א.1 | רקע
בי”ז בחשון תרע”ח (2 בנובמבר 1917) מסר שר החוץ של ממשלת בריטניה ללורד רוטשילד מכתב המכיל הצהרה על כוונתה של ממשלת בריטניה להקים בית לאומי לעם היהודי.
הצהרה זו קיבלה תוקף של “החלטת חבר הלאומים” בועידת סן-רמו, שהתכנסה ב ה’ באייר תר”פ ( 23 אפריל 1920) ובה הוענק לבריטים המנדט על ארץ ישראל.
רשמים ראשונים על חשיבותה של ההצהרה ניתן לקרוא ביומן של יצחק בן צבי משנת 1917 (המתעד את כיבוש א”י ע”י הבריטים ואת הצהרת בלפור). בעמודים 15-16 הוא מתאר את התרשמותו ביום שלמחרת ההצהרה:
“יום זה יישאר לדורות. ביום זה מסר לורד בלפור, שר החוץ, גילוי דעת בשם כל הממשלה האנגלית , לידי הלורד רוטשילד, ולידי חיים ויצמן ונחום סוקולוב, כי הממשלה האנגלית מסכימה ליצירת ארץ – מולדת לעם ישראל בארץ ישראל … ונכונה לסייע בידי היהודים בתנאי שזכויות העדות הבלתי יהודיות בארץ ישראל תוגנה.
הרי כי כן, בפעם הראשונה מימי בנימין מטבריה הכירה ממשלה עצומה את האומה היהודית … ואישרה את דרישתנו ההיסטורית לעמידה ברשות עצמנו בארץ ישראל.
הגאולה כבר התחילה. עקבות משיח נראו בקרבנו עכשיו עלינו להגיד מילתנו ולהשמיע תשובתנו אך לא בדברים ובפרזות אלה , במעשים ובהכנות של ממש…”
להצהרה עצמה קדמה פעילות מדינית של ד”ר חיים ויצמן ונחום סוקולוב מול ממשלת בריטניה , בתיק מארכיון ג’ורג’ אנטוניוס ( קטעי עיתונות הצהרת בלפור) מאוגוסט 1917 ניתן למצוא מאמרים מהTIMES בנושא PALESTINE FOR THE JEWS
ואכן משרד החינוך בשיתוף משרד ההסברה בבחרו להנציח את הנשיא הראשון חיים ויצמן בשילוב נוסח ההצהרה בעברית
