ערב יום הכיפורים תשנ”ה (14.9.1994) ענה יצחק רבין לעורך הדין ואנונו וכתב כי החליט לקבל את התנצלותם של הנאשמים “ובאופן אישי – לסלוח”.
ממכתבו של רבין עולה ביקורת מרומזת כלפי דבריו של שופט השלום שכתב בפסק הדין כי “לעולם לא ניתן לדעת על מי וכיצד יכולה או עלולה הפצת פרסום מהסוג הנ”ל להשפיע, וכבר היו דברים מעולם”. ראש הממשלה טען כי ספק אם הדברים האלו משקפים את חומרת העבירה והוסיף: “לא רק חייו של ראש הממשלה מוטלים כאן על כף המאזניים אלא חייה של החברה הישראלית כחברה יהודית ודמוקרטית”.
את מרבית מכתבו הקדיש יצחק רבין לצורך של מדינת ישראל להגיע להכרעות גורליות על מערכת יחסיה עם מדינות ערב ועם העם הפלסטיני. תהליך ההכרעה עובר דרך “ויכוח נוקב המשקף את החלקים השונים של הציבור הישראלי… ויכוח כזה הוא נשמת אפה של הדמוקרטיה… מרשיך שברו את אחד הקודים הבסיסיים ביותר בחברה הישראלית… והעדיפו לקרוא להריגתו של ראש הממשלה”, כתב. [ראו מכתבו של יצחק רבין אל עורך הדין ואנונו] ארכיון המדינה, גל-22153/14
מכתבו של רבין מציג את אמונתו בדבר חיוניות הוויכוח החופשי עבור חברה דמוקרטית, שצריכה להגיע להכרעות קשות ללא איומים על חיי מנהיגיה הנושאים בעיקר העול של הוויכוח וההכרעה.
המכתב אותר במהלך איסוף תעודות עבור כרך ההנצחה השני שמכין ארכיון המדינה ליצחק רבין (לשנים 1995-1968).
לצפייה: כרך ההנצחה הראשון לזכרו של יצחק רבין (לשנים 1967-1922).
