ב-7 בפברואר 1983 פרסמה ועדת כַּהַן את המלצותיה: “דין וחשבון ועדת החקירה לחקירת האירועים במחנות הפליטים בביירות”, תשמ”ג. הדוח הטיל על הפלנגות את האחריות הישירה לביצוע הטבח. אולם הוועדה קבעה כי יש להטיל אחריות אישית עקיפה על אחדים מנושאי המשרות הישראלים: “לדעתנו החשש מפני הטבח במחנות, אם יוכנסו לשם כוחות מזוינים של הפלנגות, מבלי שיהיה עליהם פיקוח וביקורת ממשיים ויעילים מצד צה”ל, היה צריך להתעורר אצל כל מי שהייתה לו יד ורגל בנעשה בביירות”. היא פירטה שורה של התראות מפני טבח זה עוד לפני רצח בשיר ג’ומייל.
הוועדה החליטה לא להבדיל במסקנותיה בין הדרג המדיני לדרג הצבאי ובזאת נקטה קו שונה מזה שנקטה ועדת אגרנט שהוקמה בעקבות מלחמת יום הכיפורים. ועדת כַּהַן מצאה כי בגין לא קיבל דיווח מקדים משר הביטחון ומהרמטכ”ל על כניסת הפלנגות למחנות הפליטים והדבר נודע לו רק בישיבת הממשלה ב־16 בספטמבר 1982 בערב. הוועדה מצאה כי בגין היה מודע לאפשרות של טבח ולכן תמך בפריסת צה”ל במערב ביירות, בין הנוצרים למוסלמים. הוועדה הטילה על בגין “מידה מסוימת של אחריות” על שלא מנע את כניסת הפלנגות למחנות הפליטים ואף לא הגיב לידיעות ששמע בשידורי רדיו BBC (ב־18 בספטמבר בשעות אחר הצהריים) שהטבח הוזכר בהם. הוועדה לא דרשה מבגין להתפטר מתפקידו אך הטילה אחריות על שר הביטחון אריאל שרון על שהתעלם מהסכנה של מעשי נקם של הפלנגות באוכלוסיית מחנות הפליטים. אפשר היה להכניס את הפלנגות למחנות אך ורק אם היה בכוחו של צה”ל לפקח על פעולתם ביעילות – אך זאת לא נעשה. כמו כן הטילה הוועדה על שרון אחריות לכך שלא הודיע לבגין מראש על הכוונה להכניס את הפלנגות למחנות. לפיכך המליצה הוועדה לשרון ש”יוציא מסקנות אישיות […] ואם יהיה צורך בכך שראש הממשלה ישקול, האם עליו להשתמש בסמכותו לפי סעיף 21א (א) של חוק יסוד הממשלה”. סעיף זה מאפשר לראש ממשלה לפטר שר בממשלתו.
הוועדה הטילה אחריות כבדה על הרמטכ”ל רפאל איתן (רפול). לא זו בלבד שהיא מצאה אותו אחראי כמו שרון להכנסת הפלנגות למחנות. היא גם פסקה שהוא לא בדק כראוי את הנעשה במחנות הפליטים בעת שביקר בביירות בראש השנה. לו היה עושה זאת היה עשוי לעצור את הטבח ולצמצם את מספר הקרבנות. אדרבה, הוראתו של הרמטכ”ל לספק לפלנגות טרקטורים לפי בקשתם כדי לסייע לכוח שנמצא במחנות יכלה להתפרש אצלם כהרשאה “להמשיך ללא הפרעה את הפעולות במחנות”. לפיכך “אנו קובעים שהימנעות הרמטכ”ל [מפעולה] […] והוראתו לספק טרקטורים […] לכוחות הפלנגות מהווים הפרת חובה ואי־מילוי חובה שהיו מוטלות על הרמטכ”ל”. כיוון שהרמטכ”ל עמד לסיים את כהונתו באפריל, כעבור חודשיים, נמנעה הוועדה מלדרוש את פיטוריו.
כמו כן הטילה הוועדה אחריות כבדה על ראש אמ”ן אלוף יהושע שגיא ודרשה את פיטוריו. היא המליצה שמפקד האוגדה תת-אלוף עמוס ירון לא יקבל תפקיד פיקודי בשלוש השנים הבאות. ביקורת חלקית בלא מסקנות אישיות נמתחה על שר החוץ יצחק שמיר, על אלוף פיקוד הצפון אמיר דרורי ועל ראש המוסד נחום אדמוני. כמו כן הביעה הוועדה ביקורת כללית על תפקוד המערכות הצבאיות בישראל.
תגובתו הראשונה של בגין לאחר שסיים לקרוא את הדוח הייתה: “אני חושב שאני צריך להתפטר”, אולם שר המשפטים משה נסים ומזכיר הממשלה דן מרידור שכנעו אותו לגנוז את הרעיון.
