מערכת החינוך התיכוני בישראל, ובעיקר שנת הי”ב, מתנהלת במידה רבה בצל גיוסם הקרוב של התלמידים לצה”ל. ההתלבטויות וחיבוטי הנפש בשאלות שקשורות לשירות הצבאי ההולך ומתקרב – חרדות מפני הלא ידוע – איכן לשרת? מה צפוי לי בצבא? איך אצליח להתמודד עם הקשיים הצפויים ואיך להתכונן פיזית ונפשית לשירות בצה”ל. הצעירים והצעירות נעזרים בבני משפחתם וחברים בעלי ניסיון, אולם גם מערכת החינוך נרתמת כדי לסייע להם בשלל ההתלבטויות והשאלות שקשורות לגיוסם לצה”ל.
שער החוברת “בוא נתגייס בכושר שהכינו פיקוד הגדנ”ע ומשרד החינוך, ארכיון המדינה
לאחר כניסתו של נבון למשרד החינוך ב-1984 הוא החל לפעול להגברה ושיפור של מערכת ההכנה לגיוס בבתי הספר שהפעיל המשרד בשיתוף עם צה”ל. משרד החינוך ופיקוד הגדנ”ע הכינו תכנית בשם: “בוא נתגייס בכושר” לתלמידי י”ב שנועדה לשפר את כושרם הגופני. אולם המשרד שאף למערכת הכנה שתכשיר את התלמידים בשלל העניינים שקשורים לשירות בצבא. ב-1981 החל אגף הנוער במשרד החינוך בביצוע תכנית בשם “לקראת גיוס”, שנועדה להכין את התלמידים בכתות י”א וי”ב לשירותם הצבאי במגוון של נושאים. ב-1984 כבר השתתפו למעלה ממחצית מבתי הספר בתכנית (תיק גל-18189/11 עמ’ 165). כחלק מההכנה הוזמנו מנהלי בתי הספר לסיור בצה”ל, וב-1987 כבר ביקרו כ-25,000 תלמידי י”ב בבסיסי צה”ל. 
במשרד החינוך הוכנה חוברת מיוחדת “הכנה לקראת שירות בצה”ל”, שעסקה בהכנת תלמידים בבתי ספר על יסודיים, וכמו כן “בני נוער מנותקים במסגרת קידום נוער”. במאי 1989 הודיע נבון כי תכנית ההכנה לקראת גיוס תופעל מעתה לא כתכנית רשות אלא כחובה בכל בתי הספר. הוא אמר כי בשנים האחרונות, וביחוד לאחר פרוץ ההתקוממות בשטחים, גבר הצורך להכין את תלמידי הכיתות הגבוהות לקראת גיוסם ושרותם בצה”ל, ולתת להם כלים להתמודד עם האתגרים הפיזיים והנפשיים בצבא ובכלל זה: “לעורר מודעות לשאלות ערכיות ומוסריות שהתלמיד יהיה עשוי להיתקל בהן בעת שירותו בצבא” (תיק גל-18189/12 עמ’ 43).
כשלושה חודשים לאחר מכן הודיע נבון במסיבת עיתונאים שהחל מהשנה הבאה יפעלו משרד החינוך וצה”ל כדי להבטיח שכל תלמיד י”ב יעבור – בהדרגה – אימון צבאי ממשי במסגרת התכנית להכנה לקראת גיוס לצה”ל. הוא שב והדגיש כי בעקבות האינתיפאדה תכלול ההכנה את “חובתם של החיילים לשמור על טוהר הנשק ועל צלם אנוש” (תיק גל-18189/12 עמ’ 39).
שיעור על תמ”ק עוזי לגדנ”עיות, 10.6.1980. צלם: משה מילנר, לע”מ
לצד הפעולה הנרחבת של משרד החינוך החלו יותר ויותר נערים ונערות שמועד גיוסם קרב לבצע הכנות קדם צבאיות במסגרות פרטיות שעלו כסף רב. חבר הכנסת רן כהן פנה אל שר הביטחון יצחק רבין ואל שר החינוך יצחק נבון. הוא טען שרק נערים ממשפחות בעלות יכולת יכולים להרשות לעצמם את מה שהוא כינה “חינוך צבאי אפור”, והדבר מעניק להם יתרון באפשרות קבלתם ליחידות מסוימות, שהן מטבע הדברים המבוקשות ביותר. הוא ביקש שגם המדינה תעמיד לרשות נערים מקבוצות אוכלוסייה חלשות הכנות קדם צבאיות כאלו. נבון בתשובתו סקר את מסגרת ההכנה הקדם צבאית שמפעיל משרד החינוך בכל בתי הספר ושמיועדת לכל שכבות. (תיק גל-18189/12 עמ’ 3)
תלונות על כך שארגונים דתיים כאלו ואחרים מפעילים לחצים על תלמידות ואף תלמידים במערכת החינוך הדתי הממלכתי שלא להתגייס לצה”ל, שבו והופנו אל משרד החינוך. בתי הספר, ובעיקר אלו של החינוך הממלכתי דתי, היו כר נרחב לפעולה של קבוצות ויחידים שהתנגדו בעיקר לשירות בנות דתיות. משרד החינוך פעל בנחישות נגד גורמים אלו. ביוני 1985 דנה ועדת החינוך של הכנסת בהצעה לסדר היום של חברת הכנסת עדנה סולודור ממפלגת העבודה שטענה שרבנים מפעילים לחץ פסיכולוגי על בנות להצהיר שאינן יכולות לשרת בצה”ל מטעמי דת (תיק גל-18189/11 עמ’ 169). בנובמבר אותה השנה ענה נבון לשאילתה של חבר הכנסת אוריאל לין והכחיש שארגון בשם “אל המקורות” עוסק בשכנוע תלמידים שלא יתגייסו לצה”ל תיק גל-18189/11, עמ’ 167). אולם השמועות והטענות על המתרחש בחינוך הממלכתי דתי בהקשר לגיוס לצה”ל לא פסקו. בנובמבר 1986 קיבל נבון מכתב מ”נאמני תורה ועבודה” ובו סופר על חוברת נגד שירות בנות בצה”ל שחיבר רב, בעצמו מורה בבית ספר תיכון דתי ואף בודק של בחינות בגרות, ומופצת בבתי ספר דתיים לבנות לצד חוברות נוספות בעלות מסר דומה (את החוברת ראו: תיק גל-18189/11 עמ’ 92). כמו כן נטען שחוברות דומות נגד השירות של בנים בצבא, כולל שרות במסגרת ישיבות ההסדר, מופצות בישיבות תיכוניות. במאי 1986 ענה נבון לשאילתה של חבר הכנסת ממפלגתו, בנימין (פואד) בן-אליעזר, לגבי התבטאות של רב נגד הגיוס לצה”ל בבית ספר דתי מרכזי בירושלים. על רקע המידע הזה השיב נבון בצורה חד משמעית ש”החינוך הממלכתי דתי מחייב את השירות בצה”ל והן מבחינה דתית” (תיק גל-18189/11, עמ’ 150).
ככל שחלפו השנים לאחר מלחמת ששת הימים כך גבר בחברה הישראלית הפולמוס בעניין השטחים המוחזקים והנכונות לוותר עליהם במסגרת משא ומתן לשלום. לפולמוס הזה נוספו טענות על אי מוסריות ישיבת ישראל בשטחים והיחס כלפי האוכלוסייה שמתגוררת בהם. הלכי הרוח האלו לא פסחו על תלמידי בתי הספר ובעיקר על תלמידי השמינית שעומדים בפני גיוסם לצה”ל. ב-1970 התפוצצה בקול גדול פרשת “מכתב השמיניסטים” עליו חתמו 58 תלמידי י”ב מירושלים שיצא נגד מדיניות הממשלה, והביעו קושי לשרת בצבא מכיוון שהממשלה לא עושה, לטענתם, כל שביכולתה לקדם שלום עם עמי ערב (ראו פרסום של ארכיון המדינה: “גולדה נגד גולדמן – פרשת גולדמן ומכתב השמיניסטים“). מאז שבו ונשמעו מדי פעם קולות מחאה בקרב תלמידי תיכון, ומכתב דומה נשלח ב-1987 על ידי שמיניסטים שהביעו התנגדות לשרת בשטחים המוחזקים. ממדיה של הסרבנות לשרת בשטחים גברו מאוד לאחר פרוץ האינתיפאדה – ההתקוממות של ערביי בשטחים – בדצמבר 1987. הקולות האלו ותופעת הסרבנות הדאיגו מאוד את שר החינוך. הוא הגיע למסקנה שיש לנקוט במסגרת ההכנה לשירות הצבאי בבתי הספר בפעולה הסברתית וחינוכית מיוחדת שקשורה בעניין השירות בשטחים. במרס 1988 נפגש עם קצין חינוך ראשי, תא”ל נחמיה דגן. בפגישה סוכם לבצע פעילות מיוחדת בעניין הזה שתכלול ביקורים של מנהלים ומורים בשטחי יהודה ושומרון ועזה, ופעולות הסברה נוספות בבתי הספר (תיק גל-18189/11, עמ’ 27).
בתשובה לשאילתה של חברת הכנסת שרה דורון בנובמבר 1989, שטענה כי בבית הספר “תיכון חדש” בתל אביב חולק חומר שקורא לסרבנות שירות בשטחים, השיב נבון כי לא ידוע למשרדו על כך וכי מדינות משרד החינוך היא “שאין לסרב לשרת בצה”ל בשום תנאי ובשום אזור” (תיק גל-18189/11, עמ’ 27).
במשך שנים הייתה חובת השירות בצה”ל חובה מקודשת כמעט בחברה הישראלית ועניין שלא הרבו לדון בו. ההנחה הרווחת הייתה שכולם חייבים בגיוס למעט קבוצות שהוחרגו מהחובה הזו. עם השנים חלה שחיקה באחדות הדעים הזו, נבון ביקש להגביר את המעורבות של מערכת החינוך בבעיות מצפונות וערכיות שקשורות לשירות בצה”ל. ביולי 1988 הציע משרד החינוך לשלב נושא חדש במערכת ההכנה לגיוס – ההצדקה לפטורי גיוס מאוכלוסיות שונות. בנוסף תבע נבון כי במסגרת ההכנות לשירות בצבא, יערכו בבית הספר דיונים פתוחים בכל שאלה מצפונית או ערכית ולא יטואטאו דברים מתחת לשטיח, גם אם הם נתונים במחלוקת. (תיק גל-18189/11, עמ’ 27).
במסגרת הדיון הפתוח שהנהיג נבון והשקיפות של נושאי הדיון במסגרת ההכנה לתלמידים לקראת גיוס, הוכנה במשרד החינוך חוברת מיוחדת בעניין “טוהר הנשק”. בחוברת הובא מידע ושולבו קטעים רלוונטיים על יחס לשבויים ולאוכלוסייה אזרחית, יחס לרכוש אויב וביזה, ופרק מיוחד על אירועי כפר-קאסם ב- 1956 (תיק גל-18189/10, עמ’ 18).
הקלידו שאלת חיפוש
