לוי אשכול פרויקט הנצחה

.1 | הטבעת המשחתת "אילת"

המשחתת “אילת”, 12 ביולי 1967. צילם אילן ברונר, לע”מ

עורך: ארנון למפרום

ביוני 1967, בתום מלחמת ששת הימים, שלט צה”ל בכל רחבי סיני ובכל הגדה המזרחית של תעלת סואץ, למעט אזור פורט פואד שבפתח הצפוני של התעלה, המהווה חלק מהעיר פורט סעיד. השליטה בסיני וברצועת עזה הרחיבה מאוד את אורך חופי ישראל שעל הגנתם הופקד חיל הים הישראלי. לחיל הים היו אמצעים מצומצמים כי מערכת הביטחון השקיעה את מרב אמצעיה בחיל האוויר ובכוחות היבשה. אף על פי כן הצליח חיל הים לסכל חדירות של חיל הים המצרי לשטח המים הטריטוריאליים שבשליטת ישראל ולהטביע מספר ספינות מצריות. אחת התקריות התרחשה ב-11 ביולי בסמוך לרומני (ממערב לאגם ברדאוויל). כוח של חיל הים שכלל את המשחתת “אילת” (ק-40), משחתת שהושקה ב-1944 עבור הצי המלכותי הבריטי ונרכשה על ידי ישראל ב-1955, הטביע שתי ספינות טורפדו מצריות.
ב-21 באוקטובר ביצעה המשחתת “אילת” סיור בצפון-מערב סיני, ממול לשטח המצרי – אך מחוץ למים הטריטוריאליים של מצרים. בשעה 17:30 פגעו במשחתת הישראלית שני טילי ים-ים שנורו מספינת טילים מצרית מדגם “קומאר” שיצאה מנמל פורט סעיד. הטילים פגעו במערכת הקשר של הספינה והקשו על הצוות לבקש עזרה מכוחות צה”ל. בשעה 18:30 דיווח האו”ם לישראל שהמצרים הודיעו לו על הטבעת משחתת ישראלית. חיל האוויר יצא לסייר באזור וקצת לאחר השעה 19:00 הצליחה המשחתת לראשונה ליצור קשר עם צה”ל. בשעה 19:18 נורו על המשחתת שני טילים נוספים ולפחות אחד מהם פגע במשחתת והביא לטביעתה. באסון זה נהרגו 47 מחיילי צוות האנייה ו-91 נפצעו. גופותיהם של 15 מהחיילים לא נמצאו והם הוכרזו כחללי צה”ל שמקום קברם לא ידוע.

הובלת פצוע מהמשחתת “אילת” לאחר שהוטס בהליקופטר לבית החולים בבאר שבע, 22.10.1967. ארכיון המדינה

ב-22 באוקטובר נאם ראש הממשלה ברדיו לרגל תחילת חגיגות שנת העשרים למדינת ישראל ואת ראשית דבריו הקדיש לאסון. הוא הבטיח לציבור ש”דמי חיילינו לא יהיו הפקר” (תיק “מכתבי ראש הממשלה”, א-7231/2, עמ’ 319):

למחרת התקיימה הלווייתם של 13 מקרב חללי המשחתת “אילת”. ההלוויה המרכזית התקיימה בבית הקברות הצבאי בחיפה ושם נטמנו שבעה מהחללים.

הלוויית חללי המשחתת “אילת” בחיפה, 23.10.1967. ארכיון המדינה

.2 | מבצע "אבוקה"

למחרת הטבעת המשחתת, ב-22 באוקטובר, בשעה 9 בבוקר קיימה הממשלה דיון שהוקדש בחלקו לדיווח על הטבעת המשחתת. בעקבות זאת קיימה ועדת השרים לביטחון שני דיונים ב-22 באוקטובר כדי לדון בתגובה הצבאית להטבעת המשחתת. בדיון הראשון שהתקיים בצהריים נחלקו השרים בין אלה שתמכו בפגיעה במטוסי חיל האוויר המצרי לבין אלה שתמכו בפגיעה במתקני הנפט. לפיכך הוחלט להמשיך לדון בעניין. בדיון השני שהתקיים בערב הוחלט ברוב של שישה מול חמישה לתקוף את בתי הזיקוק המצריים בעיר סואץ. חלק מהמתנגדים חששו מתגמול מצרי שיפגע בנפט בישראל וחלקם העדיפו שישראל תפגע בכלי שיט מצרי:

ב-24 באוקטובר בבוקר דיווחו שר הביטחון משה דיין והרמטכ”ל יצחק רבין לוועדת החוץ והביטחון של הכנסת על האירוע. בין השאר דיווחו לוועדה על ידיעות קודם לירי על “אילת”. ידיעות אלה נמסרו בקוד ופוענחו רק לאחר מעשה. מידיעות אלה עולה שהמצרים ידעו ש”אילת” לא נכנסה לתחום המים הטריטוריאליים של מצרים. דיין נמנע מלענות בוועדה בכל הנוגע לתגובת צה”ל, אך הביע ביטחון שתגובה תבוא. עניין נוסף שעלה בדיון היה הצורך לצייד את חיל הים בספינות טילים. מערכת הביטחון החלה בכך עוד לפני הטבעת “אילת”, אך עתה נרתמה לכך ביתר תוקף.
באותו יום בשעה 14:30 פתח צה”ל במבצע “אבוקה” שהיווה תגובה להטבעת “אילת”: במשך כשלוש שעות הפגיזו תותחי צה”ל את בתי הזיקוק בעיר סואץ ואת התשלובת של התעשייה הפטרוכימית הצמודה להם. 11 איש נהרגו בהפגזה והרס כבד שרר בעיר סואץ. כמאה מיכלי דלק עלו באש ובערו במשך מספר ימים. מצרים נאלצה להפסיק את יצוא הנפט ואף נדרשה לייבא חלק מהדלקים. בעקבות זאת הקימה מצרים מחדש את תעשיית הנפט בעומק מצרים והדבר גרם לתושבים רבים בעיר סואץ לנטוש את העיר. נטישה זאת הייתה חלק מתופעה של פליטים מצריים מאזור תעלת סואץ. כתוצאה ממבצע “אבוקה” חדלה מצרים מליזום תקריות אש משמעותיות למשך כשנה.

חייל צה”ל משקיף על העשן העולה מבתי הזיקוק של סואץ מול פורט תאופיק, 25.10.1967. ארכיון המדינה

מבט על העשן העולה מהעיר סואץ ב-27 באוקטובר, שלושה ימים לאחר מבצע “אבוקה”. ארכיון המדינה