הדרך לאוסלו
1993-1991 שיחות עם משלחת ירדנית-פלסטינית בוושינגטון בעקבות ועידת מדריד (אוקטובר 1991). השיחות אינן מתקדמות
נובמבר 1992 שר החוץ שמעון פרס מעביר למצרים הצעה שינסו לשכנע את הפלסטינים לקבל את הרעיון של “אוטונומיה בעזה תחילה”. יאסר ערפאת אינו דוחה את ההצעה אך דרש להוסיף גם את יריחו
ינואר 1993 פתיחת שיחות לא רשמיות בין שני אנשי אקדמיה ישראלים, רון פונדק ויאיר הירשפלד, לנציגי אש”ף בנורבגיה, בידיעת סגן שר החוץ יוסי ביילין
ראשית פברואר פרס וראש הממשלה יצחק רבין מאשרים את המשך המגעים
אפריל השעיית השיחות בוושינגטון בעקבות גירוש 400 פעילי חמאס ללבנון
מאי-יוני צירוף נציג רשמי, אורי סביר, מנכ”ל משרד החוץ, ויועץ משפטי, יואל זינגר, לשיחות
יולי שר החוץ הנורבגי יוהן ירגן הולסט מנהל שיחות עם ערפאת בתוניס
20 באוגוסט 1993 פרס ואבו עלה חותמים בראשי תיבות על הצהרת העקרונות בתוניס
29 אוגוסט פרס והולסט מספרים למזכיר המדינה וורן כריסטופר על ההסכם. כריסטופר מאשר חסות אמריקנית
9 ספטמבר 1993 חילופי אגרות בין ערפאת ורבין בעניין הכרה הדדית בין ישראל לאש”ף
13 בספטמבר פרס ומחמוד עבאס (אבו מאזן) חותמים על הצהרת העקרונות בוושינגטון על הקמת רשות פלסטינית בעזה ויריחו תוך 3 חודשים. הטכס בהשתתפות רבין ויושב ראש אש”ף יאסר ערפאת נערך בחסות ארצות הברית ורוסיה
23 בספטמבר אישור הסכמי אוסלו בכנסת ברוב של 61 ל-50
מהצהרת עקרונות למציאות: הסכם קהיר על עזה ויריחו
1 באוקטובר 1993 פתיחת ועדת המדינות התורמות לסיוע לפלסטינים בוושינגטון, הקמת ועדת היגוי רב לאומי.
6 באוקטובר פסגת רבין-ערפאת-מובארכ בקהיר
13 באוקטובר פתיחת שיחות ברמת שרים בקהיר, בהשתתפות פרס ואבו מאזן. פתיחת שיחות תיאום עם אש”ף בטאבה. סגן הרמטכ”ל אמנון שחק עומד בראש המשלחת הישראלית ונביל שעת’ בראש המשלחת הפלסטינית.
נובמבר-דצמבר התנגדות להסכם מצד פעילי חמאס בעזה מביאה לצעדי דיכוי ישראלים. פעולות טרור של חמאס והג’יהאד האסלאמי.
9-8 בנובמבר 1993 סבב נוסף של שיחות בקהיר אינו מניב התקדמות בנושאים הבעייתיים: גודל שטח יריחו, השליטה במעברי הגבול, ביטחון וגישה
17 בנובמבר פתיחת שיחות כלכליות עם הפלסטינים בפאריס בהשתתפות אבו עלה ושר האוצר אברהם שוחט
12 בדצמבר 1993 פגישת רבין עם ערפאת בקהיר
20 בדצמבר כנס באוסלו בהשתתפות נציגי אש”ף, ישראל והמדינות התורמות על הקמת משטרה פלסטינית
28-27 בדצמבר שיחות בהשתתפות פרס בקהיר. בתום השיחות ערפאת דוחה את הטיוטה.
6 בינואר 1994 לאחר משבר קצר הודיעו פרס ואבו מאזן על חידוש השיחות בטאבה
16 בינואר פגישת בג’נבה בין נשיא סוריה חפאז אל-אסאד והנשיא קלינטון על קידום השלום בין סוריה וישראל ושיפור היחסים בין סוריה לארצות הברית
20 בינואר פגישת פרס וערפאת באוסלו בהלוויית שר החוץ הולסט
28-29 בינואר פגישת פרס-ערפאת וקבוצת עבודה בדאבוס על בעיית מעברי הגבול עם ירדן
ראשית פברואר שיחות בין סאיב עריקאת למשלחת ישראלית בוושינגטון בראשות דני רוטשילד על הקמת מוסדות הרשות הפלסטינית.
10 בפברואר 1994 ערפאת ופרס חתמו בקהיר על הסכם קהיר בראשי תיבות. כמה נושאי מפתח ידונו עם רה”מ רבין.
25 בפברואר הטבח במערת המכפלה בחברון. הפרות סדר בשטחים ופעולות מחאה בקרב האזרחים הערבים בישראל. ערפאת משהה את השיחות. הנשיא קלינטון מזמין את הצדדים לוושינגטון
27 בפברואר הממשלה מחליטה להקים ועדת חקירה ממלכתית בראשות השופט מאיר שמגר לחקירת הטבח בחברון
איגור איוונוב, שהגיע לאזור בראשית מארס בניסיון לחדש את השיחות. צילום: ויקיפדיה
7 במארס היועץ המדיני ז’ק נריה וממלא מקום המזכיר הצבאי עמוס גלעד נשלחו להיפגש עם ערפאת בקהיר. דרישתו להוציא את המתנחלים מחברון לקרית ארבע, כינון כוח משטרה פלסטינית בעיר והכנסת כוח בינלאומי.
13 במארס תנועת ‘כך’ ותנועת ‘כהנא חי’ הוצאו מחוץ לחוק
14 במארס משלחת מישראל מנהלת משא ומתן ישיר עם ערפאת בהשתתפות האמריקנים והנציג הנורבגי טריה לרסן בתוניס
18 במארס קבלת החלטת גינוי לישראל במועצת הביטחון של האו”ם
21-20 במארס פגישה נוספת בתוניס. ערפאת מחליט לחזור לשיחות
31 במארס חתימת הסכם חברון על סידורי ביטחון בחברון, הקמת נוכחות בינלאומית וחידוש השיחות על הסכם עזה ויריחו
3 באפריל 1994 חודש המשא ומתן
6 באפריל התקפת טרור של חמאס בעפולה. חמאס קיבל אחריות למעשה שהוא נקמה על הטבח בחברון
13 באפריל התקפת טרור של חמאס בחדרה
21-20 באפריל פגישת פרס עם ערפאת בבוקרשט שברומניה
28 באפריל לאחר שיחות בין משלחות ישראל ואש”ף בקהיר, פגישה בין פרס וערפאת
29 באפריל 1994 חתימה על ההסכם הכלכלי בפאריס
3 במאי 1994 משא ומתן בין רבין לערפאת בקהיר בהשתתפות מזכיר המדינה כריסטופר והנשיא מובארכ בקהיר
4 במאי ערפאת ורבין חותמים על סכם קהיר על הקמת הרשות הפלסטינית בעזה ויריחו
13 במאי תחילת נסיגת ישראל מעזה ויריחו
25 במאי סיום פורמלי של שלטון ישראל בעזה ויריחו