שונות

א.1 | מבוא

עורך: ארנון למפרום

פסל הארי השואג בבית הקברות בכפר גלעדי, מעשה ידיו של אברהם מלניקוב בשנים 1933-1928. תחת הפסל קבורים שמונת חללי תל חי. צילם משה מילנר, 23.9.1997, לע”מ

במלחמת העולם הראשונה כבשו הבריטים את ארץ ישראל מידי הטורקים והמשיכו משם לכיוון סוריה, אולם בהתאם להסכמים בין הבריטים לצרפתים נמסרו לבנון וסוריה לידי צרפת, אם כי בתחילה היו מחלוקות בין בריטניה לצרפת על הגבול המדויק ביניהן. באוקטובר 1919, בפגישה בין הגנרל הבריטי אדמונד אלנבי לבין הגנרל הצרפתי אנרי ג’וזף איג’ן גורו, נקבע קו הגבול בין שטח ארץ ישראל בשליטת בריטניה לבין השטח שבשליטת צרפת. לפי הסכם זה נסוגו הבריטים בנובמבר מצפון הגליל העליון. לפיכך הועברו ארבעה ישובים יהודיים לידי צרפת: מטולה, כפר גלעדי, תל חי וחמארה. אולם בפועל הצבא הצרפתי לא הצליח להשתלט על שטח זה והתקשה להתמודד עם מרד שפרץ נגד השלטון הצרפתי ובעד שלטונו של פייסל, בנו של חוסיין השריף ממכה ולימים מלך עיראק. האוכלוסייה המוסלמית תמכה ברובה בפייסל ואילו האוכלוסייה הנוצרית בלבנון תמכה בשלטון הצרפתי. בתחילה הצליחו המורדים לנצח את הצבא הצרפתי ורדפו את האוכלוסייה הנוצרית.

מרד זה פגע גם בקיומם של היישובים היהודיים בהם שכנו כ-250 תושבים (כ-200 מהם במטולה) אשר רק חלק מהם היו מוכשרים ללחימה. המורדים הערבים דרשו מהיהודים להצטרף למרד נגד הצרפתים – אך אלה דחו את הדרישה ושמרו על ניטרליות. בשלב הראשון הבחינו המורדים בין הנוצרים לבין היהודים שהכריזו כאמור על ניטרליות אך בהדרגה הלכו והתרבו התקריות בין המורדים ליהודים.

ב-12 בדצמבר התקיפו המורדים כפרים נוצריים באזור. בהמשך לקרב ירו המורדים לכיוון תל חי. שניאור שפושניק שנמצא באותה עת מחוץ לחצר תל חי נפגע ונהרג. בעקבות זה החלו להגיע מדרום עשרות צעירים שביקשו לתגבר את ההגנה על היישובים ואילו נשים וילדים פונו מהישובים. כמו כן הגיע יוסף טרומפלדור, מנהיג תנועת “החלוץ” ובעל ניסיון כקצין בצבא הרוסי ובצבא הבריטי, וקיבל את הפיקוד על המקום. ב-1 בינואר 1920 נאלצו תושבי חמארה לנטוש אותה ויומיים לאחר מכן הועלו הצריפים שלה באש. גם מטולה ננטשה ובתיה נבזזו. בפברואר יצאו תושבי תל חי לחרוש ולזרוע את האדמה, אך ב-6 לחודש הותקפו החורשים ואז נהרג אהרן שר. ב-25 בפברואר יצא כוח בפיקודו של טרומפלדור ושחרר את מטולה וחלק מהאנשים נשארו שם להגן על המקום. ב-28 בפברואר הגיעה תגבורת של כ-50 איש שאורגנה על ידי אברהם הרצפלד מטעם ההסתדרות החקלאית. הם פוזרו בין שלוש הנקודות שנשארו. בסך הכול היו עתה למעלה ממאה אנשים: כ-45 במטולה, כ-35 בתל חי וכ-25 בכפר גלעדי.

ב-1 במרס 1920 (י”א באדר תר”ף) הגיע לתל חי כוח ערבי גדול בפיקודו של כאמל חוסין אפנדי, תושב ח’אלסה – לימים קריית שמונה. הם דרשו לערוך חיפוש בתל חי כדי לוודא שאין במקום צרפתים. בשלב מסוים פרץ עימות בין הערבים והיהודים. לימים טען כאמל חוסיין שלא הייתה כוונה מצד הערבים להתקיף את תל חי. הערבים נהדפו – אך חמישה מהיהודים נהרגו: יעקב טוקר, שרה צ’יזיק, דבורה דרכלר, בנימין מונטר וזאב שרף. שלושה נפצעו קשה: יוסף טרומפלדור, נתן ז’ולטי (זהבי) ויצחק קניבסקי (קנב). אנשים נוספים נפצעו בצורה קלה. לפי פנחס שניאורסון (שקיבל את הפיקוד מטרומפלדור) נפגעו 14-12 ערבים ולפי מקור נוסף (ד”ר דוד אידר) נהרגו חמישה ערבים ונפצעו 11 מהם.

לנוכח האבדות הכבדות החליטו מגיני תל חי לסגת לכפר גלעדי כשהם נושאים עמם את ההרוגים והפצועים. בין אלה היה טרומפלדור שנפח את נשמתו בדרך. ד”ר גרשון ג’ורג’ גרי שטיפל בו העיד שטרומפלדור אמר לו: “אין דבר, כדאי למות בעד הארץ”. משפט זה היה בסיס למיתוס שנבנה במשך הזמן סביב מגיני תל חי וטרומפלדור בראשם.

תחילה ביקשו להמשיך ולהגן על כפר גלעדי ומטולה, אך למחרת, לנוכח היערכות הערבים להתקיף גם את ישובים האלה, החליטו לנטוש אותם ולפנות מערבה לכפר המותוולי (השיעי) טייבה. שם התקבלו תחת חסות התושבים. בלילה יצאו משם ופנו דרומה לאיילת השחר.

הצבא הצרפתי נערך לכיבוש האזור. ב-24 ביולי 1920 נחלו הצרפתים ניצחון מכריע במייסלון שבבקעת הלבנון. דבר זה אפשר לתושבים היהודים לחזור לכפר גלעדי, תל חי ומטולה. בדצמבר 1920 נחתם בסן רמו הסכם חדש בין הבריטים לצרפתים שהעביר את האזור לידי בריטניה.

א.2 | מכתבו של מרדכי יגאל לרחל ינאית-בן-צבי מאוגוסט 1920

מרדכי יגאל (1979-1892) היה אחד מחברי “השומר” הידועים. הוא הכיר את רחל ינאית-בן-צבי, אשתו של יצחק בן-צבי, מפעילותו ב”שומר” ובמסגרות אחרות של בני העלייה השנייה. באוגוסט 1920 ביקר עם שלושה מחבריו בהריסות תל חי וכפר גלעדי. משם המשיכו מערבה לכפרי המותוולים שקיבלו גם אותם בסבר פנים יפות. יגאל דיווח על הקושי של כפריים אלה לשלם את הקנס הכבד שהשיתו עליהם הצרפתים לאחר דיכוי המרד: 100,000 לירות זהב. הוא הציע לרכוש אדמות ולנקום בתושבי ח’אלסה כדי שלא “נהיה סמרטוטים גמורים”. הוא הוסיף שכתב זאת גם לאליהו [גולומב] ממנהיגי ארגון ההגנה. מכתבו של יגאל נמצא בכתב יד ובהדפסה בתיק פ-4079/5: “מרדכי יגאל – מכתב אל רחל ינאית-בן-צבי”:

עמ’ 5 בתיק פ-4079/5

א.3 | זיכרונותיה של רחל ינאית-בן-צבי מפרשת תל חי

בתיק פ-2187/3: “כתבים מאת רחל ינאית-בן-צבי” רשומים זיכרונותיה מהפרשה. תיק זה נחשף במיוחד עבור פרסום זה. לא ברור מתי הכינה את הזיכרונות. ייתכן והיא התכוונה בתחילה לשלבם באוטוביוגרפיה שלה “אנו עולים” שיצאה לאור ב-1950, אך לבסוף היא סיימה את הספר “אנו עולים” בתחילת 1919 ולכן לא השתמשה בזיכרונות האלה בספרה. בתיק יש מספר טיוטות וגרסאות של רחל ינאית. הגרסה המעודכנת ביותר, אף שגם בה יש תיקונים, היא בעמ’ 29-18.

בזיכרונותיה מספרת רחל ינאית כיצד ביקרה ביישובי אצבע הגליל כולל החצר של “תלחה” – היא תל חי, עוד לפני מלחמת העולם הראשונה. היא מספרת על הערצתה לטרומפלדור, “יוסף הגלילי”, ועל הוויכוח עם זאב ז’בוטינסקי שביקש לפנות את היישובים האלה בגלל חוסר יכולת צבאית להגן עליהם. אך היא מדגישה: “העמידה הזאת שימשה מפנה בתולדות היישוב בארצנו” (עמ’ 26):

קטע מעמ’ 26 בתיק פ-2187/3