ב-14 בספטמבר התייעץ הנשיא בן-צבי שוב עם נציגי מפא”י שהמליצו בפניו להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על אשכול (תעודה 4, ארכיון המדינה, נ-56/1). לאחר מכן הטיל הנשיא את הקמת הממשלה על אשכול. במשך קרוב לשישה שבועות עמל אשכול במאמץ רב, להרכבת ממשלה על פי עקרונותיו. אחד מעקרונות אלו, היה הבטחת רוב למפא”י בממשלה, דבר שעורר את התנגדות חברי המועדון. בפעילות שנשאה פרי הצליח אשכול לצרף לקואליציה את פועלי אגודת ישראל שמנו שני חברי כנסת, ולאחר מכן לפרק את מרכיבי המועדון, ולצרף לממשלה רק חלק מן המפלגות החברות בו. בן-גוריון לא היה שותף מלא לגישת אשכול כי רצה שהליברלים ישתתפו בממשלה ולא ראה הכרח בשמירת הרוב של שרי מפא”י בממשלה. אך הוא כתב לו מאוחר יותר: “אני מלא הערצה לרצונך הטוב, לכוונותיך הישרות, למסירותך ולסבלנותך, גם כשאתה שוגה..” (ארנון למפרום וחגי צורף [עורכים], לוי אשכול ראש הממשלה השלישי, ירושלים, תשס”ב, עמ’ 352).
ב-27 באוקטובר, מסר אשכול דיווח מפורט בישיבת מזכירות המפלגה, והבהיר, “הגיע הרגע האחרון, מוכרחים לגמור ולהקים ממשלה” (תעודה 6, למפרום וצורף, לוי אשכול ראש הממשלה השלישי, עמ’ 371-369). עיתוני התקופה, דבר, ומעריב מלאו שבחים לניהול המשא ומתן של אשכול. מספר ימים לאחר מכן, בתחילת נובמבר, השלים אשכול את המלאכה ועדכן את הנשיא על הקמת ממשלה בראשות בן גוריון ובהשתתפות מפא”י, המפד”ל אחדות העבודה ופועלי אגודת ישראל (תעודה 7, ארכיון המדינה, נ-56/1).
בן צבי ברך את דרכה של הממשלה העשירית, וסיכם כי קשה הייתה הציפייה הממושכת להולדת ממשלה זו, בחלוף 9 ירחים (מאז התפטרות בן-גוריון בגלל פרשת לבון). “זכותו של אשכול בהצלחה זו גדולה”, ציין (תעודה 8, ארכיון המדינה, נ-56/1). אשכול מצדו הודה לנשיא, והדגיש כי התארכות הפעולה נבעה מתנאי פתיחה לא נאותים. תנאים אלו, לפיו, התגמשו עם פתיחת ערוץ השיחות הישירות עם המפלגות.
“הבאנו את ‘מועדון הארבע’ על ארבע… לממשלה”, סיכם אשכול בחיוך את מעשה הרכבת הממשלה שהקים על פי השקפתו (למפרום וצורף, לוי אשכול ראש הממשלה השלישי, עמ’ 352).
