בשנת 2002 חנך תיאטרון הקאמרי את משכן הקבע שלו, בו הוא פועל עד היום, במתחם לאמנויות הבמה בשד’ שאול המלך בתל אביב. אלא שעד לרגע החגיגי הזה עבר התיאטרון בין אכסניות שונות, (כולן בתל אביב), בדרך ארוכה, קשה ורצופת משברים.
האכסניה הראשונה של התיאטרון, המשרד ומוקד הדיונים הראשוני על אופיו, היה ברחוב עליה 1 – דירה קטנה בבעלות יצחק קדישזון. משהתגבשה הקבוצה, התנהלו חייה, כולל חזרות, כקואופרטיב בחדרם השכור של יוסף וימימה מילוא ברחוב אחדות העבודה. עד מהרה עבר התיאטרון למקום מרווח יותר – בניין “הפועל” ברחוב נחמני, וזמן קצר לאחר מכן, בסוף שנת 1945 שכר את קומת הייסוד בקולנוע מוגרבי בפינת הרחובות אלנבי ובן יהודה. במקביל נמשכה הפעילות בבניין “הפועל” ברחוב נחמני ובשנת 1953, נרכש המקום ושופץ. החל מפברואר 1955 הועלו בבניין “הפועל”, ובשמו המחודש, “אולם נחמני” מופעים במקביל לפעילות בבניין מוגרבי השכור. בעלי הנכס, בני משפחת מוגרבי, דרשו מדי פעם להעלות את שכר הדירה וכן להצר את תנאי השימוש. הנהלת התיאטרון ראתה בכך סחיטה ואף פנתה בעניין אל שר החינוך “… איש זה [מוגרבי] שעיניו רק לבצעו יורד לחיינו על ידי סחיטת שכר שאין הדעת סובלתו… ועל ידי התערבות והצרת רגלינו בכל אשר נפנה…” (תלונה על עושק שכר הדירה). הסכסוך בין הצדדים הגיע גם לערכאות משפטיות. הצעות פשרה שונות לא הצליחו להאריך ימים ובחודש ינואר 1954 אף הפקיע שר האוצר את האולם התחתון של קולנוע מוגרבי לטובת “הקאמרי”. הסדר פשרה שהושג מספר חודשים לאחר מכן הביא לביטול צו ההפקעה. במקביל לסכסוך עם משפחת מוגרבי, רכש, כאמור, התיאטרון את בניין “הפועל” ברחוב נחמני ושיפץ אותו מתוך כוונה לקיים בו ובקולנוע מוגרבי הצגות במקביל ובכך להעלות את הכנסותיו. “הקאמרי” אכן העלה הצגות במקביל בשני האתרים עד לתחילת שנת 1958. במועד זה, בסמוך לעזיבתם של יוסף מילוא ויצחק קדישזון ותחת ההנהלה החדשה, עזב התיאטרון את קולנוע מוגרבי ומיקד את כל פעילותו באולם ברחוב נחמני.
האולם הקטן והאינטימי ברחוב נחמני היה גם הוא רחוק מלהיות משכן ראוי לתיאטרון שביקש להיות מוביל בחיי התרבות בישראל והנהלת “הקאמרי” פנתה למשרדי ממשלה ולגופים שונים בבקשות לסיוע תקציבי להקמת בניין ייעודי עבור התיאטרון. האתר שנבחר היה בניין “פילץ” – פאסז’ הוד ברחוב דיזינגוף-פינת פרישמן. (מצבו הכספי של הקאמרי והמעבר לבנין פילץ)