סיור בחולה לאחר רכישת הזיכיון. צילם זולטן קלוגר, ארכיון המדינה
בתקופת השלטון העות’מאני נחשבו אדמות עמק החולה לאדמות שוליים בלתי רווחיות ותושביהן המועטים מיעטו לשלם מסים לרשויות. לבסוף, בשנת 1911 מסרו השלטונות את האדמות כזיכיון לידי שני לבנונים עשירים: מישל סורסוק ומוחמד עומר ביהום. אלה הקימו את “החברה הסורית-עות’מאנית לחקלאות”, העמידו בראשה את סאלם סלים, אף הוא לבנוני, והפקידו בידי החברה את ניהול הזיכיון. בעלי הזיכיון התחייבו לפתח את עמק החולה על ידי עבודות ניקוז ופיתוח, וכן למכור לידי הפלאחים המקומיים 10,000 דונם של אדמה תמורת הוצאות הפיתוח (מתוך 57,000 דונם).
בפועל עבודות הפיתוח לא התגשמו, בין השאר בגלל פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914. במלחמה זו נכבש השטח בידי הבריטים מידי הטורקים. ארץ ישראל נמסרה לבריטים ואילו סוריה ולבנון נמסרו לידי בעלת בריתם צרפת. אולם רק ב-1923 שורטט הגבול המדויק בין תחום השלטון הבריטי והצרפתי ואז נקבע שכל עמק החולה נכלל בשטח הבריטי. שנה לאחר מכן האריכו הבריטים את תוקפו של הזיכיון שבידי בעלי ההון הלבנונים.
לכל אורך הזמן ניהלו מוסדות ההסתדרות הציונית, ובייחוד יהושע חנקין מטעם “הכשרת היישוב” משא ומתן עם הנהלת החברה הסורית-עות’מאנית לחקלאות כדי לרכוש ממנה את הזיכיון. במהלך 1933 הגיעו הצדדים לעמק השווה. מכירת הזיכיון אושרה בידי שלטונות המנדט ב-1934 לאחר שחייבו את הכשרת היישוב למסור לפלאחים הערבים 15,000 דונם ללא כל תמורה.
תמונות נוף בחולה בשנות ה-30. צילם זולטן קלוגר, ארכיון המדינה
ב-28 בנובמבר 1934 נערך ביסוד המעלה טקס בו נמסר הזיכיון לידי מוסדות התנועה הציונית. במלאת 80 שנה לאירוע פרסם ארכיון המדינה מסמכים המציגים את נקודת מבטו של לוי שקולניק (אשכול) על רכישת הזיכיון. רוב המסמכים התפרסמו כאן לראשונה.
אשכול, מהפעילים המרכזיים בענייני התיישבות, שב באותם ימים לארץ משליחות ארוכה בברלין ולפי דרישתו של שמואל דיין הצטרף לנסיעה לטקס ולאחר מכן דיווח על כך לאשתו אלישבע קפלן (אשכול) ששהתה באותם ימים בארצות הברית. לעיון במכתב לחצו כאן ולעיון בהדפסת המכתב לחצו כאן: הדפסת 28.11.34
בעקבות קבלת הזיכיון התארגנה “ועדת החולה” שנדרשה לבדוק את המצב ולהציע הצעות ראשוניות לפיתוח המקום. חברי הוועדה היו יוסף ברץ, בן-ציון ישראלי, ישראל בלוך, נחום הורביץ,חיים שטורמן, שאול מאירוב (אביגור) ולוי אשכול. בימים 4-2 בדצמבר 1934 קיימו חמישה מחברי הוועדה סיור בעמק החולה בלוויית הרופא ד”ר גדעון מר מראש פינה שהתמחה במאבק במחלת המלריה ואשכול כתב על כך דיווח בכתב ידו. לעיון בדוח בכתב יד לחצו כאן. לעיון בהדפסת הדוח לחצו כאן: הדפסת דוח ביקור בחולה, דצמבר 1934 – PDF. כמו כן הגישו חברי הוועדה המלצות. לעיון בהמלצות בכתב ידו של אשכול לחצו כאן. לעיון בהדפסת ההמלצות לחצו כאן: הדפסת ניסיון של סיכום, דצמבר 1934 – PDF. הדבר החשוב ביותר בעיניהם היה תפיסת הקרקע ועיבודה לאחר ניקוז המים וייבוש הביצות וכמו כן הם המליצו להיכנס לדייג במקום. בעיבוד הגומא (קני הסוף) ראו עניין זמני שיחלוף מן העולם בעקבות פיתוח המקום.
הכנת מחצלת מקני סוף בעמק החולה. אוסף PIO, ארכיון המדינה
בינואר 1935 פרסם אשכול בכתב העת “ניב הקבוצה” שיצא מטעם “חבר הקבוצות” את מאמרו “נס החולה” בו הילל ושיבח את החלוצים המתיישבים בעמק החולה וגינה את ה”ערב רב” העוסק בספסרות קרקעות.
בעקבות רכישת זיכיון החולה על ידי מוסדות התנועה הציונית קמה מחאה ערבית לכך. מחאה זו ולאחריה פרוץ “המרד הערבי” (1939-1936) ומלחמת העולם השנייה מנעו מהתנועה הציונית מלפתח את עמק החולה. רק בשנות ה-50, לאחר שקמה המדינה, התבצעה התכנית ולאשכול היה חלק משמעותי בביצוע זה בתוקף תפקידיו כראש מחלקת ההתיישבות של הסוכנות (1963-1948), כשר החקלאות והפיתוח (1952-1951) וכשר האוצר (1963-1952).
