ב-18 באוקטובר 1966 נודע באופן לא רשמי שהתקווה והמאמצים לפרס נובל השתלמו והסופר ש”י עגנון זכה בפרס נובל לספרות. המידע הגיע לעובדי “קול ישראל” כי הרדיו השוודי ביקש פרטים על עגנון ועובדי “קול ישראל” פירשו זאת כהודעה על זכייה בפרס. אחד העובדים, יגאל לוסין, התקשר לעגנון וביקש את תגובתו – ורק אז נודע הדבר לעגנון שביקש שלא לדווח על כך עד שיקבל הודעה רשמית – אך לשווא. העיתון “דבר” דיווח על כך למחרת. רק ב-20 באוקטובר הודיעה האקדמיה למדעים בשטוקהולם על זכייתו של עגנון בפרס נובל לספרות. אז גם נודע שעגנון זכה בפרס במשותף עם נלי זק”ש, משוררת יהודייה, ילידת פולין ואזרחית שוודיה שכתבה בגרמנית. באותו יום הגיע מיופה הכוח השוודי בישראל קרל לינדול לביתו של עגנון ובישר לו על הזכייה באופן רשמי. אשכול שלח לעגנון ברכה ב-24 באוקטובר (תעודה 19) ולשר החוץ אבא אבן כתב ב-2 בנובמבר למנף את מתן הפרס לצורכי ההסברה הישראלית (תעודה 26).
עגנון קיבל מכתבי ברכה רבים מאישים רבים. בין השאר קיבל מברק ברכה מאהרן ורגליס, סופר אידי-סובייטי קומוניסט ועורך העיתון האידי “סאוועטיש היימלאנד” בברית המועצות.
בעקבות זכייתו של עגנון בפרס נדרש משרד החוץ לפעולה מקיפה להסדרת נסיעתו של עגנון לשוודיה ולאחר מכן לצרפת ולבריטניה. יעקב שמעוני, שגריר ישראל בשטוקהולם, החליף שורה של מכתבים עם ראשי המשרד בירושלים. ב-24 באוקטובר שידר שמעוני שלושה מברקים: (תעודות 20, 21, 22) בהם מסר מידע לירושלים והעלה שורה של שאלות, בעיקר על הרגלי האוכל של עגנון (שהקפיד על כשרות ועל צמחונות) והדרך בה יוכל לשמור את השבת כי טקס הענקת הפרס נועד להתקיים במוצאי שבת 10 בדצמבר בשעה 16:30 – כלומר 35 דקות בלבד לאחר צאת השבת. כמו כן שלח בדואר רשימה של כללים לחתני הפרס (תעודה 23). שמעוני ציין שבסעודה החגיגית שלאחר הטקס נהוג שכל אחד מחתני הפרס מדברים 3 דקות למעט חתן פרס נובל לספרות שמדבר 15 דקות. למחרת שלח שמעוני שאלות נוספות והוא נענה עליהן ב-31 באוקטובר (תעודה 24).
במכתב ששלח שמעוני ב-25 באוקטובר בסעיף 7 ביקש להעביר לעגנון שהציבור בשוודיה אינו מודע לכך שעגנון הוא ישראלי אלא רואים בו סופר יהודי שנולד בפולין ומתגורר בישראל. עגנון ענה לשמעוני: “מודה לך בהערכה ומבקש למסור לך כי תמיד הדגיש כי הוא ישראלי שנולד במקרה תחת שלטונו של קיסר אוסטריה”. ואכן בנאום שנשא עגנון לאחר טקס קבלת הפרס אמר: “מתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים.”
ב-2 בנובמבר כתב שמעוני את לוח הזמנים המתוכנן עבור עגנון וביקש שיימסר לו (תעודה 27). ב-4 בנובמבר כתב שמעוני שהוא מעריך שעגנון ונלי זק”ש יוצגו בגרמנית – אך בסופו של דבר הם הוצגו בשוודית (תעודה 31). ב-14 בנובמבר שלח שמעוני רשימה נוספת של שאלות (תעודה 32) ובו ביום נשלחה לו תשובה (תעודה 33). כמו כן אורגנו לעגנון ביקורים בבריטניה ובצרפת לאחר הענקת הפרס.
ב-5 בדצמבר יצא עגנון לשוודיה. בנמל התעופה לוד התקיים לכבודו טקס רשמי.
במוצאי שבת 10 בדצמבר, דקות ספורות לאחר השעה 4, יצא עגנון מהמלון בו שהה בשיירה שכללה שתי מכוניות ושני שוטרים רוכבים על אופנועים שפילסו לו דרך מהירה אל בניין האקדמיה המלכותית. כדי לחסוך זמן הוא התגלח בעת נסיעתו במכונה חשמלית.
שיאו של המסע היה נאומו של עגנון בסעודה לאחר קבלת הפרס ב-10 בדצמבר. הפסקאות הראשונות של הנאום נשאו בעברית ולאחר מכן הוקרא הנאום כולו בשוודית. לשמיעת תחילת הנאום לחצו על הקישור. לקריאת הנאום המלא לחצו כאן.
ב-14 בדצמבר, לאחר שתמה הסגה הגדולה של טקס קבלת פרס נובל, כתב שמעוני דוח מפורט על כל הפרשה. בין השאר ציין את הצורך להתמודד עם הענקת פרס הנובל לספרות גם לנלי זק”ש והדרך בה התמודד עם כך צוות השגרירות (תעודה 35).
כאמור עגנון המשיך משוודיה לבריטניה ולצרפת. אחד האירועים המיוחדים שעבר בעת שהותו בלונדון היה פגישתו עם הסופר אהרן ורגליס – בניגוד להמלצת הדיפלומטים הישראלים. נספח התרבות חנוך ברטוב דיווח על כך ב-19 בדצמבר לשגריר אהרן רמז, לציר ישעיהו ענוג ולמזכיר הראשון בשוודיה דב שמורק (תעודה 37). גם הציר ישעיהו ענוג כתב על פרשה זו ב-21 בדצמבר 1966 (תעודה 38).
בעת ששב לארץ ב-27 בדצמבר התקיימו לכבוד עגנון שני טקסי קבלת פנים, הראשון בנמל התעופה לוד והשני כשהגיע לירושלים, בסמוך לבנייני האומה. ב-6 בינואר 1967, לאחר ששב עגנון לישראל, שלח מנהל המחלקה לקשרי תרבות ומדע מרדכי שניאורסון דוח מלא על נסיעתו של עגנון לאירופה (תעודה 40).
בדצמבר 2013 פרסמנו בבלוג שלנו מבחר תעודות הדנות בזכייתו של עגנון בפרס. פרק זה הוא המשך לפוסט הנ”ל.
