בין העדויות שנשמעו בוועדת כהן – קדמי היו גם כאלו שהעלו שאלות קשות לגבי הנסיבות שהביאו להיעלמותם של הילדים. כך עולה למשל מעדותו של מנחם דוכן, נהג אמבולנס ממוצא תימני, בוועדת כהן-קדמי ב-14 באוגוסט 1996, תיק פרוטוקול, עמ’ 106-53.
דוכן, עבד שנים ארוכות כנהג אמבולנס ב”מגן דוד אדום” בחדרה, הוא הסיע ילדים תימנים, בליווי אחיות, ממחנה העולים בעין שמר לאשפוז בבית החולים רמב”ם בחיפה ולבתי חולים נוספים. אחת הנסיעות שנחקקה בזיכרונו הייתה למושב אידמית, ככל הנראה כפר עבודה בגליל המערבי, באזור בו הוקם ב-1958 הקיבוץ אֲדָמית.
המתיישבים במקום היו עולים מתימן שהתגוררו קודם לכן במחנה עין שמר (עמ’ 81-67, 103-100). בהיותם במחנה הם מסרו כמקובל את התינוקות והילדים הקטנים לטיפול בבית התינוקות של המקום. כשעלו להתיישבות על הקרקע באידמית הם השאירו את הילדים החולים בבית התינוקות. לאחר זמן מה נאספו הילדים שבריאותם השתפרה ונשלחו להוריהם באידמית באמבולנס של דוכן.
דוכן מתאר כיצד נהג באמבולנס ובו למעלה מעשרה תינוקות ושש-שבע אחיות. לאחר נסיעה ארוכה הגיעו לאידמית והוא ראה שם צריפים ואוהלים. תושבי היישוב נקראו למקום כדי לקחת את התינוקות ששמותיהם נרשמו על פלסטרים שהודבקו על בגדיהם.
אולם לעדותו ההורים לא זיהו את התינוקות מכיוון שבחלוף הזמן הם גדלו, הבריאו והעלו במשקל. ההורים כולם, חוץ מזוג אחד, סירבו לקחת את הילדים וטענו כי אינם שלהם. במקרה בודד זיהה אחד מן התושבים את בנו, אך טען ששמו מופיע על פלסטר שדבוק לילד אחר. לפיכך החליפו האחיות את שמו של הילד שזוהה כשם בנו של האב, ומסרו לו את הילד הזה.
תיעוד בעניין הזמנתו לעדות של מנחם דוכן מחדרה שהיה נהג אמבולנס
את שאר התינוקות החזיר דוכן לבית התינוקות בעין שמר.
עדות מנחם דוכן, , עמ’ 78
לא ידוע מה עלה בגורלם של אותם תינוקות לאחר שהוחזרו לעין שמר. גם לא ברור אם ההורים אכן צדקו בטענתם שאלו אינם הילדים שלהם, ורק בטעות נשלחו לאידמית.
מידע נוסף נמצא בתיק על עדותו של דוכן, והאירוע מוזכר גם על ידי ד”ר דב לויטן בתיק על עדותו, עמ’ 6.
