יומן המלחמה של לאו לסמן - צילומי מלחמת העולם הראשונה באוצרות ארכיון המדינה

בעקבות המהפכה ברוסיה בנובמבר 1917 , הסתיימה למעשה המלחמה במזרח וב 3 במארס 1918, נחתם הסכם ברסט-ליטובסק, בו ויתרה רוסיה על אוקראינה, ביילורוסיה והמדינות הבלטיות לגרמניה, היא התחייבה להפסיק להילחם בגרמניה ובאוסטרו-הונגריה ולהפסיק מלהיות בעלת ברית ל”מדינות ההסכמה” – בריטניה וצרפת (ולשאר המדינות בעלות בריתן של השתיים).

בעקבות ההסכם (וכבר לפניו), החלו הגרמנים להעביר חלקים גדולים של הצבא הגרמני לחזית המערבית. מפקד הצבא הגרמני בפועל ושליטה של גרמניה הקיסרית למעשה, הגנרל אריך לודנדורף (מפקד הצבא היה הפילדמרשל פאול פון הינדנבורג, אולם לודנדורף היה המתכנן והכוח מאחורי הפיקוד העליון) תכנן לתקוף ולהביס את “מעצמות ההסכמה” באביב 1918 עם כל הכוחות הרבים שעתה היו ברשותו.

לודנדורף האמין, כי עליו לתקוף כעת, משום שהצבא האמריקאי זרם ללא הפסקה לאירופה והחל להתגבש לצבא בן מיליונים. צבא רענן זה עם כל עתודות כוח האדם העצומות שלו, יביס את גרמניה, אם לא תפעל מיד. לודנדורף תכנן לתקוף את הבריטים ולהביס אותם ובעקבות זאת הצרפתים התשושים, לא יוכלו להילחם לבד וגרמניה תוכל לשאת ולתת על סיום המלחמה בתנאים נוחים לה.

לודנדורף תכנן מתקפה ובה משולבים ארטילריה אדירה וגז מסוגים שונים, שנורו בצורה מרוכזת, שיטתית וקצרה  יחד עם יחידות מאומנות היטב שכונו “יחידות סער” (Sturm Abteilung – שם שפלוגות הסער הנאציות אימצו אח”כ לעצמם), חמושות במקלעים, להביורים, רימוני יד ואף בתתי המקלע הראשונים שנכנסו לשירות. יחידות אלו פרצו לתוך קווי האויב שנהרסו בהרעשה העצומה והתקדמו בכל המהירות האפשרית לעומק שטח האויב. בכל מקום שנתקלו בהתנגדות, הם עקפו אותה והמשיכו הלאה, מותירים את הכיסים העקשניים לטיפול היחידות הגרמניות הגדולות. הגרמנים החזירו למלחמה את התנועה והמהירות, לאחר 3 שנים של מלחמת חפירות מתישה.

ב 21 במארס, פתחו הגרמנים במתקפת ענק שכונתה “מתקפת מיכאל” (על שם המלאך השומר של גרמניה – המלאך מיכאל) או מתקפת הקייזר, על שם הקיסר וילהלם. המתקפה התרכזה באזור בו נלחמה יחידתו של לאו לסמן כשנתיים קודם – קרב הסום. הגרמנים הבקיעו את הקו והתקדמו לעומק השטח בשליטת הבריטים. הגרמנים ניהלו סידרה של מתקפות על הבריטים עד מאי, שהבריטים הצליחו, במאמץ רב לבלום אותם.

במאי 1918, תקפו הגרמנים את הצרפתים, זו הייתה צריכה להיות מתקפת הסחה, אך היא הצליחה כל כך שהגרמנים ריכזו בה את עיקר כוחם. הגרמנים הגיעו כמעט עד לקו שהגיעו אליו ב 1914. הם הביאו איתם תותח בעל טווח עצום – 120 ק”מ, ואתו הפגיזו את פאריס. הלחימה המשיכה לתוך הקיץ, בהשתתפות הולכת וגדלה של כוחות אמריקאים. באמצע יולי פתחו הגרמנים במתקפה נוספת, במחוז שמפאן מול העיר ריימס (Reims) שנהדפה ע”י הצרפתים שתוגברו ע”י כוחות אמריקאים משמעותיים. הצרפתים פתחו במתקפת נגד והדפו את הגרמנים מהשטחים שנלקחו במתקפה.

מתקפת הנגד הצרפתית בישרה את תחילת “מתקפת 100 הימים” – סידרת התקפות מרוכזות של בעלות הברית לאורך כל החזית. בעלות הברית הפעילו מטוסים, טנקים וכוחות רגלים מאומנים היטב יחד עם יחידות אמריקאיות רבות והדפו את הגרמנים חזרה לגבול עם צרפת. סידרת התבוסות שנחלה גרמניה, יחד יציאתם מהמלחמה של בעלות בריתה, אוסטרו-הונגריה, בולגריה וטורקיה, ריפו את ידי הצבא הגרמני ומהפיכה פרצה בצי הגרמני בתחילת נובמבר 1918, הקיסר הגרמני נמלט להולנד והגרמנים ביקשו שביתת נשק. המלחמה הסתיימה ב 11 בנובמבר 1918, ב 11:00 בבוקר.

לאו לסמן לא השתתף בחודשי המתקפה הראשונים. יחידתו נותרה באלזאס (על שהותו באזור סיפרנו בפוסט באתר הפייסבוק ב 11 בנובמבר) ונשלחה לשמפאן לקראת המתקפה באזור ביולי 1918. לסמן צילם מספר תמונות בקרב – שבויים צרפתים שהובאו ליחידתו, ועמדות ירי של הסוללה שלו וכן תמונה שלו באחת העמדות.

תותח של יחידתו של לסמן בקרב ליד ריימס ביולי 1918 צלם: ליאו לסמן