“העולם הזה”: “ילדי תימן נמכרו לאמריקה”
“העולם הזה” ב-11 בינואר 1967
רבים מן הטוענים שהייתה חטיפה ממוסדת של ילדי תימן סבורים שילדים הועברו לארה”ב ונמסרו לאימוץ למשפחות אשכנזיות. הטענות מסתמכות בעיקר על ידיעה שהופיעה בכתב העת “העולם הזה” ב-11 בינואר 1967 שכותרתה “ילדי תימן נמכרו לאמריקה, ילד ב-5000$”. בכתבה, נאמר שילדים ממוצא תימני הועברו לארה”ב על-ידי עסקן דתי; עוד צוין כי שמות המאומצים שמורים במערכת ויימסרו לרשויות לפי דרישה.
בתיקים של ועדת כהן-קדמי שמור מכתב לוועדה מאת חוקר הוועדה, עורך הדין יוסי יוסיפוב, שקיבל לידיו את הכתבה והצליח לגלות את מקור המידע ופרטים על ההורים המאמצים שהוזכרו בה. התברר שמוסר המידע היה הרב שמואל אבידור הכהן, רב שקיבל חינוך דתי-חרדי, אך היה גם עיתונאי ואיש תקשורת. הכהן פגש באחד מביקוריו בארה”ב ילדה שנראתה לו תימנייה, בתם המאומצת של זוג חרדי. נודע לו שמי שארגן את האימוץ היה הרב ברנרד ברגמן, עסקן דתי מכובד מניו יורק המקורב לחוגי “המזרחי” ולשר יצחק רפאל. הרב אבידור הכהן זומן להעיד בפני ועדת כהן-קדמי בתאריך 25/4/96 אותה ניתן לקרוא כאן.
ועדת בהלול מינקובסקי, הוועדה הראשונה שחקרה את פרשת ילדי תימן, כבר הכירה האשמות אלו. חברי הוועדה נפגשו עם שלום כהן, מעורכי “העולם הזה”, וקיבלו ממנו את שמו של ברגמן. הוועדה הפעילה את נציגי משטרת ישראל בארה”ב כדי לגלות עקבות של ילדים מאומצים אך ללא הצלחה (ראו עדויותיו של מינקובסקי ביוני, אוגוסט ודצמבר 1996). לדברי יוסיפוב, ההאשמות נגד ברגמן נחקרו עוד לפני פרסום הכתבה ב”העולם הזה”. גם ברגמן עצמו נחקר בעת ביקור בארץ בשנת 1969 והכחיש כל קשר להעברת ילדי תימן או ילדים אחרים לחו”ל.
עמוד 97 בתיק שהכין החוקר יוספוב
ברגמן היה בעל רשת בתי אבות בניו יורק. בסוף שנות ה-50 החלו השלטונות שם לנהל חקירה סמויה בחשד שהוא מועל בכספי הסיוע הממשלתי למוסדות ומזניח את הקשישים המאושפזים בהם. האשמות חמורות נגדו התפרסמו בעיתונות האמריקאית, והוא הורשע בשנת 1976 בקבלת כספים במרמה ובשחיתות. לאחר שהגיע לעסקת טיעון עם התביעה, הוא ריצה שני עונשי מאסר קצרים והחזיר חלק גדול מן הכספים. ברגמן נפטר בשנת 1984.
תיקי החקירה ב”פרשת בגרמן”
החוקר יוסיפוב סבר שייתכן שרשויות החקירה בניו יורק אספו מידע גם על פעילות הקשורה לאימוץ ילדים ישראליים ממוצא תימני. לכן פנתה ועדת כהן-קדמי לשלטונות בארצות הברית וביקשה לעיין בחומרי החקירה. בקיץ 2001 נסעו לשם כך חברת הוועדה השופטת בדימוס דליה קובל והחוקר יוסיפוב לארה”ב. הם עיינו בחומרים שהתובע הכללי של ניו יורק העמיד לרשותם, וכן בקטעי עיתונות על ברגמן בספרייה הציבורית.
לפי דו”ח ועדת כהן-קדמי (עמ’ 143) “חומר החקירה כלל דו”חות מפורטים על עסקיו של הרב ברגמן, שותפיו, מבנה עסקיו, פגישות בהן השתתף, קשרים פוליטיים, דו”ח על תנועותיו, רישומים על הודעות אנונימיות שנמסרו לגביו, עדויות רבות שנגבו על ידי החוקרים ממעורבים בפרשה, היקף כללי של חברות בהן היה קשור ועוד.” אך “לא נמצאה בחומרי החקירה כל ראיה שיש בה לקשור את הרב ברגמן לפרשת היעלמם של ילדי תימן”.
העתקים מחומרי החקירה הובאו ארצה וצורפו לשאר מסמכי הוועדה. יש להדגיש שהם הועברו לוועדה לצרכי עיון, וסומנו על-ידי הרשויות בארה”ב כסגורות מפני עיון הציבור.
הנאשם ברנרד ברגמן בבית המשפט, 1976 . באדיבות ציורי בית המשפט של אידה ליבי דנגרוב, ספריית המשפטים של אוניברסיטת ורג’יניה (Creative commons)
במתווה החשיפה שגובש לקראת הפתיחה של חומרי ועדת כהן-קדמי לציבור נקבע כי למרות שעל פניו, לפי סיכום דו”ח הוועדה, אין בחומרים אלו מידע אודות הפרשה, לאור החשדות כנגד הרב ברגמן וחוסר האמון שנוצר סביב שאלת העברת ילדים לארה”ב, יש לפרסם את התיק באינטרנט. לאחר קבלת רשות מהשלטונות בארה”ב הועלו התיקים לאתר הארכיון.
