ג.1 | תיעוד הישיבות
“במקום בו אני עומד לפניכם, שופטי ישראל, ללמד קטגוריה על אדולף אייכמן – אינני עומד יחידי. עמדי ניצבים כאן, בשעה זו, שישה מיליון קטגורים. אך אין הם יכולים לקום על רגליהם, לשלוח אצבע מרשיעה כלפי תא הזכוכית ולזעוק כלפי היושב שם – אני מאשים. מפני שאפרם נערם בין גבעות אושוויץ ושדות טרבלינקה, נשטף בנהרות פולין, וקבריהם פזורים על פני אירופה לאורכה ולרוחבה. דמם זועק, אך קולם לא יישמע. אהיה על כן אני להם לפה ואגיד בשמם את דבר האישום הנורא”
(גדעון האוזנר, כתב התביעה).
בבחירה מושכלת ובכוונת מכוון הוחלט להפוך את משפט אייכמן למשפט השואה. לחשוף את כל מה שלא באמת נדון במשפטי נירנברג ואחרים.
המשפט שהחל ב – 11 באפריל 1961 והסתיים רשמית ב 14 באוגוסט 1961 צולם במצלמות וידאו טייפ לפי החלטת לשכת העיתונות הממשלתית ע”י חברה אמריקאית בשם: Capital Cities .
החברה התחייבה להשאיר בידי מדינת ישראל קטעים חשובים ואף להעתיקם לפורמט מקובל וידוע בימים ההם: פילם 16 מ”מ.
בפועל חברת Capital Cities לא צלמה את ישיבות פסק הדין וגזר הדין שניתן ב 29 בדצמבר 1961.
החברה חזרה לארצות הברית ולקחה עמה גם את הסרטים הגולמיים המתעדים את המשפט.
במדינת ישראל נשארו כ- 84 סרטי ערוכים.
לימים כאשר המדיה התיישנה פנתה החברה לארגון “בני ברית” בהצעה לקחת את הסרטים הללו ולמצוא משקיע שיעתיקם למדיה עדכנית. כך נשמר חלק מהסרטים הגולמיים שתיעדו את משפט אייכמן.
ב – 1980 חלק מהסרטים הועברו לפורמט “3/4 (U-matic ).
בשנת 1995 ארכיון המדינה וגורמים מעוניינים נוספים יזמו את העתקת הסרטים שבארכיון המדינה ובארכיון הסרטים ע”ש שפילברג למדיה יציבה (betacam ).
ניתן להגדיר פעולה זו כפעולת הצלה של הרגע האחרון.
כיום הסרטים מונגשים באתר של “יד ושם” ובערוץ יוטיוב יעודי .
באתר ארכיון המדינה קטלגנו את הסרטים מחדש לפי מספר הישיבה, תאריך ומושב (בוקר , צהרים וכדומה)
בנוסף לכל קטע מצולם הוספנו את הקישור לפרוטוקול הישיבה הוקלד כפי שמופיע בפרויקט בשיתוף משרד המשפטים.
