א. העלון שלנו
משתתפי הקורסים הוציאו לאור את “העלון שלנו”. בעלון ניתנה לתלמידים הזדמנות להראות מה למדו. מן הדברים שנכתבו עלתה תחושת הסיפוק ההדדית הגדולה שמצאה ביטוי הן במכתבים שכתבו הלומדים למוריהם, הן במכתבים שמוריהם כתבו להם. “….לפני כמה חודשים הלך הבן שלי לצבא, לא היה לי נעים לבקש מאנשים אחרים לכתוב לי, לכן ניסיתי לכתוב לבד. והאמת – הצלחתי…”, כתב אחד המשתתפים. [תעודה16]
מן הדברים שפורסמו בעלון עולה שהמורים התרשמו שככל שהנטייה ללמוד חזקה אצל עולים חדשים יותר מאשר אצל הוותיקים באופן יחסי. חלק מהוותיקים כבר התנסו בלימודים באמצעות גופים כמו ‘הנחלת הלשון’, ומסיבות כאלה ואחרות מאסו בלימודים. אחרים כבר הספיקו לבסס את עצמם מבחינה כלכלית, ולכן סברו שאין להם שום צורך בלימוד כדי להתקדם בחיים.
ב. השפעת חינוך המבוגרים על ילדיהם
תוצאות מבחני הסקר שנערכו מדי שנה לכלל תלמידי כיתות ח’, מצאו שיש קשר הדוק בין רמת ההשכלה של ההורים לבין רמת ההתקדמות של ילדיהם בבית הספר. ממצאים אלו סתרו את טענותיהם של מי שגרסו שאפשר לוותר על הפעולה לביעור הבערות אצל המבוגרים, ובמקומה להשקיע מאמצים רבים בדור הצעיר כדי שהתקדמות הנוער תעלים את הפערים בין השכבות האוכלוסייה. התברר שהלימודים במסגרת ביעור הבערות אינם מתמצים בהקניית ידע, אלא מקנים ללומדים גם מושגים בסיסיים ויוצרים בקרבם יחס שונה לענייני השכלה ותרבות. הוגי הרעיון אף שאפו שמבצע ביעור הבערות יביא לשיפור היחסים הפנימיים בתוך המשפחות שבראשן עמד בער. הם האמינו שכתוצאה מכך יפסק היחס המזלזל של הבן הלומד כלפי אביו האנאלפבית, ויחס הבושה של הבת המשכילה אל מול בורותה של אמה. [תעודה17] לאור התוצאות האלה הסיקו מובילי המבצע שיש צורך ביצירת רצף לימודים ובהגדלת משך זמן הלימוד.
ג. סיכומים ומסקנות
עצם ההחלטה לחזור לספסל הלימודים כל שכן, ללמוד בפעם הראשונה בחייו, היא החלטה קשה לאדם מבוגר בכלל ולחסר השכלה בפרט. הדבר דרש גיוס כוחות הדרכה מעולים שיכשירו את החיילות המלמדות, וכמן כן גיוס הרשויות בהקמת מסגרות ארגוניות מתאימות – הקצאת חדרי לימוד ושירותים מתאימים. “הואיל ומרבים לדבר על “ישראל השניה” ברוב רחמים, בצער וחרדה, אולי הגיע השעה לדבר אליהם ולא רק עליהם” כתב ד”ר ש’ קודש, מנהל המחלקה להנחלת הלשון והשכלה במשרד החינוך והתרבות אל ד”ר חיים יחיל, ב-11 בינואר 1967. הוא הוסיף שמפעל ביעור הבערות הוכיח שהבתים האלה אינם נעולים בפני התחדשות. [תעודה 18]
כחודשיים אחר כך, ב-20 במארס 1967, הוחלט להסב את שם המבצע מ’ביעור הבערות’ לשם עם הקשר חיובי ומכובד יותר ‘הקניית השכלה’. [תעודה 19].
בינואר 1969, מלאו חמש שנים למבצע. [תעודה20] המבצע שהחל עם גיוסן של 60 חיילות שהתנדבו לשרת במושבי העולים, הגיע בשלב זה לכ-1,200 ששרתו כמורות חיילות במהלך כל שירותן הצבאי. מבצע ביעור הבערות קצר הצלחות. נתונים מלמדים שלמעלה מ-40 אלף בערים, רובם נשים, ומיעוטם גברים, הפכו ליודעי קרוא וכתוב. מטרות המבצע לא הסתכמו בהקניית יכולת לחתימת השם וצירופי אותיות למילים, אלא הוא התיימר להפוך בערים גמורים או חלקיים לקוראי עיתון וספר. ואמנם חלה עלייה ניכרת במספר קוראי העיתונים. על ההתעניינות ההולכת והגוברת ניתן לעמוד מתוך מכתבי הקוראים אל המערכת. [תעודה21].
התצלום מתוך חוברת שהוצגה בקונגרס הבין-לאומי בנושא ביעור הבערות שהתקיים בטהראן ב-1965. [ג- 5606-5]
