פועלה של ועדת אונסקו”פ – UNSCOP
ועדת אונסקו”פ – (UNSCOP – United Nations Special Committee on Palestine) הייתה ועדת חקירה בינלאומית של האו”ם שהוקמה במאי 1947 כדי לבחון את שאלת ארץ ישראל, לאחר שנשיא ארצות הברית, הארי טרומן, דחה את תוכנית “מוריסון גריידי” לחלוקת ארץ-ישראל ולאחר שממשלת בריטניה ביקשה את חוות דעת האו”ם לגבי עתידה של הארץ.
ב-14 במאי 1947 (שנה אחר כך ייזכר תאריך זה כיום סיום המנדט) התכנסה העצרת הכללית של האו”ם לישיבה מיוחדת לשם דיון בסוגיית המנדט הבריטי על ארץ ישראל. בישיבה זו הוחלט על הקמת ועדת חקירה שתגיש מסקנות לעצרת הכללית.
הוועדה מנתה נציגי 11 מדינות ( אוסטרליה, אורוגוואי, איראן , גואטמלה, הודו, הולנד, יוגוסלביה, פרו, צ’כוסלובקיה, קנדה ושוודיה). יש לציין שלא היו בוועדה נציגים של המעצמות ארצות הברית, ברית המועצות, בריטניה וצרפת.
הוועדה ביקרה בין היתר גם בארץ ישראל (אליה הגיעה ב-16 ביוני 1947), במדינות האזור הערביות, בניו יורק וגם במחנות העקורים באירופה. הוועדה נפגשה בארץ ישראל עם נציגי היישוב היהודי.
https://youtu.be/98oitKeNji0
הנהגת ערביי ארץ ישראל סירבה לשתף פעולה עם הוועדה ונציגיה לא הסכימו להעיד בפני הוועדה או להיפגש עם חבריה באופן רשמי. לפיכך יצאה הוועדה לסבב פגישות בעבר הירדן, בסוריה ובלבנון.
בפרוטוקולים של הוועדה ניתן לעיין באוסף אנריקה רודריגז פבריגאט, שכיהן באותה עת כשגריר אורוגואי באו”ם. האוסף נמצא בארכיון המדינה ותאורו מובא כאן :
בתזכירים שהוגשו לוועדה על ידי הסוכנות היהודית ניתן לעיין כאן: (בארכיון יש 6 תיקים של תזכירים)
[הסוכנות היהודית – תזכירים לאונסקו”פ]
עם סיום עבודתה, הוועדה חתמה על מסקנותיה ב-31 באוגוסט 1947 והעבירה אותן כהמלצות לדיון בעצרת הכללית של האו”ם. ההמלצות התחלקו לשלושה סוגים:
- המלצות שהתקבלו פה אחד, שעיקרן סיום המנדט בהקדם האפשרי והענקת עצמאות לארץ (לאחר תקופת מעבר שבה תופקד האחריות לשלטון בידי האו”ם).
- המלצת הרוב : חלוקת הארץ בין שתי מדינות עצמאיות, ערבית ויהודית, כשירושלים והעיר בית לחם הקדושה לנצרות, יהיו שטח נייטרלי בחסות האו”ם עם איחוד כלכלי,
- המלצת המיעוט: (הקמת מדינה פדרלית דו-לאומית).
להלן דוח ועדת אונסקו”פ המופיע באחד מתיקי אוסף פבריגאט:
הצעת הרוב, שהתקבלה בסופו של דבר, היוותה הישג עבור הישוב היהודי בכך שהכלילה את הנגב בשטח המדינה היהודית, וזאת לאחר התרשמות הוועדה מן ההתיישבות בנגב ובכלל זה קו המים (שהוקם בעקבות עלייתן לקרקע של 11 הנקודות במוצאי יום הכיפורים תש”ז), אשר שימש הן את היהודים והן את הבדואים.
הנהגת הישוב היהודי הביעה תמיכה בהצעת החלוקה של אונסקו”פ לאחר דיונים ארוכים שהתקיימו בהנהלת הסוכנות היהודית. פרוטוקול של אחד הדיונים מופיע בארכיון בתיק “U.N Desolution” בעמוד 7:
לעומת זאת מנהיגי הישוב הערבי שללו הן את הצעת החלוקה של הרוב והן את הצעת המדינה הפדרלית של המיעוט.
בתיק “תכנית החלוקה של האו”ם – תגובות”, שלקוח מחומר נטוש של הוועד הערבי העליון מדצמבר 1947, ניתן לעיין במנשרים ופרסומים שבועיים בנוגע להחלטת האו”ם על חלוקת פלשתינה (א”י) לשתי מדינות (כט’ בנובמבר), גילוי דעת מטעם תנועת “הלוחמים הערבים” עבור היהודים בו הם מתריעים על חומרת תגובתם כנגד היהודים עקב החלטת האו”ם.
מסקנות הוועדה הועברו לדיון בעצרת הכללית של האו”ם, ואחרי דיון גובשה תוכנית החלוקה הסופית, על בסיס דעת הרוב של ועדת אונסקו”פ תוך שינויים מסוימים שהמרכזי שבהם גריעת 7% משטח המדינה היהודית בנגב כך שיחס שטח יהפוך מ-62:38 לטובת המדינה היהודית ל-55:45 לטובת המדינה היהודית.
ראוי לציין שבטרם אישור ההמלצות ומפת תכנית החלוקה הסופית, הוגשו מספר הצעות חלופיות. חלק מהמפות של ההצעות נמצאות בארכיון בתיק “מפות ארץ ישראל”.
ההמלצות הסופיות התקבלו, כאמור, ברוב קולות כהחלטה רשמית מספר 181 של העצרת הכללית של האו”ם ב-29 בנובמבר 1947.
אך לפני ההצבעה התנהל מאבק מדיני שעליו ניתן לקרוא בפרק הבא
