ליל 7 באוקטובר 1973 בלשכת ראש הממשלה בקריה בתל אביב. בחדר צפוף ואפוף עשן סיגריות התכנסה ממשלת ישראל בתום יום קרבות מהקשים ומהמתסכלים שידע צה”ל במלחמת יום הכיפורים. האווירה בישיבה הייתה מתוחה ועצבנית. השרים ניזונו מידיעות על מצב קשה בחזיתות ועל תחושה של כמעט ייאוש בקרב מקבלי ההחלטות. השרים הושפעו גם מהלכי הרוח בציבור הישראלי שבו התרוצצו שמועות משמועות שונות, חלקן מחרידות, ועלו כבר עתה תמיהות כיצד נתפסה ישראל כה לא מוכנה לקרבות ומדוע לא גויסו כלל מילואים בימים שקדמו למלחמה? בישיבה העלה שר הקליטה נתן פלד תמיהות מדוע החל גיוס המילואים כל כך מאוחר וטען שאם הבעיה הייתה מודיעינית אזי מדובר “במחדל” [הדגשה שלנו]. פלד נענה בתגובה נרגזת של ראש הממשלה גולדה מאיר ששאלה אותו בציניות אם הוא רוצה שהממשלה תמנה כבר עתה “ועדת חקירה”. הדו- שיח העצבני הזה בשעה קריטית שכזו מלמד שכמעט מיומה הראשון של מלחמת יום הכיפורים ריחפה באוויר השאלה האם וכיצד יחקרו הכישלונות המודיעיניים החמורים שקדמו לה, וההיערכות הבלתי מספקת של צה”ל כפי שהתגלתה בימי המלחמה הראשונים.
בדיונים בלשכתה של ראש הממשלה בימי המלחמה הבאים שבו ועלו הדי התביעות שנשמעו לחקור את הכשלים, והם גברו ככל שחלפה הסכנה המידית שאיימה על ישראל וככל שהתעצמו דברי הביקורת והרינונים בציבור ובתקשורת בעניינים האלו. למשל בישיבת הממשלה ב-14 באוקטובר העריכו כמה דוברים שעתה, לאחר שנמסרו הודעות למשפחות הנופלים וכשהסכנה הקיומית לישראל חלפה, תחל מן הסתם להישמע ביתר שאת הביקורת ויחלו לצוץ השאלות שהובלעו בימים הראשונים. הוצע אפילו לקיים על כך דיון מקדים בממשלה כדי לגבש עמדה אחידה לקראת הסערה הציבורית שעומדת לפרוץ . ראש הממשלה שבה ואמרה שהדברים אמנם יבדקו בבוא השעה, אבל בצורה מסודרת וקולקטיבית ולא בשיטה של “עריפת ראשים”. כך אמרה גם לעורכי עיתונים עמם נפגשה ב-28 באוקטובר 1973:
(לדברים המלאים של גולדה מאיר, ארכיון המדינה, א-7010/3.
הסערה הציבורית אכן פרצה והלחץ על הממשלה לחקור את הדברים הלך וגבר. ב-21 בנובמבר 1973 הוקמה הוועדה לחקר נסיבות פריצתה של מלחמת יום הכיפורים בראשות נשיא בית המשפט העליון שמעון אגרנט. ב-1 באפריל 1974 פרסמה ‘ועדת אגרנט’ דוח חלקי ובו מסקנות אישיות לגבי המעורבים והמלצות מוסדיות. מסקנות ועדת אגרנט חוללו “רעידת אדמה” פוליטית, הביאו להתפטרותה של ראש הממשלה מאיר ושל הממשלה כולה ועוררו עם פרסומם מחלוקת ציבורית עזה שבמידה רבה קיימת עד ימינו אלו.