ספרות, אמנות, תרבות, מדע וספורט

 

ערך: ארנון למפרום

 

חיים נחמן ביאליק (1934-1873) גדל בתנאים כלכליים קשים. אביו התקשה לפרנס את משפחתו והוא נפטר בטרם עת באוגוסט 1880, לאחר מחלה שרוששה עוד יותר את המשפחה. אמו של ביאליק הידרדרה לחיי עוני והתקשתה לפרנס ולטפל בשלושה ילדים קטנים – מה שאילץ אותה למסור את בנה חיים נחמן לסבו מצד אביו כדי שיגדל את הילד. בראשית פעילותו הספרותית, סבל ביאליק הצעיר מכישלונות עסקיים וממחסור כלכלי.

ביאליק ביטא את עוניה של משפחתו בשירו “אמי, זכרונה לברכה” (פרויקט בן-יהודה) המתחיל בבתים הבאים:

אִמִּי, זִכְרוֹנָהּ לִבְרָכָה, הָיְתָה צַדֶּקֶת גְּמוּרָה

וּבְאַלְמְנוּתָהּ עֲנִיָּה מְרוּדָה.

וַיְהִי עֶרֶב שַׁבָּת, הַחַמָּה בְּרֹאשׁ הָאִילָנוֹת –

וּבְבֵיתָהּ לֹא נֵר וְלֹא סְעֻדָּה.

 

בָּדְקָה וּמָצְאָה עוֹד, מַעֲשֵׂה נִסִּים, שְׁתֵּי פְרוּטוֹת –

“הֲלֶחֶם אִם נֵרוֹת?” – פָּסָחָה,

רָצָה וַתָּשָׁב, וּבְיָדָהּ הַצְּנוּמָה מַשְׂאַת הַקֹּדֶשׁ:

שְׁנֵי נֵרוֹת הַבְּרָכָה.

 

במשך השנים צמח ביאליק כמשורר ואיש תרבות פעלתן ביותר ובעל תפקיד מרכזי בתחייה הלאומית העברית. חוקר הספרות אבנר הולצמן טוען שביאליק הפך למשורר הלאומי מאז פרסם את ספר שיריו הראשון ב-1901, וכן שהנו “בחיר המשוררים העברים… מנהיג התרבות העברית המתחדשת”.

בשנים 1924-1900 התגורר ביאליק בעיקר בעיר אודסה שברוסיה (היום באוקראינה) וכן בגרמניה. משם ניהל כעורך וכמוציא לאור מפעלי תרבות מגוונים וענפים. הוא עסק לא רק בשירה אלא גם בספרות מקורית ומתורגמת ובהוצאת מפעלים תרבותיים כמו “ספר האגדה”, ומצבו הכלכלי השתפר.

 

בית ביאליק, ויקימדיה

 

ב-1924 עלה ביאליק ארצה. הוא ואשתו מאניה לקחו משכנתא גדולה ורכשו מגרש בגודל של למעלה משני דונם בתל אביב – מול בניין עיריית תל אביב דאז. שם הם הקימו בית של שתי קומות ובו תשעה חדרים. מצורף בזה צילום של הבית (ויקימדיה). הרחוב בו שוכן הבית נקרא על שמו של ביאליק כבר בימי חייו. כמו כן רכש ביאליק מגרש בבית הכרם שהייתה אז רשות מקומית נפרדת בסמוך לירושלים ומדי פעם היה מתארח בביתו של ידידו אהרן דוד ברכיהו שנמצא ממול המגרש הנ”ל. לפי בקשת ועד בית הכרם (הרשות המקומית) שכר ביאליק פועלים שנטעו על המגרש עצי אורן.

אולם על הצלחתו הספרותית והכלכלית העיב מצב בריאותו. ביאליק סבל במשך שנים ממחלת כליות. בקיץ 1934 נסע להתרפא בווינה שבאוסטריה, אך נפטר שם לאחר ניתוח ב-4 ביולי 1934 והוא בן 61 בלבד.

בשנת 2021 נחשפו מסמכים העוסקים בעיזבונו, ומהם עולה שבעת פטירתו היה ביאליק מבוסס כלכלית הרבה יותר מאשר בילדותו. המסמכים נמצאים בתיק הארכיוני: “תיק ירושה 81/34 של ח.נ. ביאליק בבית משפט מחוזי ת”א (יפו)”, תת-3/21.

בעמ’ 65 בתיק נמצא מסמך, מעין נסח טאבו, על רישום הקרקע בתל אביב על שמם של חיים נחמן ומאניה ביאליק ב-2 בפברואר 1927 לאחר ששילמו 2,000 לירות – לא כולל מסים. בעמ’ 63 נמצא מסמך דומה המעיד על רישום מגרש בבית הכרם על שמו של ביאליק ב-25 באוקטובר 1926 לאחר ששילם תמורתו 50 לירות.

עורכי הדין שהתמנו לטפל בעיזבונו של ביאליק מינו “מעריך” (שמאי מקרקעין) שיעריך את שווי ביתו בתל אביב. השמאי העריך בנובמבר 1934 את ערכו של מחצית ביתו של ביאליק ב-2,530 לא”י (לירה ארץ ישראלית). החצי השני היה שייך לאלמנה מאניה שהאריכה ימים עד שנת 1972. מצורף בזה עמ’ 62 בתיק הנ”ל. חלקת הקרקע בבית הכרם הוערכה בשווי של 250 לא”י (עמ’ 59).

תיק תת-3-21, עמ’ 62

 

מלבד המקרקעין השאיר אחריו ביאליק נכסים נוספים. עורכי הדין שטיפלו בעיזבון פירטו אותם והביאו את הערכת השווי שלהם: 3,300 עותקי ספרים המיועדים להימכר בערך של 1,000 לא”י, ספרייה פרטית בת 2,300 ספרים בשווי של 500 לא”י, ריהוט בשווי 200 לא”י, מניות בבית ההוצאה לאור “דביר” בשווי 800 לא”י, 5,100 לא”י בחשבון בנק אפ”ק (לימים בנק לאומי), 35 לא”י במזומן וזכויות קניין רוחני על כל יצירותיו. ראו עמ’ 55 בתיק.

בסך הכול הותיר ביאליק אחריו רכוש בערך של 10,415 לא”י (לא כולל זכויות הקניין הרוחני שלא נעשה לגביהן תחשיב של ערכן הכלכלי), סכום משמעותי ביותר באותם ימים וגם במושגים של שנת 2021 (כנראה יותר מעשרים מיליון ₪).

בתיק לא מופיעה צוואה, ולכן, ככל שידוע לנו, הרכוש חולק על פי חוקי הירושה שהיו נהוגים אז בארץ ישראל בין קרוביו. יש לציין שלבני הזוג ביאליק לא היו ילדים. האלמנה מאניה ואביה שבח אוורבוך הצהירו ביולי 1935 על קרוביו של ביאליק. ראו עמ’ 25 המצורף בזה:

תיק תת-3-21, עמ’ 25

 

בהתאם לכך הרכוש חולק בין היורשים. האלמנה מאניה קיבלה חצי מהרכוש, האח ישראל דב ביאליק קיבל 9 חלקי 48 מהרכוש, האחות חנה אידיס נוסינוב קיבלה אף היא 9 חלקי 48 מהרכוש, האחיין שמואל ביאליק קיבל 3 חלקי 48 מהרכוש והאחייניות הלבמיליון, גנסיה שטבניצר ופרל צימרמן קיבלו כל אחת 1 חלקי 48 מהרכוש. ראו עמ’ 15 המצורף בזה:

תיק תת-3/21, עמ’ 15

קישור לתיק המלא בארכיון המדינה:

ב-1937 העבירה האלמנה מאניה את בית ביאליק לרשות עיריית תל אביב כדי שישמש מוסד ספרותי ותרבותי להנצחת חיים נחמן ביאליק וקיבלה בתמורה דירה למגוריה.

ועד בית הכרם רכש את המגרש של ביאליק מהאלמנה ובמשך הזמן הפך המגרש לגן משחקים לילדים הידוע בפי תושבי בית הכרם בשם “גן ביאליק”. לימים שונה השם הרשמי של הגן לשמם של תורמים – אך השם החדש לא השתרש בפי תושבי השכונה. גם הרחוב בו נמצא המגרש נקרא על שמו של ביאליק לאחר פטירתו. מצורפים בזה צילומים של גן ביאליק ב-2021 ושלט ההסבר שהוצב לידו:

גן ביאליק, צילם ארנון למפרום