עורך: ארנון למפרום
ב-20 ביולי 1969 נחתה על הירח חללית מאוישת ראשונה – החללית האמריקנית אפולו 11. במלאת 50 שנה לאירוע זה אנו מפרסמים מספר תעודות על אודות טיסות לחלל ולירח מהשנים 2003-1968.
האסטרונאוט באז אולדרין יורד לאדמת הירח, 20.7.1969. נאס”א, ויקיפדיה
ב-12 באפריל 1961 שיגרה ברית המועצות לראשונה טיסה מאוישת לחלל. לטייס שהטיס את החללית קראו הסובייטים בשם “קוסמונאוט”. חודש לאחר מכן, ב-15 במאי 1961, שיגרה ארצות הברית לראשונה חללית מאוישת. לטייס שהטיס אותה היא קראה “אסטרונאוט”.
אהרן ראובני, אחיו של הנשיא המנוח יצחק בן-צבי, לא היה מרוצה מכך שאין מילה עברית המתארת טייס לחלל. ב-1968 הוא הציע להשתמש במילה “מַרְקיעים” במכתב ששלח לנשיא זלמן שזר, לעיתונים ולמוסדות תרבות (תיק “ראובני א.”, נ-94/2, עמ’ 5):
הצעתו של ראובני לא התקבלה.
לקראת הטיסה המאוישת הראשונה לחלל ביקשה נאס”א – סוכנות החלל האמריקנית – משורה של מנהיגי מדינות לשלוח מסר קצר של משפט אחד שיוצג בדיסק (disc – ככל הנראה לוחית) על הירח. הנשיא שזר בחר במשפט: “ורב שלום עד בלי ירח” (תהילים, ע”ב, ז). גדעון שומרון, מנהל לשכתו של הנשיא, כתב זאת במברק אל השגריר בוושינגטון יצחק רבין ב-29 ביוני 1969 (תיק “הנשיא זלמן שזר – קשרים בינלאומיים – ארצות הברית”, נ-148/3, עמ’ 108):
תושב כפר יונה בשם פרץ רוזנצביג התנגד לשימוש בפסוק בו כתוב “עד בלי ירח” – כי הרי השאיפה היא להגיע לירח והוא כתב זאת לנשיא שזר ב-8 ביולי 1969 (תיק נ-148/3, עמ’ 194):
הנשיא שזר ענה לרוזנצביג תשובה מפורטת בה הסביר לו שכוונת הפסוק בתנ”ך היא עד הירח (תיק נ-148/3, עמ’ 190):
בעקבות קבלת הפסוק משזר שלח רבין את המכתב הבא לד”ר פּיין מנאס”א ב-2 ביולי 1969 (תיק נ-148/3, עמ’ 107-106):
ב-11 ביולי אישר פיין לרבין את קבלת המסר של שזר והסביר לו שטייסי אפולו 11 ישאירו על הירח דיסק בו יוצגו כל המסרים של המנהיגים ששלחו מסר לחלל (תיק נ-148/3, עמ’ 88):
ב-14 ביולי רבין הודה לפיין על מכתבו והעביר איחולי ההצלחה בטיסה מטעם הנשיא שזר הממשלה והעם בישראל (תיק נ-148/3, עמ’ 87):
ב-17 בנובמבר 1969 שלח פיין לרבין העתק מהדיסק שהוצב על הירח (תיק נ-148/3, עמ’ 77):
כאמור, ב-20 ביולי 1969 נחתה החללית “אפולו 11” על הירח ולאחר כשלוש שעות המריאה בהצלחה בחזרה לכדור הארץ. בעקבות זאת מיהרו ראש הממשלה גולדה מאיר (תיק “לשכת רה”מ גולדה מאיר – העתקי מכתבים יוצאים”, ג-6006/1, עמ’ 263) והנשיא שזר לשגר ברכות לנשיא ארצות הברית ריצ’רד ניקסון (נ-148/3, עמ’ 91, 99):
הנשיא ניקסון השיב לשזר ב-28 ביולי 1969 (תיק נ-148/3, עמ’ 112):
באפריל 1970 שלח ניקסון לשזר מתנה: מתקן עץ שבראשו אבנים זעירות מהחלל המותקנות בתוך זכוכית מגדלת ודגל ישראל שנשלח לירח והוחזר משם. הסימול של חפץ זה הוא תת-91/1.
על המתקן הוצבו שלוש כתובות באנגלית.
בכתובת העליונה נכתב:
Presented to the people of the
STATE OF ISRAEL
By
RICHARD NIXON
President of the United States of America
בכתובת האמצעית נכתב:
This flag of your nation was carried to the Moon and back by Apollo 11, and this fragment of the Moon’s surface was brought to Earth by the crew of that first manned lunar landing.
הכתובת התחתונה והשלישית נפלה. מהשוואה עם חפצים דומים שניתנו למדינות אחרות בעולם אנו מבינים שלא מדובר בכתובת אמריקנית אלא כתובת שנוספה לחפץ בישראל.
אבנים אלה נמסרו לשזר ימים ספורים לאחר הדרמה הגדולה של טיסת אפולו 13 (17-11 באפריל 1970). בשל תקלה טכנית טייסי אפולו 13 לא יכלו להשלים את משימתם ולנחות על הירח. הם היו צפויים למות – אך הם הצליחו להיחלץ ולשוב בשלום לכדור הארץ.
ב-23 באפריל 1970 העביר עובד משרד החוץ בשם גדעון ירדן לשגריר רבין את תודתו של שזר לניקסון. שזר בירך במכתבו את ניקסון על היחלצותם של טייסי אפולו 13 (תיק נ-148/3, עמ’ 172-171):
בדצמבר 1972 התקיימה הטיסה המאוישת האחרונה לחלל – טיסת אפולו 17. הפעם שהו האסטרונאוטים שלוש יממות על אדמת הירח מ-11 עד 14 בדצמבר.
במאי 1973 החל אפרים קציר בכהונתו כנשיא ישראל. ב-10 ביולי 1973 קיבל אף הוא אבן ודגל ישראל מניקסון. האירוע תוכנן במדוקדק. כבר ב-29 במאי נכתבה הטיוטה למכתב הנלווה שהכין ניקסון למתנה לקציר (תיק נ-148/3, עמ’ 157):
מכתב זה נשלח ב-11 ביולי לניקסון.
לקראת אירוע המסירה כתב הדיפלומט האמריקני אואן זורהלן מהשגרירות האמריקנית לגב’ אלישבע ברעם מלשכת הנשיא קציר את המכתב הבא (תיק נ-148/3, עמ’ 152-150). במכתב ביקש שהחפץ יוצג במקום פומבי והבטיח שהחפץ הזה אינו עלול לסכן את קציר והביע נכונות לכך שהחפץ ייפתח וייבדק לפני שיוגש לקציר:
מסירת האבנים תועדה בעיתונות למחרת. למשל בעיתון “דבר” (אתר עיתונות יהודית היסטורית):
לצערנו לא הצלחנו לאתר את מקומן של האבנים שנמסרו לנשיא קציר.
ביולי 1975 קיימו ארצות הברית וברית המועצות לראשונה משימה משותפת. שתי חלליות אמריקנית בשם אפולו (שמה הבלתי רשמי היה אפולו 18) וחללית סובייטית בשם סויוז 19 שוגרו באותה עת והתחברו בחלל. על החללית האמריקנית היו שלושה אסטרונאוטים ועל החללית הסובייטית שני קוסמונאוטים. חמשת הטייסים נפגשו בחלל וביצעו ביחד משימות שונות. לאחר מכן נפרדו החלליות וחזרו לכדור הארץ.
החללית האמריקנית נשאה עמה דגל ישראל. דגל זה הוחזר לישראל עם ברכה עליה חתמו האסטרונאוטים האמריקנים, ציור של התחברות שתי החלליות וצילום של צפון ארץ ישראל מהחלל. דברים אלה הוצבו על קרטון שהופקד בארכיון המדינה. פריט זה נקרא “דגל ישראל שנשלח לחלל במסגרת משימת אפולו-סויוז” תת-69/27:
ב-16 בינואר 2003 המריאה המעבורת “קולומביה” לחלל. אחד האסטרונאוטים שאיישו אותה היה טייס חיל האוויר הישראלי אילן רמון. לרמון היה קשר עם הנשיא לשעבר עזר ויצמן ועם רעייתו ראומה. הוא שלח להם צילום שלו בלבוש של אסטרונאוט ועליו כתב:
“ראומה ועזר ויצמן
כשהקמת את חיל האוויר, בוודאי לא חלמת
על החלל – אבל בעשייתך הבאת אותנו עד החלל!
בהערכה רבה
אילן רמון”.
ב-17 בינואר 2003, לאחר ההמראה לחלל, שלחו עזר וראומה ויצמן את האימייל הבא לרמון:
ב-19 בינואר השיב רמון לבני הזוג ויצמן:
הצילום והאימיילים התקבלו ממיכל יפה, בתם של עזר ויצמן ז”ל וראומה ויצמן תיבדל לחיים ארוכים, עבור מרכז המבקרים של ארכיון המדינה.
ב-1 בפברואר 2003 עמדה המעבורת “קולומביה” לנחות בכדור הארץ. אולם עתה התרחש אסון – המעבורת עלתה באש וכל שבעת האסטרונאוטים וביניהם אילן רמון נספו. ב-5 בפברואר 2003 נמצאו שרידי גופתו של רמון וב-11 בפברואר הוא הובא למנוחת עולמים בנהלל.
תצלום של אילן רמון עם ההקדשה שכתב עבור בני הזוג ויצמן הקלידו שאלת חיפוש
