות אספקה לארמיה המכותרת וסידורים להחשת פריקתה של השיירה הראשונה. בהמשך שיתף דיין את השרים בדיווחים שהגיעו לידיו מתוך הפגישה השלישית עם המצרים שהתקיימה באותה השעה ממש. המשלחת המצרית הסכימה להחזרת 45 שבויים פצועים ישראלים. אולם טרם מסרה מידע על השבויים האחרים, אמר שר הביטחון. עוד מסר דיין על תחילת גישושים מצד המצרים בעניין ההצעה הישראלית להפרדת הכוחות. בסיום דבריו סקר שר הביטחון את הניסיונות המצריים להקים קשר פיזי בין העיר סואץ לכוחות הארמיה השלישית ואת המאמצים שעושה ישראל למנוע זאת מהם. בדיון תמכו השרים במדינות צה"ל שלא לאפשר בשום אופן את הקמת הקשר הזה.

שר החוץ אבן מסר שהצלב האדום עתיד לקבל בקרוב רשימות של שבויים ישראלים במצרים ולבקר את הפצועים שביניהם. התפתח דיון על השבויים בסוריה והאם יש לקשור בין שחרורם לבין שחרור השבויים במצרים.

סיום הדיון הוקדש לדיווח של ראש הממשלה לקראת נסיעתה לוושינגטון. גולדה דיווחה בקצרה על מטרת נסיעתה ועל הנושאים שיידונו במהלכה ברוח הדברים שנאמרו בהתייעצות שקדמה לישיבת הממשלה. הממשלה אשרה את הנסיעה. ראו: תעודה ממשלה 27).

בשעות הערב נערך דיון רווי רגשות בכנסת בעניין השבויים. לאחריו עמדה ראש הממשלה לקבל משלחת של הורי שבויים לשיחה שעמדה להיות קשה ומתוחה. באווירה ציבורית כזו לא רצתה ראש הממשלה לאשר העברת שיירה אספקה נוספת לארמיה השלישית בתור מחווה כפי שביקש הנשיא ניקסון. אולם מאידך לא רצתה גולדה להצטייר כמי שמסרבת לבקשה של נשיא ארצות הברית ערב ביקורה במשכנו. הפתרון שגובש היה להודיע לאמריקאים  שמכיוון ששיירת האספקה הראשונה התרחבה הרבה מעבר למאה משאיות וגם נוספו מאז כמה משאיות עם ציוד רפואי, הרי שבקשתו של ניקסון מישראל למחווה של העברת 50 משאיות אספקה נוספות כבר התבצעה למעשה. דיניץ התבקש להעביר את המידע הזה לקיסינג'ר עבור הנשיא ובנוסף הודגשה שוב בקשתה של ראש הממשלה שניקסון יסייע בעניין השבויים (ראו: מברק לו/68). דיניץ העביר את הדברים לידיעתו של קיסינג'ר וביקש שניקסון "ידרוש מפהמי לבצע חילופי כלליים של כל השבויים – במהירות המכסימלית" (ראו: מברק לו/355).

.3 | 31 באוקטובר

בשעות הצהריים העמדה ראש הממשלה להמריא בדרכה לוושינגטון. הפעם ידעה לגולדה ולעוזריה הבכירים היה ברור כי לא רק סוגיות הפסקת האש וגורל הארמיה השלישית יעמדו לדיון, אלא שקיסינג'ר ירצה בוודאי לדבר גם על עניין המשך המשא ומתן לשלום על פי סעיפי החלטה 338. כל עת שעניין משא ומתן לשלום עלה על שולחן הדיונים, נלוותה לו שאלת נסיגתה של ישראל לגבולות 4 ביוני 1967.

בשעות הבוקר שקדמו לטיסתה קיימה ראש הממשלה התייעצות בלשכתה עם ישראל גלילי ויגאל אלון. "צריך להוציא מראשם שזה יהיה חזרה ל-67" אמרה גולדה בתחילת ההתייעצות. עיקר הדיון נסב על דברים שאמרו המצרים בפגישתם עם המשלחת הישראלית בק"מ ה-101, ולפיהם הם מוכנים לשקול הפרדת כוחות שתתבסס על נסיגה של צה"ל מהגדה המערבית של התעלה וגם על נסיגתו למרחק של 30 ק"מ ממזרח לתעלה. בחלק המזרחי יישארו כוחות מצריים סמליים וכוחות או"ם יחצצו בין הצבאות ואחר כך יתחיל משא ומתן לשלום, הציעו המצרים. גלילי מסר שסגן הרמטכ"ל ישראל טל, ולמעשה גם הרמטכ"ל מציעים שלא לשלול את ההצעה הזו על הסף, מכיוון שהחלופה היא מלחמת התשה בקווים הנוכחיים שתטיל על ישראל מעמסה בלתי נסבלת.

ראש הממשלה הגיבה באומרה "זאת יכולנו להשיג בלי מלחמה", ורמזה שזו הייתה למעשה ההצעה הישראלית להסדר ביניים בתעלה שהוגשה לאמריקאים לפני המלחמה, אבל הביעה דאגה "מה תהיינה ההשלכות על הגולן והירדן?". יגאל אלון טען ש"לא אלך להסדר חלקי כזה בלי שנלך במקביל להסדר כולל". גולדה סיכמה ואמרה שהייתה מלחמה שלא הוכרעה ולכן אם המצרים נשארים ממזרח לתעלה גם ישראל צריכה להישאר במערבה. "אם תיקו אז תיקו, אז גם אנחנו במערב, אם לא – זו הודעה בתבוסה" (ראו: יומן הלשכה 31.10).

בשעות הבאות המריא מטוסה של גולדה מאיר לוושינגטון וכל העיניים הופנו את הדיונים בבירת ארצות הברית. לקראת הפגישה העביר קיסינג'ר לניקסון תזכיר ובו הכין אותו לקראת פגישתו עם גולדה. הוא ציפה שהיא עשויה להתנגד להפסקת אש לפי קווי 22 באוקטובר ושהיא תבקש ביטחונות שלא תהיה עסקה אמריקנית-סובייטית שתכפה על ישראל הסדר מדיני שאינו לרוחה. קיסינג'ר הציע ללכת לקראת ישראל בנקודות אלה אבל לעמוד בתוקף על כך שמטרת המו"מ היא השגת הסדר ערבי-ישראלי סופי.