גולדה מאיר - פרויקט הנצחה

.1 | "כשאני מדבר/ת על שלום של קבע בינינו, אני מתכוונ/ת לכך"

ב-18 בינואר 1974, חתמו הרמטכ"ל דוד אלעזר ומפקד הצבא המצרי הגנרל מוחמד עבדל ראני אל-גמאסי על הסכם הפרדת כוחות בין ישראל למצרים, שהביא למעשה לסיומה של מלחמת יום הכיפורים וספיחיה. אף שההסכם הדגיש את האלמנטים הצבאיים של הפרדת הכוחות, הוא הסתיים באמירה שיש לראות בו צעד ראשון לקראת הסכם שלום קבוע, צודק ובר-קיימא (לצפייה בנוסח ההסכם, תיק א-7078/1) (לצפייה בנוסח ההסכם החתום, תיק א-7078/1) (לצפייה בנספחים הסודיים שצורפו להסכם, תיק א-7038/7).

את רעיון הפרדת הכוחות, או בהגדרתו הראשונית "חילופי שטחים", העלה לראשונה ישראל גלילי מפי חיים בר-לב, רעיון שאומץ על ידי דיין, בהתייעצות בלשכת ראש הממשלה ב-25 באוקטובר 1973. מלחמת יום הכיפורים זה עתה הסתיימה אך בקווים נמשכו חילופי אש שהמשיכו לגבות מחיר יקר בחיי אדם. ישראל המדממת הכואבת מתוצאות המלחמה שיוועה להפסקת הלחימה, להחזרת השבויים, לפתרון בעיית הנעדרים שמספרם הגיע למאות ולהחזרת המגויסים לבתיהם. ההנהגה הישראלית חפשה דרך שתזרז את פתרון הסוגיות האלו. לצדם בקשה לקדם תהליך מדיני שיאפשר לכוחות ישראל לסגת מהעמדות הבלתי נוחות והמסוכנות של צה"ל ממערב לתעלת סואץ ולהימנע מגלישה למלחמת התשה שתגבה מישראל מחיר כבד, וזאת מבלי שהמצרים יישארו בשטחים שכבשו ממזרח לתעלה.

דיין הציע אפוא להביא לדיונים שעמדו להתחיל עם המצרים בקילומטר ה-101 של כביש סואץ –קהיר, הצעה למסגרת להסכם הפרדה בין שני הצבאות – ישראל ממזרח לתעלה והמצרים ממערב לה כשאזור הפרדה מפורז שווה בגודלו משני צדי התעלה חוצץ ביניהם. ראש הממשלה גולדה מאיר קבלה את הצעתו ואף הציעה לראות בצעד כזה תחילתם של מגעים להסדר מדיני שיביאו בסופם לשלום בין ישראל למצרים. הממשלה קבלה את ההצעה וזו הובאה בפני המצרים. התגובה הראשונית של המצרים בשיחות הק"מ ה-101 הייתה שהם מוכנים לשקול את הרעיון אולם הם הציעו מתווה אחר – הפרדת כוחות שתתבסס על נסיגה של צה"ל מהגדה המערבית של תעלת סואץ עד למרחק של 30 ק"מ ממזרח לה. בחלק המזרחי יישארו כוחות מצריים סמליים וכוחות או"ם יחצצו בין הצבאות ואחר כך יתחיל משא ומתן לשלום.

בשבועות שבאו לאחר מכן לבשה ההצעה להפרדת כוחות ופשטה צורה בפורומים שונים שבהם נידונה, ובכללם: שיחותיה של ראש הממשלה גולדה מאיר בוושינגטון, שיחות הק"מ ה-101, ועידת ג'נבה ובעיקר במסע הדילוגים של קיסינג'ר בישראל ובמצרים בינואר 1974. במהלך השיחות והמגעים נחתם ב-12 בנובמבר 1973 בקילומטר ה-101 הסכם ראשוני, "הסכם 6 הנקודות" בין ישראל למצרים שבו נקבעה המסגרת לדיונים על הפרדת הכוחות וכמו כן נקבעו התנאים לחילופי שבויים ולהמשך האספקה לארמייה השלישית המצרית (לצפייה בנוסח ההסכם, תיק א-7078/1). בשבועות הבאים נמשכו המגעים בעניין הסכם ההפרדה. לבסוף הצליח קיסינג'ר, ששאף לנצל את המצב הצבאי שנוצר לשם קידום תהליך מדיני, להביא לנוסח מוסכם על שני הצדדים – הסכם היסטורי שבו הסכימה ישראל בפעם הראשונה לסגת משטח שכבשה במלחמת ששת הימים.
אין מסגרת פרסום זה מאפשרת לסקור בהרחבה את התהליך המדיני הסבוך והמורכב שהתנהל בחודשים האלו בין ישראל למצרים בניצוחו של מזכיר המדינה האמריקני, ולהציג את שלל המסמכים שנוצרו במהלכו. תיאור מפורט והצגה נרחבת של מסמכים יובאו בשני פרסומים שעורך ארכיון המדינה: ספר ההנצחה לגולדה מאיר ופרסום תעודות אלקטרוני שיעסוק במגעים המדיניים בין ישראל למצרים, 1975-1973.

הפעם החלטנו להסתפק בהצגה של חילופי שדרים ראשונים והיסטוריים בין ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר לנשיא מצרים אנוואר סאדאת, שהיו פועל יוצא של הסכם הפרדת הכוחות. את השדרים יזם קיסינג'ר כדי לרכך את חוסר האמון הרב ששרר בין שני המנהיגים. במהלך פגישתו המסכמת עם גולדה ב-17 בינואר, שבה סוכמו הפרטים הסופיים של ההסכם, מסר לה קיסינג'ר את נוסח השדר בעל פה שקיבל מסאדאת יום קודם בקהיר. בשדר פייסני ומלא רצון טוב ציין הנשיא המצרי שזו הפעם הראשונה מאז 1948 שמנהיגי ישראל ומצרים מחליפים שדרים ישירים ביניהם. אמנם נאצר העביר בעבר שדר אל ראש ממשלת ישראל, וכוונתו כנראה אל ראש הממשלה שרת ב-1954, אבל לדבריו לא היה זה אלא טריק מצדו. "כשהצגתי את יזמתי [המדינית] ב-1971 התכוונתי לכך; כשאיימתי במלחמה, התכוונתי לכך; כשאני מדבר עתה על שלום של קבע בינינו, אני מתכוון לכך", מסר סאדאת לגולדה והוסיף שבעזרתו של קיסינג'ר הוא מציע להמשיך ולשמור על הקשר ביניהם.

למחרת מסרה גולדה לקיסינג'ר את תשובתה בעל פה לסאדאת שהייתה פייסנית ומלאת רצון טוב אף היא. היא הביעה תקווה שהקשר שנוצר באמצעותו של קיסינג'ר יהווה נקודת מפנה ביחסים ביניהם, ועל פי הצעתו של מזכיר המדינה הבטיחה לעשות כל מאמץ למסד אמון והבנה בינה לבין הנשיא המצרי. גולדה הוסיפה שמכיוון ששני העמים זקוקים לשלום יש לעשות כל מאמץ להשיגו, וחזרה על דבריו של סאדאת מילה במילה: "כשאני מדברת על שלום של קבע בינינו אני מתכוונת לכך" (לצפייה בחילופי השדרים בין סאדאת לגולדה מאיר, תיק א-7063/7).

השדרים האישיים לא הביאו לסיומו של חוסר האמון ההדדי בין גולדה לסאדאת, אולם בהחלט סימנו שינוי ניכר בטיב הקשרים ביניהם. ראיה לכך הם חילופי שדרים נוספים ביניהם כעשרה ימים לאחר מכן. השדרים האלו באו על רקע רצונו של סאדאת, שזכה לקיטונות של רותחין בעולם הערבי על ההסכם הנפרד עם ישראל, לראות גם בקידום הסכם הפרדת כוחות בין ישראל לסוריה. בשדר ששלח אל גולדה ואל משה דיין, שהועבר על ידי האמריקנים דרך שגריר ישראל בוושינגטון שמחה דיניץ, ביקש הנשיא המצרי שממשלת ישראל לא תערים קשיים בפניו בעולם הערבי ותקדם הסכם הפרדת כוחות עם סוריה, משום ש"הקרקע בשלה לכך" (לצפייה בשדר של סאדאת, תיק א-7069/7). בהערה שצורפה לשדר מסר דיניץ שלפי דעתו היזמה לשדר באה מקיסינג'ר שלהוט לקדם את ההסכם עם סוריה, וכי זאת הזדמנות עבור ישראל להשיג מן הסורים את רשימת השבויים הישראלים שבידיה והסכמה שנציגי הצלב האדום יבקרו אותם.

ואכן בתשובתה שנמסרה יום לאחר מכן מסרה ראש הממשלה שישראל מוכנה להיכנס למשא ומתן עם סוריה בכול רגע נתון, אולם בתנאי שממשלת סוריה תעביר את רשימת השבויים הישראלים ותסכים לביקורי הצלב האדום אותם, ותשים קץ למצב המטריד שבו משפחות השבויים והנעדרים חיות בחוסר וודאות מוחלט (לצפייה בשדר של גולדה מאיר, תיק א-7069/7).

חילופי השדרים בין גולדה מאיר לסאדאת וסגנונם הפייסני היו ביטוי נאמן לשינוי שחל לאחר מלחמת יום הכיפורים ביחסי ישראל ומצרים, ועוד יותר ביחסי מנהיגיהן. היה זה צעד ראשון בדרך להסכמי הביניים הנוספים בין שתי המדינות ב-1975, ובסופה של הדרך להסכמי השלום ב-1979.