בישיבה דנו בהמשך התקריות על גבול ישראל סוריה ובהתרחבותן, כולל בחידוש שבו הסורים פותחים באש באיזור אחד לנוכח לפעילות המתבצעת באיזור אחר. הוחלט להשעות את החריש באיזור אלמגור; להמשיך במדיניות של תגובה בכלי נשק מקבילים למה שהסורים משתמשים; ולא לפנות למועצת הביטחון של האו”ם.
בישיבה דנו בהמשך התקריות על גבול ישראל סוריה ובהתרחבותן, כולל בחידוש שבו הסורים פותחים באש באיזור אחד לנוכח לפעילות המתבצעת באיזור אחר. הוחלט להשעות את החריש באיזור אלמגור; להמשיך במדיניות של תגובה בכלי נשק מקבילים למה שהסורים משתמשים; ולא לפנות למועצת הביטחון של האו”ם.
בישיבה נדונו המשך ההסלמה בתקריות בגבול ישראל סוריה. הרמטכ”ל יצחק רבין ביקש אישור להסלים את תגובות צה”ל כאשר יש לכך הצדקה מבצעית, לנוכח ההרגשה שהסורים אינם מתרשמים מן הפעילות שננקטה קודם. לאחר דיון בקשתו לא אושרה וההוראות הקיימות נותרו.
דיון בהצעתו של ראש משקיפי האו”ם הגנרל אוד בול להגיע להידברות עם הסורים בהקשר של הסלמה במתיחות לאורך הגבול, ולנוכח פעולת מיקוש רצחנית במושב דישון ויריות על דייגים בכנרת. לאחר התלבטות אישרה הוועדה את הכוונה.
הועדה דנה, ולא החליטה, בתכנית לסגור את המכללה לביטחון לאומי.
עיקר הדיון כלל דיווח על תקרית מאותו בוקר שבו חדרה חוליה מירדן, תקפה מתקן ליד העיר ערד ונפגעה על-ידי צה”ל בדרכה חזרה לירדן. הוועדה הניחה שהמעשה היה ביוזמה סורית, והיה דיון ב מצב המשא ומתן להפסקת אש עם סוריה באמצעות האו”ם. כן נדונו אפשרויות הצטיידות מארה”ב למניעת הסתננויות.
א.11 |
ישיבת ועדת השרים לביטחון,11 באפריל 1967 - ישיבת בוקר
השרים התלבטו האם לנצל את רושם הפלת ששת המטוסים הסורים כמה ימים קודם על-מנת להבהיר את נחישותה של ישראל לעבד חלקות חקלאיות על הגבול הסורי, או שמא דווקא לרסן את העיבוד בתקווה לשמירה על השקט. הדיון הועבר לממשלה כולה בשבתה כוועדת שרים, לקראת הערב באותו התאריך.
א.12 |
ישיבת ועדת השרים לביטחון, 11 באפריל 1967 - ישיבת אחר הצהרים
השרים דנו בתבונה של עיבוד שדות על הגבול הסורי לאחר הפלת ששה מטוסים סוריים כמה ימים קודם: שמא נכון לנצל את המכנה שניתנה לסורים, או שמא דווקא להימנע מעיבוד שטחים שידוע שהסורים יורים עליהם. הישיבה התקיימה במקביל לעבודה בחלק מן השדות. לא התקבלה החלטה עקרונית.
השרים דנו בהמשך החבלות והתקריות לאורך הגבול הסורי וגם מכיוון לבנון בהכוונה סורית. האירוע החמור ביותר היה מיקוש הכביש הראשית בין טבריה לראש פינה. הרמטכ”ל דיווח גם על פעולות חדירה לעומק ישראל, המבוצעות על-ידי פלסטינים המופעלים על-ידי הצבא הסורי. לאור התמשכות התקריות וחוסר הקונצנזוס הישראלי באשר לצורת התגובה הרצויה, עסקו בצה”ל בגיבוש תוכניות למבצע צבאי מיוחד. התוכניות הוצגו בישיבה אך לא הוכנסו לפרוטוקול. לא היתה החלטת להפעיל את המבצע.
דיון ראשון של הוועדה לאחר הכנסת כוחות מצריים לסיני. הישיבה הוקדשה בעיקר להבנת המצב: מה קורה בסיני, מה כוונות מדינות ערב ובריה”מ, כיצד האו”ם והמעצמות מבינות את מה שקרה, מה פוטנציאל ההצטיידות בנשק מעבר לקיים. ההנחה היתה עדיין שמדובר במפגן כוח, לא בהכנות למלחמה.
א.16 |
ישיבת ועדת השרים לביטחון, 21 במאי 1967 -ישיבת אחר הצהרים - מורחבת
לוועדה הצטרפו שרים נוספים. היה דיון במוכנות משק לשעת חירום (מל”ח) וביכולת העורף לעמוד במלחמה. לאחר מכן ניסו השרים לגבש עמדה בעניין כוונות המצרים, תגובת ישראל, ועמדות המעצמות והאו”ם. חלק מן השרים סברו שסיכויי המלחמה גברו. הוחלט שבמקרה של תקיפה אוירית מצרית צה”ל יגיב בעוצמה.
הוועדה קיבלה דיווחים מן הצבא ומשר החוץ אודות המצב לאחר חסימת מיצרי טיראן. בדיון היו הבדלי גישה באשר לצורך להגיב צבאית או להמתין להישגים דיפלומטיים. לבסוף הוחלט שישראל רואה בסגירת המיצרים מעשה תוקפני, אולם להמתין יומיים שייוחדו לפעילות דיפלומטית.
א.18 |
ישיבת ממשלה כועדת השרים לביטחון, 26 במאי 1967
בעקבות הכנסת כוחות מצריים נוספים לסיני התלבטו השרים האם הגיע העת לפעולה צבאית או שמא יש להמתין על-מנת לחזק את דימוי ישראל בעיני האמריקאים, אולם לא הגיעו לקונצנזוס, וההחלטה נדחתה לדיון הבא. לאחר מכן התקיים דיון באפשרות להרחיב את הממשלה.
א.19 |
ישיבת לילית של הממשלה כועדת השרים לביטחון, 27 במאי 1967
ישיבה לילית ארוכה (שמונה שעות). פניות מראשי מדינות לישראל לרסן עצמה. הממשלה ידעה שמלחמה כנראה בלתי נמנעת, אך לא היתה מסוגלת להתאחד סביב החלטה האם הגיע הזמן לפתוח בה.