במאי 1963 התכנסה באדיס אבבה ועידה של מדינות אפריקה (בוועידה הוקם הארגון לאחדות אפריקה – OAU). בהחלטות הסיכום שלה נקראו מדינות העולם לנתק את קשריהן הקונסולריים עם דרום אפריקה. ועידת אדיס אבבה נחשבה להצלחה דיפלומטית של ישראל משום שכל ניסיונותיה של מצרים להעלות בה את עניין הסכסוך הישראלי–ערבי נכשלו וישראל נתפסה כמנצחת וכמי שזוכה לתמיכה רחבה ביבשת. כדי לחזק את התמיכה האפריקנית בישראל החליט משרד החוץ הישראלי לנקוט סדרה של פעולות ברוח החלטת העצרת הכללית נגד דרום אפריקה בסתיו 1962. בדיונים בהנהלת משרד החוץ הנחתה שרת החוץ גולדה מאיר את ראשי המשרד להכין הצעה להחלטת ממשלה שתכלול צעדים כגון החזרת הציר שמחה פרת לישראל, סגירת הצירות בדרום אפריקה (או לפחות הקפאת מינויים חדשים המיועדים לה), הפסקת טיסות ‘אל על’ לדרום אפריקה ובחינה של הקשרים הכלכליים של ישראל עמה(תעודות 26, 27, 28). כמו כן הוסכם כי הקונסוליה הכללית ביוהנסבורג תישאר לפי שעה כדי לטפל בקשרים עם הקהילה היהודית בדרום אפריקה. בהצעה נכללו גם פעולות הסברה במדינות אפריקה כדי להבהיר מדוע משאירה ישראל את הקונסוליה הכללית, בניגוד לקריאה שיצאה מאדיס אבבה.
הציר פרת תמך במיתון ההחלטה. כאמור הוא ביקש לחזור לישראל, אולם הציע להציג זאת לא כפעולה דיפלומטית של החזרת הציר אלא כצעד שנעשה משום שהגיע מועד סיום תפקידו. הצירות לא תיסגר (שכן הדרום אפריקנים עלולים לדרוש גם את סגירת הקונסוליה הכללית), ובמקומו ימונה ממונה זמני (תעודה 29).
השופט ישראל מייזלס (ממנהיגי יהדות דרום אפריקה). התמונה באדיבות SA Jewish Board of Deputies
הכוונות של משרד החוץ בנוגע לדרום אפריקה עוררו דאגה רבה בקהילה היהודית בה. השופט היהודי ישראל מייזלס, ראש ועד הצירים היהודי של דרום אפריקה, ביקר בישראל ונפגש לשיחה עם השרה גולדה מאיר ועם משה שרת – ראש הממשלה ושר החוץ לשעבר ויו”ר הסוכנות היהודית. בשיחה ביקש מייזלס כי ישראל לא תהיה הראשונה שמטילה סנקציות על דרום אפריקה. השרה מאיר הסבירה כי במשרד החוץ התגבשה הדעה כי שישראל חייבת לעשות זאת בהקדם. בעקבות שיחתו של מייזלס נערכה ביולי 1963 ישיבה של ועד הצירים היהודים בדרום אפריקה בהשתתפות הציר פרת והקונסול הכללי ביוהנסבורג, רענן סיוון. פרת הסביר למתכנסים כי ישראל הייתה חייבת לנקוט צעדים אלו לאחר ועידת אדיס אבבה, שבה עמדו מדינות אפריקה לימינה של ישראל, ועתה עליה להשיב להן במטבע דיפלומטי – צעדים נגד דרום אפריקה (תעודה 31).
עדות נוספת ללחץ שיהודי דרום אפריקה היו נתונים בו הייתה תגובתם החריפה להתבטאותו של שר הפנים של טנגניקה, ג’וב לוסינדה, בטקס סיום קורס קצינים של חניכים ממזרח אפריקה בישראל. לוסינדה אמר כי אם לא תחדל דרום אפריקה ממדיניות האפרטהייד ואם לא תסיר פורטוגל את שלטונה מעל אנגולה ומוזמביק יצאו מדינות אפריקה למלחמה נגדן (תעודה 33; תעודה 34).
הנדריק פרנש פרוורד, ראש ממשלת דרום אפריקה 1958 – 1966. מקור התמונה: וויקימדיה
בספטמבר 1963 סיים פרת את תפקידו ושב לארץ. טרם שובו ערך שיחת פרֵדה רצופה בחילופי האשמות הדדיות עם ראש ממשלת דרום אפריקה הנדריק פרוורד (Verwoerd) ועם שר החוץ לואו (תעודה 37) ההרעה ביחסים עם ישראל השפיעה קשות על יהודי דרום אפריקה ועוררה חשש במוסדות הציונים מפגיעה בקשרים עמם. יו”ר הנהלת הסוכנות משה שרת פנה אל גולדה מאיר וביקש למנוע את הפסקת הטיסות בין ישראל לדרום אפריקה (דרך קניה). שרת טען שמבחינה דיפלומטית די בהחזרתו של הציר פרת ואין להוסיף עליה גם את ניתוק הקשר האווירי, החשוב כל כך ליהודי דרום אפריקה (תעודה 38). משלחת של מנהיגי יהדות דרום אפריקה אף הגיעה בנובמבר 1963 לישראל לדון עם ראש הממשלה לוי אשכול ועם שרת החוץ מאיר במצב שנוצר ולמחות על הפסקת טיסות ‘אל על’ לדרום אפריקה. הם קיבלו מאשכול הבטחות שישראל לא תנקוט צעדים דרסטיים ולא תפסיק את הטיסות (תעודה 39).
בעוד קשרי ישראל עם דרום אפריקה מידרדרים והולכים החלה להתפתח פרשיה אחרת, שלימים השפיעה על קשרי ישראל עם דרום אפריקה והייתה בעלת השפעה ישירה על הקהילה היהודית שם. בנובמבר 1963 נפתח ‘משפט ריבוניה’ (Rivonia Trial) של מנהיגי מחתרת הקונגרס הלאומי האפריקני, ה- ANC) African National Congress). משפטם של העצורים, כמחציתם יהודים, שאליהם צורף מנהיג ה-ANC נלסון מנדלה, עורר תגובות רבות בעולם וגם בישראל. ישראל הביעה תמיכה בנאשמים ואף נקטה פעולות למען שחרורם (הערת עורך – תעודה 40).
בית הכנסת הישן ברחוב פאול קרוגר בפרטוריה, מקום בו התנהל משפט ריבוניה ומשפטים אחרים של פעילים שחורים אחרים. בית הכנסת נבנה ב 1898, עבר לבעלות ממשלת דרום אפריקה ב 1952 ושימש כבניין של בית המשפט העליון. צלם: פ.ה. פרסונס, וויקימדיה קומונס
