למרות הצלחותיו היחסיות של מבצע ‘ביעור הבערות’ הרי שהבערות המשיכה להתקיים בקרב חלקים משמעותיים בחברה הישראלית. רבים מבין אלו שלמדו לא הוסיפו ללמוד באופן עצמאי, והיו גם כאלה ששכחו את תלמודם. העלייה של שנות השישים אף הוסיפה אוכלוסייה של בערים בעיקר מארצות אסיה-אפריקה. סקרים הראו, כי אחוז השכיחות של הבערות גבוה ביותר בקרב קבוצות שמעל לגיל חמישים. אולם אך נתגלה כי תופעת הבערות קיימת בחומרה רבה בקרב צעירים בגילאי 20-40 שמגדלים את דור העתיד. במאמר שפרסם אהרון מגד בנושא הבערות – כינה את התופעה – “הבעיה שלא מדברים עליה”. בתגובה התייחס דוד נתיב וגרס כי לא רק שצריך לדבר, “יש להרים זעקה”. [תעודה22]
בשנת 1977 הוחלט להתחיל במבצע חדש של השכלת מבוגרים בשם תהיל”ה שנועד להקנות ידיעת קרוא וכתוב למי שזקוק לכך. יוזמיו החליטו להקים כיתות לימוד במוסדות ציבוריים אליהם יגיעו הזקוקים להשכלה, בניגוד לעבר כשהמורות הגיעו אל בתיהם.
פתק בכתב ידה של אורה נמיר, א 343/3, באדיבות ארכיון החינוך היהודי בישראל ובגולה
ואמנם בשלהי שנות ה-70 הצטמצמו ממדי הבערות בקרב האוכלוסייה הבוגרת בישראל, אך עדיין עמדו על כ-13%, קלמן ירון, יו”ר ההתאגדות לחינוך מבוגרים בישראל כתב, אל שר החינוך זבולון המר, שיש צורך בחקיקת חוק מתאים לקידום חינוך מבוגרים כמשמה לאומית, ולהעמדת משאבים מתאימים לכך. הוא הוסיף שיש לגייס את כלי התקשורת הממלכתיים להירתם להשכלת העם, הן על ידי הסברת המושגים בתכניות משודרות ובמהדורות החדשות, הן על ידי מתן משדרים חינוכיים מיוחדים המתאימים למיעוטי השכלה. [תעודה 23]
גם צ’רלי ביטון, ממנהיגי ‘הפנתרים השחורים’ פנה בשאילתה לשר החינוך, המר, לגבי תכנית תהיל”ה. שר החינוך השיבו כי רוב התקציב לתכנית יבוא מתוך תקציבו של משרד החינוך וכי יוכנו תכניות לימוד מיוחדות ניסיוניות שיותאמו ללומדים.
ביטון בשאילתה ביקש “לתת לכל יחיד אותה זכות ואותה הזדמנות לחינוך בלי שים לב לרקע החברתי או לאיתור גיאוגרפי” .
במכתב לשר הביטחון הציעה תנועת הפנתרים השחורים להקים יחידה בצה”ל – “נח”ל סוציאלי למאבק בעוני” בדומה לנח”ל החקלאי שכבר קיים בצבא. תפקידה יהיה למלא את המחסור במדריכי נוער, עובדים סוציאליים ובמורים לביעור הבערות. [מעריב, 12 באוגוסט 1971]
מעריב, 12 באוגוסט 1971
בשונה מ’ביעור הבערות’ שנשאה אופי של מבצע מוגבל בזמן, תהיל”ה נשאה אופי של מערכת שיטתית שכללה ריכוז לומדים, כיתות סדירות שמוינו לפי רמות הלומדים, תכנית לימודים מדורגת ורב-גונית. תהליך הלימודים היה מפוקח ומבוקר על ידי משרד החינוך ונעשה תוך מעקב צמוד אחר ההתמדה, הרציפות וההישגים.
יצחק נבון מיוזמי המבצע ‘ביעור הבערות’ סיכם כך את המבצע:
“…..כדי שההשכלה למבוגרים תשמש תריס בפני פורענויות קטנות, וסכר בפני פורענויות גדולות בתוך החברה המודרנית, כדי שההשכלה למבוגרים תשמש גורם בונה את האדם, חייבת ההשכלה לינוק מתרבות וגם להזין אותה…”.
