בעת הטיעונים לעונש הביע עורך הדין אברהם ואנונו, שייצג את הנאשמים, חרטה מלאה בשם מרשיו והודיע כי הם יפנו אל ראש הממשלה יצחק רבין ויבקשו ממנו סליחה על מעשיהם. ב־17 במאי 1994 קיבל בית המשפט את עסקת הטיעון והטיל על הנאשמים את העונשים כפי שהוסכם בין התביעה להגנה.ב־13 ביוני 1994 כתב עורך הדין אברהם ואנונו אל יצחק רבין, ביקש ממנו שיסלח לנאשמים וצירף את מכתבם של השניים אל ראש הממשלה, ובו כתבו שהכנת הסטיקרים הייתה “מעשה קונדס” והוסיפו:
“אנו מתחרטים על מעשינו… הבנו שבמדינת ישראל הנמצאת כיום בתהליך חשוב ביותר ועדין ביותר ונמצאת כאילו היא יושבת על חבית אבק שריפה. מעשה כשלנו נחשב בבחינת גפרור דולק הנזרק לתוך החבית הזאת ומאיים לפוצץ אותה… אנו מבינים את משמעותו של תהליך השלום לנו לתושבי מדינת ישראל, לחיילינו, לכל מערכת הביטחון, לפלשתינים, למנהיגינו ומנהיגיהם, אנו מברכים על התהליך”. (ארכיון המדינה, תיק גל-22105/47)
ערב יום הכיפורים תשנ”ה ענה יצחק רבין לעורך הדין ואנונו וכתב כי החליט לקבל את התנצלותם של הנאשמים “ובאופן אישי – לסלוח”.
ממכתבו של רבין עולה ביקורת מרומזת כלפי דבריו של שופט השלום שכתב בפסק הדין כי “לעולם לא ניתן לדעת על מי וכיצד יכולה או עלולה הפצת פרסום מהסוג הנ”ל להשפיע, וכבר היו דברים מעולם”. ראש הממשלה טען כי ספק אם הדברים האלו משקפים את חומרת העבירה והוסיף: “לא רק חייו של ראש הממשלה מוטלים כאן על כף המאזניים אלא חייה של החברה הישראלית כחברה יהודית ודמוקרטית”.
את מרבית מכתבו הקדיש יצחק רבין לצורך של מדינת ישראל להגיע להכרעות גורליות על מערכת יחסיה עם מדינות ערב ועם העם הפלסטיני. תהליך ההכרעה עובר דרך “ויכוח נוקב המשקף את החלקים השונים של הציבור הישראלי… ויכוח כזה הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה… מרשיך שברו את אחד הקודים הבסיסיים ביותר בחברה הישראלית… והעדיפו לקרוא להריגתו של ראש הממשלה”, כתב.[ראו מכתבו של יצחק רבין אל עורך הדין ואנונו] ארכיון המדינה, גל-22153/14
מכתבו של רבין מציג את אמונתו בדבר חיוניות הוויכוח החופשי עבור חברה דמוקרטית, שצריכה להגיע להכרעות קשות ללא איומים על חיי מנהיגיה הנושאים בעיקר העול של הוויכוח וההכרעה.
